X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  נאומים/הרצאות
ורדה וירט-ליבנה נשיאה בית הדין הארצי לעבודה
בלוג/אתר רשימות מעקב
דברי נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט-ליבנה במסגרת כנס משפט העבודה [ל' מרחשון התש"ף, 28.11.2019]
▪  ▪  ▪
ורדה וירט-ליבנה
אמירה חופשית?
אנו חושדים שבהינתן יחסי המרות, לפלונית לא הייתה האפשרות לומר פשוט "לא". לא זו בלבד אלא שגם אם אמרה "כן" - האם באמת אמירה זו נאמרה בחופשיות, במנותק ממערך היחסים שבינה לבין הממונה עליה? האם היו אלו יחסים חופשיים, פתוחים, שוויוניים ורצויים על-ידי פלונית?

דברי פתיחה למושב בנושא 50 שנה לבתי הדין לעבודה - הנשיאה ורדה וירט ליבנה, כנס ים המלח 28.11.19
ערב טוב,
אני מתכבדת לפתוח את המושב הראשון של הכנס אשר יעסוק בנושא "50 שנה לחוק בית הדין לעבודה - מגמות ושינויים".
בשנת 1969, בה הוקמו בתי הדין לעבודה, נשא נשיאו הראשון של בית הדין הארצי לעבודה, השופט צבי בר-ניב ז"ל, דברים על ייעודו המיוחד של בית הדין לעבודה, ודבריו יפים אף לימינו אנו: "... עם רצון טוב, מסירות ותחושת חובה ציבורית שחברי בית הדין יכולים להביא להישגים, יש סיכויים טובים לכך שבתי-הדין לעבודה גם ישמרו על היוקרה ממנה נהנית המערכת השיפוטית בישראל, וגם ישתלבו במערך העבודה, כפי שהמציאות הכלכלית והחברתית של ישראל מחייבת".
דומני כי חזונו של הנשיא בר ניב ז"ל מתקיים בנו בכל יום ויום. בית הדין לעבודה, על ערכאותיו, ממשיך בהגשמת המטרות שלשמן הוקם, פסיקתו הפכה ליסוד מוסד במשק בפרט ובמערכת החברתית של מדינת ישראל בכלל - נקבעו בה נורמות יסוד ביחסי העבודה, במשפט העבודה ובמשפט הביטחון הסוציאלי.
במלוא 50 שנים לבתי הדין לעבודה אייחד את דברי, למספר סוגיות בעבודתנו אודות אותן מגמות ושינויים שהם, כאמור, נושאו של פאנל זה. כפי שאמרתי, נושא פאנל זה הוא "מגמות ושינויים". אין ספק שאנו נמצאים בתקופה דינמית בה תהליכים גלובליים וגם תהליכים ייחודיים למציאות של מדינת ישראל, מביאים לתמורות שיש להן השפעה ניכרת על שוק העבודה.
אולם אין מדובר בנושא חדש. שאלות חדשות העולות מתנאים חדשים או ממציאות חדשה בעולם יחסי העבודה העסיקו את בתי הדין לעבודה מראשית ימיו. מתוך שכך, בתי הדין לעבודה מחוברים כל העת למתרחש בשטח, וערים למציאות המשתנה.
ומתוך שכך, מקום בו עולה הצורך ואם בשלה העת, בית הדין לעבודה אינו חושש משינוי הלכות והתאמתן למציאות כפי שנגלית בפניו, או מיצירת כללים חדשים יש מאין. זאת, מתוך שאיפה לקדם מטרות חברתיות העומדות בקנה אחד עם הצורך העולה מן השטח, ועם ערכיה של החברה בישראל.
כך למשל הגיעו לפתחנו בבית הדין הארצי בשנת 2008 מקרה בו דובר על עובדת, מהנדסת תוכנה, שבינה לבין הממונֶה עליה התפתחה מערכת יחסים מינית שנמשכה מספר חודשים. מערכת יחסים זו התפתחה בתקופה רגישה במיוחד עבור פלונית שכן במקביל נקלעו נישואיה לקשיים והיא נזקקה לטיפול הכולל גם תרופות נוגדות דיכאון.
אין לי ספק שלא היה זה המקרה הראשון בו התפתחה מערכת יחסים כזו במקום העבודה בין עובד או עובדת לממונֶה או לממונָה עליהם. מקרים מעין אלו אף הגיעו, מעת לעת, לבתי הדין לעבודה בצורה של תביעות במסגרת החוק למניעת הטרדה המינית, אך ככל שהממונה השכיל להצביע על כך שמדובר היה במערכת יחסים שהייתה בהסכמה - נדחתה התביעה. כך אגב גם בעניינה של פלונית שתביעתה נדחתה בבין הדין האזורי, בהתאם למצב המשפטי ששרר אותה עת.
וכאן אני מגיעה לתפקידו של בית הדין כסוכן של שינוי חברתי. הנימוק המרכזי לדחיית תביעתה של פלונית בבית הדין האזורי, וכמוה כאמור תובעות ותובעים נוספים במקרים דומים, היה ביסוד ההסכמה.
אלא שלשון החוק ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. "הטרדה מינית" היא, הצעות או התייחסויות בעלות אופי מיני, "לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות - תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות".
דהיינו, בנסיבות של ניצול יחסי מרות, אנו חושדים באותה "הסכמה" שעל יסודה כאמור נדחו אותן תביעות. אנו חושדים שבהינתן יחסי המרות, לפלונית לא הייתה האפשרות לומר פשוט "לא". לא זו בלבד אלא שגם אם אמרה "כן" - האם באמת אמירה זו נאמרה בחופשיות, במנותק ממערך היחסים שבינה לבין הממונה עליה? האם היו אלו יחסים חופשיים, פתוחים, שוויוניים ורצויים על-ידי פלונית? בתמצית אומר שסברתי אז שהתשובה לכך שלילית.
ודאי שישנם קשרים בינאישיים, מכל סוג שהוא, שיכולים לצמוח מתוך היכרות במקום העבודה. ודווקא במקום העבודה הכר הוא נרחב לכך. אלא שכאשר מדובר ביחסי מרות - נטל ההוכחה שלא היה ניצול במסגרת יחסים שכאלו - הוא על הממונה. זוהי האמירה המרכזית שבפסק הדין.
מכל מקום, עניין פלונית העלה את הצורך לומר אמירה ערכית וברורה על-ידי בית הדין באשר לאווירה ולתרבות הראויים במקומות העבודה ובמסגרת יחסי העבודה.
והיום ניתן לומר כי אם בעבר מי שהייתה מפוטרת ממקום העבודה הייתה מתלוננת - היום אנו שומעים לא פעם על מקרים בהם עזבו - או הועזבו - מנהלים בכירים, גם כאלו בתפקידי מפתח, שניהלו רומן עם עובדת הכפופה להם. מקרים כאלו של ניצול מרות היו עניין שבשגרה בעבר, בעוד כיום החוק והפסיקה שבאה בעקבותיו - מעניקים לעובד או העובדת מעטפת הגנה עבה, בשונה מבעבר. זאת, מבלי לחסום אפשרות לפיתוח קשרים אישיים וכנים מרצון חופשי, גם במקום העבודה, ומבלי שבית הדין יתיימר להיות "מטיף מוסר" בכל דרך שהיא.
וכפי שכתבתי בפסק הדין: "החוק מבקש להציב נורמות התנהגות ראויות ומחמירות במקום בו קיימת מערכת יחסים אשר מעצם מהותה וטבעה מוּעדת לניצול. זאת, על-מנת להרתיע ממונה במקום עבודה מלבצע בכפוף או בכפופה לו מעשים אשר יכולים לעלות כדי הטרדה מינית".
פסק דין זה, כך אני סבורה, הביא לשינוי תפיסתי משמעותי בתרבות יחסי העבודה בארץ. אני גם סבורה שהוא משקף הלך רוח ציבורי ולא את שאיפתו של בית הדין ביישום מדיניות חברתית רצויה בלבד.
תחום נוסף בו הפסיקה הביאה לשינוי חברתי הוא בחובה לקיים שימוע לעובד בטרם קבלת החלטה על פיטוריו או פגיעה אחרת במעמדו. הלכה למעשה מדובר בפיתוח פרי הפסיקה שהשתרש במידה כזו שהיום הוא חלק בלתי נפרד ממערך יחסי העבודה בארץ. אם בעבר חובת קיום שימוע הייתה חובה שבהסכם, כזו שהייתה כלולה, לרוב, במסגרתם של הסכמים קיבוציים שונים, הרי שכיום אין חולק שמדובר בזכות אישית הנובעת ממשפט העבודה האישי, ואין כל צורך לעגן אותה בהסכם. יפים כאן דבריו של שופט בית הדין הארצי בדימוס, עמירם רבינוביץ:
"זכות השימוע אינה נובעת רק מן ההסכם הקיבוצי. יש לה קיום עצמאי גם ללא ההסכם הקיבוצי, ויסודה בעקרונות הצדק הטבעי".
אמנם, כיום נדמה שחובת השימוע הייתה קיימת במשפט העבודה מימים ימימה, אך לא כך הדבר. בהינתן העת המתאימה, הוביל בית הדין לעבודה שינוי זה באמצעות פסיקותיו, עד להטמעתה המלאה של חובת השימוע במסגרת יחסי העבודה בארץ. אף אם מקור החובה ברור לנו, אני חושבת שראוי להזכיר את דבריה של סגנית הנשיא בדימוס אלישבע ברק המסייעים לטעמי להבנת התפיסה הערכית שמאחורי פיתוחה של חובה השימוע:
"פיטורי עובד הם פגיעה קשה בעובד. הוא מאבד את מקור פרנסתו, מקור סיפוקו, את בטחונו וביטחון משפחתו [...] הנה כי כן זכות הטיעון עומדת למי שצפוי להיות נפגע בכל דרך שהוא. זכות זו עומדת לו גם כאשר הדבר לא עולה ממסמך כלשהו. זוהי זכות יסוד הנובעת מכללי הצדק הטבעי".
פסק דין זה מתוכו ציטטתי הוא אחד משורה רבה של פסקי דין שיצאו מלפני בתי הדין לעבודה, במסגרתם פותחה חובת השימוע. לטעמי יש בו להמחיש היטב את מעורבותו הפעילה של בית הדין ביחסי העבודה בדרך של יצירת כללים ברורים והלכות חד-משמעיות.
התביעות כנגד הביטוח הלאומי מהוות למעלה מרבע מכלל התביעות בבתי הדין לעבודה וגם כאן אנו צופים שינויים משמעותיים.
אני רואה כיצד בשנים האחרונות מגיעות יותר תביעות במסגרתן נטענות טענות על נזק שמקורו בסטרס בקשר לעבודה.
לפי מידע שפרסם ה-AIS, המכון האמריקני לסטרס, 83% מהעובדים בארצות הברית חווים לחץ כלשהו במהלך העבודה או לחץ שמקורו בגורמים הקשורים בעבודה. וכרבע מהמשיבים לאחד הסקרים שפורסמו שם הצביעו על עבודתם כמקור הלחץ העיקרי בחייהם. באנגליה, במסגרת סקר שנערך כחלק ממחקר מקיף בנושא, 54% מהמשיבים דיווחו שהלחץ שהם חווים בעבודה משפיע באופן שלילי על הזמן שלהם בביתם, ועל הזמן המוקדש לחיי המשפחה ולפעילות פנאי, בעוד 50% מהמשיבים דיווחו שלחץ שמקורו בעבודה גורם להם להפרעות בשינה. במחקר מקיף שפורסם בשנת 2017 על-ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה נמצא שהעבודה היא בין שלושת גורמי הסטרס העיקריים בקרב תושבי ארה"ב.
עינינו הרואות שמדובר בסוגיה משמעותית הנוגעת במובהק בתחום עיסוקנו. זו גם סוגיה שיש לה השפעות מרחיקות לכת על עובדים רבים מאוד, ובכל זאת היא אינה מדוברת דיה. מכיוון שכך, אני צופה שהמגמה לא תפחת.
כידוע לכם, ישנה פסיקה לא מעטה במסגרתה נשללה ההכרה במתח נפשי מתמשך במקום העבודה כמתאים לשם החלתה של דוקטרינת המיקרוטראומה. ככלל, גישת הפסיקה היא כי אירועים מתמשכים, או רצף של אירועים אינם עונים על הנדרש להכרה באירוע כ"אירוע מיוחד", במובן זה שאין הם ניתנים לאיתור במקום ובזמן, וזאת נוכח היותו של תנאי זה, תנאי הכרחי להכרה באירוע כפגיעה בעבודה. מנימוק זה, מיקרוטראומה נפשית לא הוכרה בפסיקה, ומתח נפשי מתמשך, כשלעצמו, אינו מבסס הכרה במצב נפשי כפגיעה בעבודה.
עם זאת, אנו רואים כיצד הולכים ומצטברים מחקרים המצביעים על קשר בין לחץ מתמשך בעבודה ושחיקה, לבין סימפטומים גופניים ונפשיים לא פשוטים. עוד מצטבר ידע המצביע על כך שלסימפטומים אלו יש השפעה מובהקת וישירה על יכולתו של העובד או יכולתה של העובדת לתפקד הן בעבודה והן בחייהם הפרטיים.
"דחק תעסוקתי", שחיקה בעבודה - אינו נושא חדש אך המודעות אליו ולהשלכותיו בהחלט הולכת ומתגברת בשנים האחרונות. סקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כאן בארץ בסוף שנת 2017 מצא שכ-50% מהעובדים שחצו את גיל ה-50 חווים מתח ולחץ נפשי עקב עבודתם. 36% מהעובדים דיווחו שלחץ שהם חשים בעבודה משפיע על יכולתם לתפקד בביתם ובמסגרת משפחתם.
לפני מספר חודשים פורסם ספר האבחנות הרפואיות העדכני של ארגון הבריאות העולמי. במסגרתו נכללה גם אבחנה חדשה - Burnout Syndrome, דהיינו - שחיקה בעבודה. זו היא דוגמה מצוינת לצורך של משפט העבודה להתאים עצמו למציאות המשתנה. ואסביר. לדחק תעסוקתי אין הגדרה מספיק ברורה ואין לה יכולות ניבוי או אבחון ברורות. עם זאת, הידע הקיים כיום מצביע על היבטים פיזיולוגיים, התנהגותיים, ותפקודיים, באמצעותם באה השחיקה לידי ביטוי. ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הדחק התעסוקתי כ-"תסמונת הנגרמת כתוצאה מלחץ כרוני במקום העבודה".
ישנן כבר מספר מדינות בהן הוכר הדחק התעסוקתי, כשלעצמו, כמחלת מקצוע, בין אם בפסיקה ובין אם בחקיקה. בישראל, כידוע, אין נכון להיום הכרה באופן דומה. מכל מקום אין ספק שנושא זה של סטרס ודחק תעסוקתי בפרט, ושל מיקרוטראומה נפשית בכלל, מעורר שאלות לא פשוטות. בהחלט אנו רואים כיצד סוגיה זו עומדת ביסודן של יותר ויותר תביעות שמוגשות למוסד לביטוח לאומי ולבתי הדין לעבודה. ואני בהחלט צופה התפתחויות.
אולם אחר כל זאת מן הראוי לומר שבתי הדין לעבודה אינם עוסקים רק בפיתוחן של חובות חדשות או פיתוחם של כללים חדשים במשפט העבודה. בתי הדין לעבודה עוסקים רבות בהתאמת הדין למציאות החיים המשתנה, שאחרת יפסיק משפט העבודה להיות רלוונטי.
כפי שציינתי בדבריי הקודמים, אין זה חדש שתחום יחסי העבודה הוא מתחומי המשפט המושפעים ביותר מהתפתחות העולם הטכנולוגי והמרחב הדיגיטלי. אנו חיים בתקופה דינמית ומתפתחת המעמידה את העובדים על קרקע משתנה ומאתגרת.
אנו עדים להתפתחויות טכנולוגיות מרתקות המתרחשות בימינו. כך, לפיתוחים כמו טכנולוגיית הענן, בלוקצ'יין, ומדפסות תלת ממדיות, פיתוחים בתחומי הביג דאטה, האוטומציה והרובוטיקה, וכן פיתוח אפליקציות ופלטפורמות שהן כבר "Old news", כמו UBER או WOLT - יש קשר והשפעה, לעיתים במישרין ולעיתים בעקיפין, על שוק העבודה ועל הדרך שבה מבוצעת העבודה, בכל קשת המקצועות.
כך, בשנים האחרונות מזהים מומחים בתחום התעסוקה כי התפתחויות אלו עתידות להשפיע על מבנה שוק העבודה, ולמעשה חלקן משפיעות עליו כבר כעת. ניתן כבר היום לראות שהטכנולוגיה היא חלק משמעותי בענפי תעסוקה רבים, וכי היא מרכיב אינטגרלי בתעסוקתם של מרבית העובדים.
כלכלת השיתוף הולכת ומתרחבת אף היא, ובכך משפיעה על הגדרת יחסי עובד ומעסיק לעומת הקבלן העצמאי או הפרילנסר. מקצועות מוכרים וותיקים הולכים ונעלמים ולעומתם עולים ובאים מקצועות חדשים וחל טשטוש בין שעות העבודה לשעות הפנאי.
גם הגלובליזציה משפיעה רבות על שוק העבודה. שינויים דמוגרפיים וחברתיים מביאים, בין השאר, לכניסת פליטים ומהגרים ואוכלוסיות חדשות לשוק העבודה. גם אלו מזמנים שאלות ואתגרים חדשים שלא התמודדנו איתם בעבר. כל אלו באים בפנינו כדי לקבוע נורמות חדשות ביחסי עבודה התואמות עידן זה.
בעולם העבודה המשתנה, נדרשים אנו למצוא את הדרכים לאפשר לאלו המועסקים בהעסקה עצמית או בצורות העסקה שונות להיות חלק מרשת הביטחון הסוציאלי ואיני סבורה שיש להתפשר על כך.
ולסיכום דבריי, אין מתאימים מדבריו היפים של הנשיא השלישי של בית המשפט העליון, ד"ר שמעון אגרנט ז"ל, בעניין קאופמן משנת 1952: "במקום שמתגלית לפני השופט מערכת עובדות שיסודן בתנאי חיים חדישים, אשר לא לשמן נקבעה ההלכה הקיימת, שומה עליו, על השופט, לבקר מחדש את ההנחה ההגיונית עליה מושתת אותה הלכה שנוצרה ברקע כללי אחר, במטרה להתאימה לתנאים החדשים, אם בדרך של הרחבה ואם בדרך של הצרה, והן במטרה - כאשר אין מוצא אחר - לזנוח כליל אותה הנחה הגיונית, המשמשת משענת להלכה הקיימת, ולהשתמש, במקומה, בנורמה משפטית אחרת - ואפילו תהא זו נורמה משפטית חדשה שלא ידועה קודם לכן".
תודה רבה!

תאריך:  04/12/2019   |   עודכן:  04/12/2019
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות ורדה וירט-ליבנה לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
כשמדובר ביחסי מרות - נטל ההוכחה על הממונה
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב הודעה 
1
יש שופטים בירושלים - אנרכיסטים
בן נאמן  |  5/12/19 16:46
2
סדום ועמורה..
יש העזתי שצופר...  |  6/12/19 11:12
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
בנימין נתניהו
נאום התגובה של ראש הממשלה ממעונו בתגובה להודעת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להגיש נגדו כתב אישום בתיקים 1000, 2000 ו-4000 [כ"ג במרחשוון תש"ף, 21.11.2019]
אביחי מנדלבליט
דבריו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עם הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו [כ"ג בחשוון תש"ף, 21.11.2019]
אסתר חיות
נאום נשיאת בית המשפט העליון לזכר נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר ז"ל, בטקס האשכבה [כ"ג תשרי תש"ף; 22.10.2019]
אסתר חיות
נאום נשיאת בית המשפט העליון בכנס היובל לבתי הדין לעבודה. ירושלים [י"ט באלול תשע"ט, 19.09.2019]
אמיר אוחנה
נאום שר המשפטים בכנס היובל לבתי הדין לעבודה. ירושלים [י"ט באלול תשע"ט, 19.09.2019]
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il