שתי מהפכות פקדו את ישראל של שנות התשעים של המאה העשרים, כמעט במקביל:
מצעד האיוולת האוסלואידי, מעשה ידיהם של
שמעון פרס ומרעיו, שנמכר לציבור כ"שלום", ואשר הוביל, כצפוי מראש,
למלחמת אוסלו עתירת "קורבנות השלום" ולהידרדרות החמורה בביטחונם של תושבי ישראל כתוצאה מן האויב שהוכנס ארצה במסגרת ה"שלום".
השנייה -
המהפכה החוקתית, פרי יצירתו של
אהרן ברק, שפגעה קשות במשטר הדמוקרטי בישראל וערערה את מערכת הבלמים והאיזונים החיונית בין שלוש רשויות השלטון במדינה דמוקרטית. במסגרת מהפכה זו הוכנסו לשימוש פעלתנות יתר (
"אקטיביזם שיפוטי") והמאפיינים סבירות ומידתיות, המקנים לרשות השופטת דריסת רגל לתחומי הפעילות של הרשות המחוקקת הנבחרת ושל הרשות המבצעת, והכתבת החלטות או ביטולן, על-פי תפישת הסבירות ו/או המידתיות
הסובייקטיבית של שופט זה או אחר, או של יועץ משפטי זה או אחר. הדבר חמור עוד יותר לנוכח שיטת הבחירה של שופטים, המשכפלת את הסבירות והמידתיות בעיניהם. על כן היא מחייבת עידכון דחוף.
פירות הבאושים של שתי מהפכות אלה משפיעים על התפקוד של ישראל ושל מערכות השלטון שלה עד עצם היום הזה, למעלה מרבע מאה אחרי חדירתן לחיינו, עד כדי כך שכל מי שמבקר אותן מוצג
באופן שקרי ומסית כמחרחר מלחמה ו/או כמערער הרשות השופטת ומערכות אכיפת החוק.
דוגמה לעודף הכוח שהיועץ המשפטי ל
ממשלה מתיר לעצמו נחשפה השבוע כאשר
היועמ"ש פתח בעימות כוחני נגד שר המשפטים על-רקע החלטתו של האחרון למנות ממלאת-מקום לפרקליט המדינה שפרש, ושומו שמיים, כזאת שאינה מי שקיבלה את הגושפנקא של היועמ"ש. לא מיותר לציין שהשר פעל בתחום סמכותו ועל-פי החוק. לא מיותר לציין שהמועמדת שמונתה היא פרקליטה ותיקה מאוד ואיש אינו חולק על כישוריה אלא רק על דרגתה. לא מיותר לציין שהיועמ"ש העמיד את עצמו
מעל השר ומעל החוק, רק בגלל שהשר לא ציית לרצון היועמ"ש למנות אך ורק את המועמד היחיד שהוצע על-ידו. לא מיותר לציין שדווקא מעשהו של היועמ"ש הוא זה שחורג מן הסבירות ומן המידתיות, ולא מעשהו של השר.
שכרון הכוח, כוח שאיננו סביר ואיננו מידתי, שניכסו לעצמן הרשות השופטת ומערכות אכיפת החוק, עלול חלילה להביא את היועמ"ש להעמיד את עצמו מעל הריבון האמיתי, ציבור הבוחרים. אם חלילה יחליט היועמ"ש החלטה הקובעת שנבחר ציבור מסוים אינו יכול להיות ראש ממשלה או מועמד לכך, אף אם הציבור הצביע דווקא בעד אותו אדם, תביא לערעור הבסיס שעליו מושתתת הדמוקרטיה הישראלית ודמוקרטיה בכלל. החלטה כזאת של היועמ"ש, אם תינתן,
תהפוך את הבחירות הדמוקרטיות למיותרות, ומיותר יהיה להטריח את הציבור אל הקלפיות. על כן טוב ונכון יעשה אם יפסול את עצמו לאלתר ומבעוד מועד מלהחליט החלטה אנטי-דמוקרטית מסוג זה,
החורגת מן הסבירות ומן המידתיות. גם בג"ץ צריך למשוך את ידיו מעיסוק לא סביר ולא מידתי זה ולדחות על הסף עתידות בעניין. הקורא/ת מתבקש/ת לקרוא את מאמרי הקודם בעניין זה באתר זה.
ראש הממשלה מואשם בכך שהוא תוקף את הפרקליטות ואת התקשורת, גם בשעה שהוא המותקף על ידן ולעתים
משיב אש. כדאי להזכיר לקוראים שהיחס השלילי וההסתה נגד נתניהו התחילו עוד בעת כהונתו הראשונה כראש ממשלה
ושנים רבות לפני שהחלו החקירות נגדו, מאז זכייתו הראשונה בתפקיד כנגד כל הסיכויים ומול מי שנכנס לתפקיד ראש הממשלה בעקבות רצח רבין.
במדינת הפרקליטים שקמה לנגד עינינו, בבחינת הגולם שקם על יוצרו, טוב יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם לא יעמיס על כתפיו את תפקיד הקובע/פוסל מי יהיה ראש ממשלה, וישאיר תחום זה לריבון, ציבור הבוחרים.
