דילמת הבוחר

לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, הנשיא האמריקני פרנקלין רוזוולט עלה לשידור רדיו ואמר, "הדבר היחיד שעלינו לפחוד מפניו הוא הפחד עצמו; שכן פחד שאין לו שם, אין לו הגיון ואינו מוצדק, משתק את המאמצים שלנו להתקדם". הרעיון שאין לפחד ממה שאין בו הגיון, הוא מה שהציבור בישראל זקוק לו יותר מכל, לקראת מערכת הבחירות. הבוחר הפך למטרה נייחת של סיסמאות ודברי הפחדה מפי מנהיגים חסרי מעוף. תעמולת הבחירות אינה בוחלת בכל אמצעי כדי להכפיש יריבים וזאת באמצעות דמגוגיה שכל-כולה בנויה על הפחדה. וכך, תוך ניצול הזיכרון הקצר של הציבור, שותלים בתעמולת הבחירות תמונות בעלות תכנים מופרכים. משתמשים בכל אמצעי ויזואלי ומילולי כדי לנצח, לכבוש לבבות, לסכסך, לשמוט מתחתיו של הציבור מערכת שלמה של אמיתות שבהן נאחז כדי לא לאבד תקווה. מושגים כמו "ציוני" "ליברלי" "חרדי" "אנטי ציוני" "יהודי" ועוד הופכים כלי שרת בידי שרלטנים.

מדוע קשה להתקדם להכרעה בבחירות הכלליות

תחילה ציטוט מתוך: מה בתעמולה? גלעד צוויק 6.2.2020 ישראל היום: אסור לתת לזה לקרות"! מתריעה הכותרת בסרטון החדש (והקצר) של הליכוד, המזהיר מפני חיבור בין כחול לבן לרשימה המשותפת. "לא משנה כמה יטשטשו, יסתירו, יהפכו ויכחישו - זו האמת: גנץ כמעט הקים ממשלה עם הרשימה המשותפת", מרעים הקריין בתשדיר, כשברקע מתנוססת התמונה של גנץ עם איימן עודה ואחמד טיבי במסגרת המו"מ הקואליציוני אחרי הבחירות האחרונות, בשלל תצורות ומניפולציות חזותיות המדגישות את הניסיון של כחול לבן להסוות את הקשר... בשיטה זו, העובדות מושתקות. לרוע המזל, הקהל ה"שבוי" בקסמי הציורים, הסרטונים, מחוות הגוף ומשפטי המחץ הפשטניים, נוטה להאמין לנאמר והחשיבה נעשית מבולבלת ובלתי הגיונית. מעל לכל, היצרים מתלהטים והשיח מתמלא הכפשות, הטונים עולים ואיש אינו מקשיב לדברי יריבו. בכל בוקר נוחתים עלינו משפטי מחץ טריים הסותרים את מה ששמענו אמש. בכל רגע נשמטת הקרקע מתחת רגלנו וכבר איננו בטוחים מה בדיוק נאמר לנו אתמול. חיינו מתמלאים ברעיונות סותרים. האם כך אפשר להתקדם להכרעה בבחירות הכלליות. בינואר 2015, למחרת הבחירות הכלליות, הגעתי לטיפול בדיקור שנקבע לי מראש. המדקרת, דוקטור לרפואה לשעבר, שאלה: "למי הצבעת"? הייתי נבוכה, חשבתי שאין זה מעניינו של איש לדעת למי בחרתי להצביע. תשובה קצרה ביותר שלי הקפיצה את המדקרת, "לא הצבעתי ביבי". היא מיד שפכה עליי את כל הפחדים שבעולם, בסגנון של, "איך לא הצבעת ביבי, את לא מפחדת שהערבים ישתלטו עלינו"? הבטתי בה והזדעזעתי. התרשמתי שלפניי אישה אינטליגנטית שאת מירב שנותיה עשתה בטיפול רפואי כמומחית. התבדיתי, גם היא נפלה בפח.

סיבה מספר אחת לכישלון בהערכה בבחירות: שימוש בטקטיקת הפחדה

הציטוט דלעיל מתוך הנאום הרדיופוני שנשא הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה, בעקבות המתקפה על פרל הארבור, הוא אזהרה שיש להחדיר וללמוד בכל הזדמנות. שכן לרוזוולט היה ברור שאם העם יגיב בפחד על המתקפה, ב-7 בדצמבר 1941, של כוחות אוויריים וימיים של האימפריה היפנית על בסיס אמריקני בפרל הארבור, האומה תהיה משותקת. ארה"ב לא תוכל להגיב בכל הכוח, כמתבקש. אדרבה, בדבריו על סכנת הפחד עודד רוזוולט את האמריקנים להגיב בכל הכוח. הוא היה מנהיג משכמו ומאלה שעודד וחיזק את העם. הגדרה מקוצרת של דמגוגיה היא, "רטוריקה פשטנית, רווית אמוציות" והצגת צד אחד בלבד של המטבע. הדמגוג הוא אומן של רטוריקה; הוא יודע להתבטא במילים הנכונות, להציג מחוות גוף שגונבות את ההצגה, לכופף לטובתו את האמת ובעיקר, להציב את המחנה היריב כאויב העם. התבטאויותיו מלוות בהצגה ויזואלית שכל כולה סילוף אחד גדול. זה כולל טבלאות של סטטיסטיקה מניפולטיבית, איורים פשטניים של האיום המרחף מעל לציבור, השמטה מכוונת של פרטים תוך הסתמכות על הזיכרון הקצר של כולנו וסילוף ההיסטוריה. אפשר להבין את הפחד שאוחז אותנו כאשר הסכנה אמיתית. שיטפונות במהלך סערת גשמים עזה, למשל. אבל במקרים רבים אחרים, במיוחד בספרה הפוליטית כשאנו ניזונים מדיבורים, רובנו אינם מבינים שמנצלים אותנו ואת הזיכרון הקצר שלנו. לצערנו, תעמולת הבחירות עושה ההפך מהנדרש: במקום לחזק את ציבור הבוחרים באמצעות מסרים הוגנים ומבוססים, מפחידים ומבלבלים אותו. מה שבטוח, החלשת הציבור, כינון אומה של בובות, ועם מבולבל, הם סכנה גדולה לחוסן הנפשי של ישראל. אם תשאלו כל אדם ברחוב מי הוא האויב של מדינת ישראל התשובה שתקבלו תהיה תמיד אירן. אמיתי או לא? אכן, אמיתי. אבל, הדמגוג אינו מסתפק בכך. הוא משתמש במניפולציות מילוליות, מילים שנוגעות עמוק ברגשות הפחד שלנו, ואיש אינו בודק בציציות. מקבלים את הדברים כפשוטם. והשיתוק טוטלי. אשאל שאלת תם: מי מאיתנו נוהג לחפש הוכחות משמעותיות ואובייקטיביות למה ששמע מפיו של בר-סמכא המדווח על מקרה, אירוע או ממצא? זה לא קורה ואם יש כזה, שיקום. נכון שהתגובות מופיעות לרוב ברשתות החברתיות, אך אלו משולות לאספירין הניתן לחולה כרוני. ברב המקרים התוצאה היא כפי שציינתי: פחד ופאניקה ואחר כך שיתוק. יתרה מכך, כולנו מדמים עצמנו כממלאים תפקיד דרמטי מעל בימת החיים כאשר אנו תומכים בדמגוג הכל-יכול, הכל יודע, המושיע. ועוד עושים זאת בנפש חפצה וללא עוררין. כדי שנהיה אומה חזקה אסור לנו להיסחף אחר דמגוגים. רק מנהיגים כדוגמת הנשיא רוזוולט יכולים להציל את מדינת ישראל מהתהום המסוכנת שאליו היא מידרדרת.

ביבליוגרפיה:

תמר ברוש, נאום לכל עת., 1993 משה וולמן, דמגוגיה ורטוריקה., 1990