בעקבות פורום קוהלת שהתקיים ב-12.2.20 בנושא אתגרי העשור הבא, אשתף אתכם באחת הטענות המרכזיות שלי בנאום בכנס קהלת על ארגוני עובדים:
הבחנתי בין אי-שוויון בהכנסה שהוא "טוב" (כלומר רצוי) לבין אי-שוויון רע (מיותר ולא רצוי). למי שממש סולדים מפערים, אז במקום "טוב" תחשבו "רע הכרחי". ובכן, בכלכלה המבוססת על קניין פרטי, יזמה פרטית, ותחרות, מה שנקרא קפיטליזם, בני אדם מתאמצים בלימודים, בעבודה, לוקחים יוזמה, מקימים עסקים, משקיעים, הכל מתוך תקווה (לפחות כגורם מרכזי) לראות ברכה כלכלית בעמלם. ואם רצוי שבני אדם יראו ברכה בעמלם, אז טוב שיש אי-שוויון. הרי אם כולם יקבלו הכנסה שווה, אז רבים יעדיפו ללמוד בשביל הכיף ולא ללמוד מקצוע מבוקש ויעדיפו לעבוד פחות, ולא להסתכן ולהקים עסקים. זה אי-השוויון הרצוי: אי-השוויון שמשקף פערים בפריון עבודה שונה בין בני אדם, כלומר תרומה כלכלית שונה לחברה.
ויש אי-שוויון רע: אי-שוויון בהכנסה שאינו קשור לפריון או לתרומה לחברה. למשל שכר שעולה עם הוותק ללא קשר לביצועים. מדוע זה צודק שעובד צעיר, שעדיין לא צבר רכוש, ומשלם משכנתה, וצריך לגדל שניים שלושה ילדים קטנים, יקבל שכר נמוך יותר מעובד מבוגר וותיק (שכבר שילם את המשכנתה והילדים כבר פרחו מהבית) שפריון העבודה שלו זהה? זה אי-שוויון מיותר ולא הוגן.
ויש עוד מקורות לאי שוויון מיותר - למשל גישה נוחה לשאלטר, כלומר היכולת להזיק. היכולת להזיק מסבירה את עיקר פערי השכר בין עובדים שונים במגזר הציבורי.
ומה עושים ארגוני עובדים בישראל? נלחמים למען אי-השוויון המזיק ונגד אי-השוויון הרצוי. זה לדעתי לב הסיפור. זאת בדיוק הסיבה שארגוני העובדים בישראל כל כך מזיקים.
כמובן שכלכלה שמבוססת על הכנסה בהתאם לתרומה (מריתוקרטיה) יוצרת פערי הכנסה לא רק בגלל הבדלים במאמץ בין בני אדם אלא גם בגלל הבדלים במזל (כולל כישורים מולדים, או תנאי התחלה שונים בגלל אי-שוויון הזדמנויות). אני לא נגד מעורבות ממשלה בתיקון/צמצום פערים שנובעים מהבדלים במזל, אבל זה לא פשוט ובכל מקרה לא קשור כל כך לנושא.
