הקורונה גורמת למהומה במדינות העשירות, אך אקונומיסט אומר שיש לשים לב גם למדינות העניות – בהן הנזק עלול להיות קשה עוד יותר. הערכה גסה מאוד אומרת, שללא ריחוק חברתי – 80%-25% מתושבי כל מדינה יידבקו. 4.4% מהתושבים יחלו בצורה קשה ושליש מהם יזדקקו לטיפול נמרץ – תחזית בלהות למדינה ענייה. ריחוק חברתי קשה למימוש בשכונה צפופה, רחיצת ידיים בלתי אפשרית אם אין מים זורמים, הימנעות מלצאת לעבודה אינה אופציה כאשר אין פיצוי כספי.
מערכות הבריאות במדינות עניות רבות אינן יכולות להתמודד עם מחלות רגילות, שלא לדבר על מגיפה חדשה. ההוצאה לבריאות לנפש בפקיסטן היא 0.005% מאשר בארה"ב. באוגנדה יש יותר שרים מאשר מיטות טיפול נמרץ. גם ההיסטוריה מפחידה: רוב המתים מאיידס הם מאפריקה; השפעת הספרדית חיסלה 6% מתושבי הודו. רבות מהמדינות העניות עדיין מתעלמות מהקורונה: רחובות מינמאר עמוסים; נשיא ברזיל, חאיר בולסונרו, כינה אותה "בלוף"; נשיא טנזניה, ג'ון מגופיני, התיר לכנסיות לפעול משום שהקורונה "שטנית ואינה יכולה לשרוד בגופו של ישו". שליטים סמכותנים רבים משתמשים בקורונה כתירוץ להגביר את הדיכוי.
יש כמה סיבות לתקווה, מציין אקונומיסט. מדינות עניות הן צעירים – הגיל החציוני באפריקה הוא מתחת ל-20 – בעוד בסיכון מצויים במיוחד המבוגרים. הן כפריות והחקלאים עובדים לבדם. מזג האוויר חם וייתכן שהוא מעכב את התפשטות הנגיף. מדינות שנפגעו מן האבולה צברו ניסיון חיוני. אבל לצד זאת, הריאות ומערכת החיסון נוטות להיות חלשות בשל תזונה לקויה או מחלות קודמות. כפריים אולי יידבקו מאוחר יותר, אך המגיפה תגיע גם אליהם. למדינות עניות אין משאבים לרשת ביטחון כלכלית שתאפשר סגר.
הביקוש לסחורות עליהן מבוססות רוב המדינות – קרס: החל מנפט וכלה בפרחים. התיירות נעלמה. משקיעים זרים משכו 83 מיליארד דולר ממדינות מתפתחות מאז החל המשבר, המשיכה הגדולה ביותר אי-פעם. מהגרי עבודה מאותן מדינות מאבדים את משרותיהם במדינות העשירות ואת יכולתם לשלוח כסף הביתה. מדינות עניות, ואפילו מדינות במצב ביניים, ניצבות בפני סכנה של משבר במאזן התשלומים וקריסה בהכנסות הממשלתיות, בשל הצורך להשקיע בבריאות, ברווחה ובייבוא מוצרים חיוניים; הן לא יכולות ליטול הלוואות לשם כך.
במקום לעזור, מדינות עשירות רבות פונות ללאומנות.
האיחוד האירופי אוסר לייצא ציוד רפואי, בניגוד לערכים בהם הוא מתפאר. קזחסטן עשירת-הנפט אוסרת ייצוא מזון, למרות שאינו במחסור; איסור כזה, אם יתרחב, יהיה קטלני לכמה מדינות עניות. הממשלות העניות, סבור אקונומיסט, חייבות למסור לאזרחיהן מידע מלא ואמין, ולנקוט צעדים הדרושים כולל סגר. ואילו המדינות העשירות חייבות לסייע להן במהירות ובנדיבות. קרן המטבע הודיעה שהיא מוכנה להעמיד קו אשראי של טריליון דולר; ייתכן שיהיה צורך בהרבה יותר. סין קונה השפעה במדינות אלו בזכות המשלוחים המתוקשרים של ציוד רפואי, ואותן מדינות יזכרו היטב מי סייע להן.
המאבקים בעבר בקדחת ובאיידס לימדו, כי יש צורך במאמץ עולמי כדי להתגבר על מחלה עולמית. השעה מאוחרת מכדי למנוע תמותה, אך עדיין ניתן למנוע אסון. האינטרס של המדינות העשירות הוא לחשוב גלובלית ולא רק מקומית. אם הנגיף יישאר בעולם המתפתח, עד מהרה הוא יחזור לעולם המפותח.
