מגיפת הקורונה משפיעה על כולנו מגדול ועד קטן. אנו מתרגשים לשמוע ילדים בני שנתיים או שלוש מדקלמים את אשר שמעו בבית ואחר כך משמיעים אותם בטלוויזיה. אולם את קולנו, מיליון התושבים שעברו את גיל הששים, לא שומעים הרבה. מדי פעם שומעים את תודתם של האנשים שמקבלים חבילות מזון מעיריות שונות וארגוני צדקה שונים. אכן, טוב שהם קיימים, והגדילו לעשות בעיריית הרצליה, כאשר שלחו קופסאות שוקולד בצורת לב עם ברכות של ילדים וציוריהם לבתי ההורים בעירי. ממליצה לכל ראשי הערים לשמח קצת את האנשים היקרים הגרים והספונים בחדריהם ואפילו קרובי משפחתם אינם רשאים לבקרם.
מכאן לנגיף שקטל שלושה מדיירי בית ההורים "נופים" בירושלים. מתוך 8 הנפטרים הראשונים מהמגפה הפוקדת אותנו, 3 היו דיירי הבית. האם מי שהוא במשרד הבריאות נתן את לבו ומחשבותיו לאותם דיירים רבים שנותרו בבניין? מסוגרים בחדריהם ולא יכולים ליצור מגע או קשר עם חבריהם שהנעימו להם את שגרת חייהם? על רמת החרדה שפקדה אותם בבית שבו התגוררו שנים עם חברים וחברות איתם בילו הרבה הרבה יותר מאשר עם בני משפחותיהם האהובים? הסיפור ידוע, אך אחזור עליו, אחת מהעובדות הסוציאליות במקום נדבקה במחלה והדביקה את אחד מהדיירים שנפטר לאחר זמן קצר.
ההיגיון הפשוט היה לשלוח צוות של מד"א או רופאים, או אחיות, לערוך בדיקות מיד לאחר שאדם זה נכנס לבית החולים. שהרי מדובר באוכלוסייה בסיכון גבוה, שעד אותה עת אכלו ובילו יחדיו. לבדוק גם את כל צוות הבית. למרבה הפלא, הדבר לא נעשה. רק לאחר פטירת הדיירת ה-3 במספר מבית ההורים, הוחלט לערוך בדיקות.
במדינות מתוקנות שר הבריאות היה מגיש את התפטרותו המיידית. ביפן, היה אולי השר האחראי לבריאות הציבור, גם מבצע חרקירי בנשיאת אחריותו האישית לנושא. הרי לא הפסיקו לדווח על חולה אנוש זה, ולהודיע מיד על פטירתו. אבל בישראל, כמו בישראל, אף אחד אינו לוקח על עצמו את האחריות. כבר היום ידוע כי נמצאו מספר חולים נוספים בקורונה באותו בניין וסביר להניח שיימצאו בהמשך עוד חולים בקרב הדיירים והדיירות והצוות בבית ההורים. אני רק מקווה כי אם ימצאו חולים, יהיו עדיין בשלב מוקדם של המחלה וכך יוכלו לעזור להם על-מנת שלא ילכו לעולמם כמו אחד החולים האחרונים שהגיע לבית החולים ולאחר זמן קצר החזיר את נשמתו לבורא, אולי אפילו בטרם הגיע למיון.
אין יוצא ואין בא
בישראל כמיליון תושבים מעל לגיל 65. כשליש מהם סובלים מבדידות. רווקים/ות, אלמנים/ות, וגרושים/ות. ממוצע תוחלת החיים לגברים הוא 81 ואילו ממוצע תוחלת החיים לנשים 84. דוח העוני של המוסד לביטוח הלאומי מצביע על כך כי מצבם של הקשישים בישראל הולך ומחמיר והעוני הולך ומחריף. חלק משמעותי מדור המייסדים של המדינה נכלל באוכלוסייה זו. חלק מהעולים מחבר העמים גם הם כלולים באוכלוסייה כי לא צברו פנסיה ולעתים מאז עלו לישראל לא מצאו עבודה בגילאי 60-50. אין להם רזרבות כספיות והם חיים בצמצום ובעוני. ואז פרצה הקורונה ושינתה את חייהם של בני האדם בארצות רבות.
ישראל העבירה את האחריות לטיפול בנושא למשרד הבריאות באופן בלעדי. משרד זה אכזב קשות. דוח
מבקר המדינה, שמונה בידי ראש הממשלה, הצביע על מחדלים קשים. השר הממונה על סגן השר ליצמן, ראש הממשלה, לא ראה את הדוח שהוגש למשרדו בסוף 2019, לא חתם עליו ומסקנותיו לא יושמו. המדהים הוא שלא נעזרו בלוגיסטיקה של צה"ל והמערך האזרחי לשעת חירום.
המחסור בחומרים בסיסיים ובמכשירי הנשמה - לא יסולח. אולם רופאים בכירים, יושבים באולפני טלוויזיה ומסבירים לקהל הצופים כי עד כה רוב הנפטרים הם קשישים. והרי המסר של אותם מומחים הוא שאפשר לוותר על האדם הזקן כי בלאו הכי הוא קרוב אל סופו... האם גם ההתייחסות הרפואית היא כזו? האם הדוגמה של בית ההורים "נופים" בירושלים לא הייתה אות אזעקה ותמרור אדום שחייבים לערוך בדיקות במקום העלול להיות מדגרה למקרים נוספים?ב-26.3 החלו לערוך בדיקות במוסד זה ולמחרת התבשרנו כי כבר נמצאו חולים נוספים. ברור לכל כי מפלס החרדה של דיירי הבית ועובדיו הוא גבוה ביותר והאימה מחלחלת... וכך בבתי הורים בכל רחבי המדינה, וילדיהם ונכדיהם של אותם דיירים "הכלואים" בבית זה שאין יוצא ואין בא אליו.
אצל האסקימוסים, היה נהוג להשיב את הזקנים על קרחון ולתת להם לצוף לים עד שימצאו את מותם. אני, השייכת לקבוצת גיל זה, ואישה נכה, לא אשלים עם אטימות זו. כל בני האדם שווים וזכותם לקבל את מלוא ההתייחסות הרפואית בעוד מועד. בל נשכח, כי בטרם העזו הצוררים הנאצים ליישם את תוכניותיהם לרצוח ולהשמיד את היהודים החלו לחסל את החולים נפשית ופיזית ואת הנכים שנמצאו בלתי ראויים לחיות. אין לאותם פרופסורים זכות להחליט לשבט או לחסד מי יחיה ומי ימות. שבועת היפוקרטס מחייבת אותם לתת את המירב שניתן לעזור לחולים להבריא.
