זה קרה לפני כעשור. עמדתי בבוקר אנגלי רטוב וקריר בתחנת האוטובוס שברחוב "גולדרס גרין רואד", בלונדון, מול בנק "איי'ץ.אס.בי.סי". לפתע נעצרה לידי מכונית פרטית ויהודי משופם רמז לי להיכנס לרכב. נגשתי לרכב ומיד זיהיתי את הגביר היהודי וילי שטרן. הוא לא הכיר אותי ממש. נפגשנו פה ושם אבל לא יותר. אני ידעתי היטב מיהו האיש ומהן פעילויותיו בתחום החסד והרחמים היהודי.
הוא שאלני לאן פני מועדות ומששמע שאני ממתין לאוטובוס שיסיע אותי מספר תחנות בלבד, כדי להגיע לבית המדרש המרכזי של השכונה היהודית "גולדרס גרין" (בית המדרש "בית שמואל") הוא מיד הזמין אותי לשבת לידו ולאחר מספר דקות היינו כבר יחד במניין המתפללים שם. מחברים ומסתם יהודים בשכונה הזו הסתבר שזהו מנהגו היומי במשך עשורים. למרות מעמדו, כגביר על, הוא לא היה אחוז בשרעפי התהילה והגאווה אלא הוא היה אדם לבבי וסימפטי שתמיד אהב לסייע לכול דכפין.
האיש ופועלו
לימים התיידדתי עם האיש, במסגרת פעילותי התורתית והיהודית במזרח אירופה, ואז נודע לי ממנו ומבניו כי האיש מחזיק בכספו האישי מסעדה כשרה בעיר וילנא, המיועדת בעיקר לסטודנטים הישראלים שם, הלומדים רפואה, רק כדי שהללו יוכלו כשר. רובם של הללו היו בעצמם בנים למשפחות אמידות יוצאי העדה הבוכרית, וחלק מהם היו אף שומרי תורה ומצוות ממש לפני שהגיעו ללימודי הרפואה ורפואת השיניים שם, אבל תלאות הזמן והמצב האובייקטיבי של אי-הכשרות בבירת ליטא ניתקו אותם מאוכל כשר יום-יומי. ר' שטרן היה שם בענייני עסקים וכך הוא גילה אותם.
משנתבררה לו הבעיה הוא מיד נרתם לעניין ולקח על עצמו את המשימה. להבדיל מגבירים חרדים אחרים הוא לא התריס נגדם מדוע הוריהם האמידים אינם מממנים אותם, או מדוע גבירי עדתם אינם נרתמים לכך. הוא גם לא העמיד להם תנאי לימוד תורה גדולים יותר תמורת העזרה. הוא פשוט מימן להם מקום למסעדה, אוכל כשר, עובדי מטבח ותחזוקה ומשגיח כשרות צמוד. וילי שטרן ששרד את השואה היה גביר יהודי מימים עברו. אצלו לא עמדה שאלת המוצא העדתי או השיוך על-פי רמה דתית. אצלו כולם היו ונשארו יהודים.
דירות למיעוטי יכולת
בספרי "צדיק כתמר יפרח" (הוצאה ראשונה ב-2005) סיפרתי כיצד הרה"צ שמלק'ה פינטר זצ"ל מלונדון היה מצלצל באישון לילה (עוד מימי שנות השבעים של המאה העשרים) לגביר יהודי בלונדון ומסכם עימו על רכישת דירה ודיור לזוגות עניים, ובמיוחד יתומים. לגביר הזה קראו וילי שטרן. ביתו של שטרן היה פתוח לכול - במיוחד בשמחות פורים, שם פיזר מהונו בנדיבות לכול דורש. והכול במזומן.
מוסדות תורה, מוסדות חינוך, בתי רווחה, עמותות חסד והמוני נצרכים יהודים, חרדים כחילוניים, היו ה"
לקוחות" הרבים שלו. גם מדינת בריטניה הגדולה הסתייעה באיש הזה לסיוע סוציאלי גם ללא יהודים, ללא הבדל צבע ודת. ר' שטרן היה גם "גבאי הצדקה" של כל נצרך כאשר היה מדובר ברתימת גבירים לעזרה מקרב גביריה הלא דתיים של לונדון, עמיתיו לעסקי הממון המסועפים שלו.
האבידה
השבוע, בשיחתי עם חברי בלונדון, נודע לי על האבידה שגבתה מחלת ה"קורונה" בקרב יהדות בריטניה. הוא היה בן 82 במותו. הוא הותיר אחריו שני בנים שלמדו מעריסתם ממש ללכת בדרך הצדקה של אביהם. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
הרב אורי אשכנזי - "הרב מסטניסלב"
כשהתגוררתי בלונדון, ולימים המשכתי להתארח שם, התפעלתי מיהודי אחד שנראה אדם פשוט אבל כמו שאומרים הרי "שלא פשוט להיות פשוט". אבל במיוחד התפעלתי לאחרונה ממסירות הנפש שלו בעניין "פסיעות שבת" לבית הכנסת שלו. את זאת גיליתי ממש רק לפני כשנה בלבד. זה אירע בשעת לילה מאוחרת בליל שבת, בדרכי ממארחי לכיוון הדירה בה התגוררתי. ברחוב "קזנוב רואד" נקרה מולו אותו "יהודי פשוט" שלא היה אלא "הרב מסטניסלב" - הרב הגאון והצדיק, אורי אשכנזי.
הכרתי אותו כבר למעלה מעשרים שנה. הוא היה מוהל ורב ידוע ששירך רגליו לכול ברית מילה - בהתנדבות מלאה, ואף באזורים יהודיים ששם לא נמצא אפילו בית כנסת כלשהו. הוא החל לטוס ולמול - על חשבונו ממש, במדינות חבר העמים, לאחר שבריה"מ לשעבר נפלה בשנת 1990. החיוך לא מש מפניו ובסתר הוא עזר בכספי עתק לאלמנות ויתומים על-ידי הלוואות שלווה ושאותן פרע בעצמו. לרב הזה היה בית כנסת בקצה המערבי של שכונת "סטמפורד היל" היהודית, שברובע "הקני" הלונדוני. בית הכנסת שכן ברחוב "לורדשיפ פארק".
אי לכך נדהמת לגלות, בשעת לילה מאוחרת, כי הרב, מלווה בנכדו, צועד "בקזנוב רואד", שבקצה המזרחי של "סטמפורד היל". כדי לסבר את האוזן לאלה המכירים את לונדון גאוגרפית מכיוון הכדורגל, הרי ש"לורדשיפ פארק" נמצא בשכנות לאזור "פינסברי פארק", שמשמש כמרכזה של קבוצת הכדורגל "ארסנל", ואילו "קזנוב רואד" נמצא בשכנות לשכונת "טוטנהאם", מרכז כדורגל אחר של לונדון.
ומששאלתי את הרב אשכנזי מה הוא מחפש באישון לילה באזור בו פגשתיו התברר לי מיד כי כחמישים שנה הוא צועד בשבתות בין שני האזורים הללו משום שביתו בכלל נמצא ברחוב "מוזברי רואד", ממש על-ידי "קזנוב רואד"! זו הייתה מסירות נפש אדירה, ובמיוחד בשעות לילה, כאשר באזורים הללו - רחוק ממרכז היהודים באותה שכונה, מסתובבים שיכורים, מסוממים וסתם עוברי אורח בעייתיים.
האבידה השנייה
השבוע נלקח גם הרב אורי אשכנזי לגנזי מרומים כעוד חלל של מחלת ה"קורונה", לאחר שאושפז לזמן קצר בבית החולים הלונדוני אך שוחרר לביתו משום מחסור במיטות שם. בן 76 היה במותו והותיר אחריו שבט של צאצאים גומלי חסדים ואוהבי הבריות. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים. אני אישית מאמין שסוף סיוט המחלה הזו קרוב, ובמיוחד בבריטניה. כשהמשחית לוקח עימו שתי נשמות חשובות וגדולות כאלה, ובמיוחד בענייני חסד ורחמים, הרי שהן באות לכפר על עוונותינו.
