בהיותנו מדינה קטנה המוקפת אוייבים, ובתוכנו אזרחים רבים שאינם יהודים, שמנהיגיהם תומכים בפומבי באויבנו, אזי חובה על הציבור היהודי, לכונן מערכת משפט שתשקף ותבטא את האינטרס של העם היהודי. לעניין המשפט הפרטי, כאן - העיקרון המנחה אמור להיות עשיית צדק - וצדק בלבד.
לצערם של רבים וטובים, בשנים האחרונות בג"צ כשל בתפקידו, ובמקום לשמור על האינטרס של העם היהודי, הוא נתן יד לקידום מהלכים הפוגעים באושיות המדינה שנועדה לעם היהודי, ומאידך פתח פתח שהולך ומתרחב למדינת כל אזרחיה; ובמישור הפרט, האחרון לכוד בין צבתות הביורוקרטיה, וקריסת מערכת בתיהמ"ש.
על-רקע הרעיונות המוצעים ע"י שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, מוטחים נגדו "פגזים" מכוון "שומרי החומות" (חלקם שופטים (בדימ.), משפטנים מהאקדמיה, וכמובן מספר עיתונאים שידיעתם והבנתם בנושאי משפט לוקה בחסר ענק), והלה מוצג בפומבי, כחייזר מכוכב אחר.
מי הם מבקריו ומה ביקורתם?
- לאף אחד מאלו, אין ניסיון בבתי-משפט, הם מעולם לא ייצגו לקוח "בתיק" ראיות, ואינם עוסקים בפרקטיקה משפטית; לכן מדוע ידיעתם בעניין שיטת בחירת שופטים, עולה על ידיעתו של שר המשפטים הנוכחי? דהיינו, כמו פרופ' ד. פרידמן, גם מבקריו אלו, הינם רק אקדמיים, ולכן לכאורה, אין כל הבדל מקצועי בינם ובין שר המשפטים. איזה ניסיון מקצועי היה לפרופ' אהרן ברק כאשר מונה להיות היוע"מ לממשלה, ואח"כ שופט בביהמ"ש העליון? רק היותו דיקאן הפקולטה למשפטים באונ' העברית. ואיזה עבר מקצועי היה לפרופ' יצחק זמיר, לפני שמונה ליוע"מ לממשלה, ואח"כ לשופט בביהמ"ש העליון? רק היותו דיקאן ביה"ס למשפטים באונ' העברית. מעולם לא שמעתי ולא קראתי ביקורת כנגד שני הנ"ל, כאשר מונו ליוע"מ לממשלה, ואח"כ "הוקפצו" ישר לביהמ"ש העליון.
- איזה ניסיון מקצועי משפטי היה לפרופ' אמנון רובינשטיין כאשר מועמדותו נשקלה לתפקיד שר המשפטים? רק היותו פרופ' למשפטים ודיקאן בעברו. אך אף איש מהאקדמיה, לא יצא נגד מועמדות זו, אלא בירכו על כך וקיוו למינויו.
- למרות הכל, יש הבדל בין פרופ' פרידמן ובין מבקריו מהאקדמיה; הראשון חי ונושם את נושא המשפט מזה 50 שנה, הוא נחשב כעילוי משפטי - יותר מכל מבקריו; ומאחר ועילוי משפטי כמו אהרן ברק היה ראוי להיות שופט בביהמ"ש העליון, אזי גם דניאל פרידמן ראוי להיות שר משפטים, ודעותיו לא פחות מקוריות ויסודיות מאלו של פרופ' א. ברק, פרופ' יצחק זמיר, ומנשיאת ביהמ"ש העליון דהיום.
- השופט (בדימ.), אליהו מצא, התראיין ביום 28/03/07 בקול-ישראל, ואמר כי ביהמ"ש העליון אינו פוליטי, פעם הוא פוסק שמאל ופעם ימין; פרופ' פרידמן אינו בקי בהתנהלות בתי משפט, ועליו לשמוע חוות דעת מגורמים מיומנים ממנו.
- אני מפנה את השופט מצא לראיון שנערך עם השופט (בדימ.) מישאל חשין, בעיתון הארץ מיום 26/05/06, שם הלה אמר כי העתירות נ' אריאל שרון (בעניין פרשת האי-היווני ואדמות גינתון), נדחו ע"י בג"צ, מאחר והעם רצה הינתקות, ואם שרון היה מואשם, אזי ההינתקות לא הייתה מתבצעת. ומדוע השופט חשין לא קיים דיון בעתירה שאני הגשתי אז נ' היוע"מ לממשלה (בג"צ 5968/04)? הכיצד השופט מצא מגדיר החלטות אלו? (ודאי שהן פוליטיות).
- אם שר המשפטים הנוכחי אינו מבין בדרך התנהלות הזרוע המשפטית, אזי קל-וחומר הקודמים לו (יוסי ביילין, צחי הנגבי, מאיר שטרית); אף אחד מאלו לא עסק בעבר בתחום המשפט, אך "משום מה", לא נשמעה ביקורת כנגד מינויים, ולא כנגד מה שעשו בתקופת כהונתם (אם בכלל ניתן לכנות זאת - כעשייה). דהיינו, כאשר אלו לא עשו דבר לשינוי הקיים - לפנינו שר משפטים סביר והגון, אך שר המשפטים הרוצה לשנות, אזי לפתע אינו מבין במאטרייה.
הכותבים היחידים המבינים במשפט הינם פרופ' זאב סגל ואילנה דיין; אך אלו לא עסקו בפרקטיקה משפטית, אלא האחד הנו מרצה באונ' ת"א והשנייה אשת תקשורת. לכן מדוע ידיעתם שקולה ליותר מזו של פרופ' ד. פרידמן? מה עוד, והאחרון מצוי בתחום חקר המשפט, 20 שנה יותר מפרופ' סגל. ספריו של פרופ' פרידמן הינם סמן ראשון בארץ בכל תחום שכתב.
ולעניין טיעוני המבקרים:
שיטת בחירת השופטים בישראל, היא היותר טובה כל העולם; אם כן - מדוע רוב "צרכני" מוצר זה בישראל, פוסלים אותו, ודורשים מוצר אחר? האם כולם טיפשים ורק בחו"ל מבינים?
בארה"ב - שופטי ביהמ"ש העליון מתמנים ע"י הנשיא והמינוי אמור להיות מאושר ע"י הסנאט. קרי, ראש הרשות המבצעת בוחר את עילית השופטים, ואף גורם פוליטי לא דורש לשנות הליך זה.
אצלנו שופטי ביהמ"ש העליון, משמשים בפועל גם כבימ"ש לחוקה, וגם כערכאת ערעור עליונה. כך זה בארה"ב, אך שם הדבר מעוגן בחוקה, ואילו אצלנו בג"צ החליט כי כוחו לבטל חוק, למרות שאין זה בסמכותו.
אין חולק כי סמכות לביטול חוק, צריכה להקבע בחוקה או בחוק יסוד, ומאחר וזה לא נעשה, אזי ביהמ"ש העליון חרג מסמכותו; לכן מה הפלא כי רוב הציבור היהודי מתקומם כנגד כך, ושר המשפטים יוזם שינוי בחקיקתה?
לא יתכן כי מחד שופטים מכהנים ו(בדימ.), יתנגדו לכינון בימ"ש לחוקה, ומאידך, יתמכו במצב שבו בג"צ רשאי לבטל חוק (למרות שאין כל חקיקה המסמיכה זאת); ובפרט כאשר מועמדים לביהמ"ש העליון, נבחרים ע"י גוף ש- 1/3 ממנו הינם שופטים מבימ"ש זה. דהיינו, אנו המדינה "הדמוקרטית" היחידה בעולם, ששופטים שנבחרו על-ידי חבריהם, מחליטים בגורלו של העם.
הפתרון הינו: בימ"ש לחוקה, שבו יכהנו אנשי ציבור לצד אנשי משפט; ולידו בימ"ש עליון שישמש רק כערכאה עליונה לערעורים אזרחיים ופליליים.
שופטי בימ"ש לחוקה ייבחרו ע"י גוף מיוחד, שלא כאן המקום לפרטו; ואילו יתר השופטים יבחרו ע"י הוועדה לבחירת שופטים.
בקליפת אגוז, אציין כי אני תומך בהכללת שופטים (בדימ.) בוועדה לבחירת שופטים, אך מתנגד לתוספת פוליטיקאי, גם אם הנו יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ולא להוספת פרופ' למשפטים (על כך ארחיב במאמר נפרד).
