ביקור נשיא ארצות-הברית הראה לנו שרק מעט מאוד מבדיל בינינו לבין משטרים עריצים, הדומים לנו - בעולם של רפובליקות הבננות (עיינו בערך ביקור הנשיא בוש ברמאללה).
שליש משוטרי ישראל ומי יודע כמה עוד אנשי ביטחון בלי מדים, נאספו כדי לסתום לחלוטין את התנועה בירושלים. שוטרים התנפלו על כל מפגינים ועל כל שנראה כעומדים להיות מפגינים, תלשו מידיהם כרזות ועלונים. את מי שהשוטרים זיהו - הם שלחו למעצר, כדי ששופטים ישחררו אותם כיוון שלא הייתה עילה למעצרם.
והכל בשם אבטחת ג'ורג' בוש, נשיאנו ירום הודו (הוא, כידוע, הגיע אלינו ממדינה, שקידשה את חופש ההפגנה ואת חופש הביטוי).
עיר שלמה הפכה לשטח סטרילי, כיוון שאהוד אולמרט זקוק למשהו חדש לספינים, שישאירוהו בשלטון.
מסכנים הירושלמים, שנכנסו למצור. כבר שלושה-ארבעה ימים מודיעים להם רשימות ארוכות של רחובות, שייחסמו לסירוגין לרגל הביקור הנשיאותי. שיקום מי שמצליח לזכור שמות של רק שלושה מהרשימה האין-סופית של רחובות חסומים, שהקריינים פלטו אל מיקרופוניהם.
כל שתיל נבדק, כל עץ נסרק, ואל כל שיח נשלח בלש, או סוכן חשאי, שמא מלכודת הוא. הקור הצורב, שקידם את פני הנשיא בוש, לא הצליח למחוק את צחוקם של העורבים, שהמריאו אל על בתימהון, ואת הלעג ממקוריהם.
היסטריה כדבעי, המעידה על חוסר מקצועיות לעילא.
מישהו בירושלים יצא מדעתו, ונתן הוראות מטומטמות לשוטרים ולאנשי הביטחון.
מישהו בירושלים שכח, שמלבד היותה עיר בירה, גרים בה אנשים, יש בה בתי-ספר, ויש בה עסקים, וכולם צריכים להתנהל בשגרה שלווה יחסית - למרות הביקור הנשיאותי.
את הכל ניתן היה לעשות בפרופיל נמוך ללא רעש ומהומה - ואולי אפילו ביתר יעילות. אך לו עשו זאת בהשקט ובבטחה, לא הייתה זו מדינתנו הצעירה והמתפתחת, המוקפת אויבים.
מנהיגים של רפובליקת בננות יכולים לחשוב רק במסגרות המוכרות להם - של משטרי עריצות, שבהם שיירות ארוכות של מכוניות משוריינות מסיעות את יקירי המערכת מהכא להתם, ואת מתנגדי השלטון זורקים לבתי-מעצר.
היסטריה אדירה, המאפיינת את מערך האבטחה שלנו - כיאות לרפובליקת בננות.
