הגיעה העת להודות באמת המרה. זה לא נכון שיש לכולנו זכות להיבחר. היכולת להעמיד את עצמך כמועמד לבחירות בכל תחום, כרוכה ביכולת שלך לממן קמפיין בחירות שעלותו מגיעה לעשרות מיליוני שקלים. אומנם הזכות לבחור שמורה גם לעניים, אבל הזכות להיבחר הפכה מזמן לזכות של עשירים בלבד. מתברר, שלא רק שמערכת בחירות הפכה להיות שדה משחקם של העשירים, אלא שיש ביניהם כאלה, שלא די להם גם בזאת, והם מרמים במשחק על-ידי השקעת כספים מעבר למותר בחוק.
כשיש למועמד בבחירות יותר כסף, זה אומר שיש לו שלטי חוצות יותר גדולים ופרישת שטח גדולה; כשיש לו יתרון תקציבי, הוא יכול לפרסם בתדירות גבוהה יותר מודעות בעיתונים, לשכור יועצי תקשורת טובים יותר לתקופה ארוכה יותר, הוא יכול לשכור שירותי פעילים ולאפשר להם תנאים מפתים יותר והחשוב מכל, היתרון הכספי מקנה לו כניסה ישירה לתודעת הציבור הרדום וזכייה בטוחה בבחירות.
קניית כוח פוליטי בכסף היא שחיתות, שכן השדה הפוליטי אמור להתנהל בשוויוניות. כשבעלי הון מתעקשים להשתתף במשחק באמצעות כספם, הם הורסים לנו את הדמוקרטיה, ובואו לא נתבלבל, מי שיש לו יותר כסף לבחירות, משפר מאד את סיכויו להיבחר, ומי שיש לו יותר כסף בצורה לא חוקית, פשוט גונב את הבחירות ואת השלטון מידי מועמדים ישרים ששמרו על החוק.
עמרי שרון יושב על עבירה חמורה זו בכלא, בוז'י הרצוג ואהוד ברק היו צריכים אף הם לשבת בכלא על כך; על גאידמק אני בכלל לא מדברת, אבל אהוד אולמרט שמודה בפומבי בעבירות על חוק מימון מפלגות? לא רק שהוא חייב לעמוד על מעשיו לדין, אלא יש להענישו עונש חמור יותר- ראוי להכניסו להיסטוריה של עם ישראל כמי שרמס ברגל גסה את מרקמה העדין של הדמוקרטיה, פגע באושיותיה וסיכן את עתידה של מדינת ישראל כמדינה חופשית.
סכום מוגבל
חוק מימון המפלגות והנחיות מבקר המדינה קובעים שכל מועמד או מפלגה, מוגבלים בסכום שאותו הם יכולים לגייס לצורך ניהול קמפיין בחירות. לא רק הסכום מכל תורם הינו מוגבל, אלא גם קיימת מערכת ברורה של הוראות לפיהן אסור לקבל כסף מזומן, אלא המחאות, אסור לאפסן את התרומות בכספת פרטית אלא להפקידם מיידית בחשבון בנק שפרטיו נמסרו מראש למבקר המדינה, ובוודאי שחייבים לרשום את כל הסכומים ומי נתן אותם בדוחות שמיים מסודרים ולהגישם למבקר המדינה.
כאשר שמעתי את אהוד אולמרט במוצאי יום העצמאות, מספר בפומבי, כי במערכת הבחירות של שנת 1998 למועצת העיר ירושלים ולראשותה, הוא גייס כספים שלא כדין, חשתי רע מאוד. תוצאות הבחירות הללו היו הדרמטיות ביותר לדעתי, בהתחלת חורבנה של העיר שבנה טדי קולק.
באותה מערכת בחירות, התמודדנו מול אולמרט, תושבים מהשכונות, אנשים שאיכפת להם ממצבה של ירושלים. אני אישית הייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית, ומורה במקצועי, האמנתי בשיטה הדמוקרטית, ולכן החלטתי להעמיד את עצמי מול אולמרט וחברי סיעתו, ולהיבחר למועצת העיר.
התארגנו יחד, רובנו אנשים ללא רקע פוליטי קודם, כשמטרתנו ברורה: להכניס כמה שיותר נציגים לשולחן מועצת העיר, ובכך לנטרל סוף-סוף את כוחם של החרדים, אשר אולמרט אפשר להם להשתלט על העיריה כבר אז.
בנינו קמפיין צנוע, עבדנו קשה בתקציב מועט מאוד, בניסיון לשכנע את הירושלמים להצביע עבורנו. הצלחנו להכניס ארבעה נציגים למועצה שבה 31 חברים. התוצאה ההרסנית של מערכת בחירות זו- היא שהמיטה אסון על ירושלים. זו הייתה התחלת הסוף. חילונים רבים חשבו שאולמרט וחרדיו ניצחו בצורה דמוקרטית ופשוט נואשו ועזבו. אבל עכשיו, מתברר שאולמרט וסיעתו שיחקו מולנו משחק לא הגון - הם גנבו את הבחירות. כשאולמרט מודה כי ניהל כספי בחירות בניגוד לכללי המשחק המקובלים, הוא מודה כי קנה יתרון לא הוגן מולנו.
מה היה חושב אולמרט, אוהד הכדורגל המושבע, אם היינו מספרים לו, שבסיום עונת משחקים מתישה ודרשנית, נגזלה אליפות המדינה בכדורגל מידי בית"ר ירושלים, וניתנה לקבוצה יריבה, לא מפאת היותה טובה יותר, אלא על-ידי מכירת המשחק בבצע כסף?
