טל איפרגן (26), משוררת צעירה, פרסמה לפני כמה חודשים ספר ביכורים - "נגיעות" - בהוצאת 'גוונים'. בריאיון הבא חושפת טל את עולמה. עולם של משוררת צעירה שחוותה התאהבויות וגם פרידות. עולם בו הכתיבה כר לרקום חלומות. הכתיבה כתחום בו בוראת המשוררת עולם חלופי של חלומות. כדאי להציץ גם בטקסטים שטל איפרגן כותבת ב-Ynet, ניכר שיש לפנינו כותבת מוכשרת מאוד.
טל אינה רק משוררת מוכשרת אלא גם סופרת בראשית דרכה. מהיכרותי את היוצרת אני בטוחה שזוהי רק ההתחלה, אני יכולה לאבחן שיש בה ניצוצות רבים של כתיבה, והיא לא תניח לאש היצירה להיכבות לעולם.
טל, ספרי מעט על עצמך.
"שמי טל איפרגן, באוקטובר הקרוב ימלאו לי 26 אביבים. מאז שהשתחררתי מהצבא למדתי מעט משלל התחומים שמרתקים אותי. עיצוב גרפי, עיתונאות, תקשורת ופסיכולוגיה.
"כעת סיימתי סדנת כתיבה בבית הליקון. זו הייתה הראשונה שהשתתפתי בה. עד אליה לא ממש התחברתי אל הסדנאות האלה, העדפתי לכתוב תמיד מן המקום הנקי שלי. והאמת שזו הייתה חוויה משחררת מחסומים. יצא לי להכיר כותבים מוכשרים, את מנחי הסדנה המכוונים ונוצרה הפריה הדדית.
"לפרנסתי אני עובדת בבית קפה, לצד הסבלנות הנדרשת אוהבת מאוד את שירות הלקוחות.
"לא מדמיינת ימיי בלי מוזיקה טובה ברקע וללא גיחות קטנות לים על בסיס שבועי קבוע. כלרבים מאיתנו גם לי הים מעניק השראה.
"כעת החלטתי לקחת חופשה קצרה מן הספרים. אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה, והלימודים דרשו הרבה זמן פנוי, אותו ברצוני להקדיש כרגע לכתיבה.
"מאז שהייתי קטנה, עט ודף היו חלק בלתי נפרד מתיק הצד שלי. ורק לפני שנה קלטתי כמה כוח טמון במילים. הבנתי שאם ניתנה לי היכולת להשתמש בכוח הזה לשם ריפוי עצמי והתמודדות אישית, ובמקביל למען אחרים שחוו חוויות דומות, מחויבת אני לעשות זאת. לעיתים כשנקלע אדם למצוקה מסוימת, די לו לקרוא קובץ מילים מכוונות כדי להתחזק. לשמוע שיר נכון".
מה הניע אותך לפרסם ספר שירים? מדוע שירים ולא פרוזה? אני ביקרתי באתר האינטרנט בו את מפרסמת פרוזה וניכר שאת כותבת פרוזה מרגשת ביותר. מדוע הבחירה הזאת?
"מאחורי 'נגיעות' עומד זקוף הרצון הטהור לגעת באנשים. להעלות חיוך על פניהם, להעיר זכרונות אהבה פרטיים, לעורר את הרגש. אני מאוד אוהבת לכתוב פרוזה. ומאמינה שגם היא תמצא בעתיד מקומה יותר. אך בשירה קיים קסם שונה.
"מעט אנשים מאפשרים לעצמם לטעום ממנו, שכן השירה מעניקה לעיתים תובנות גדולות במילים מאופקות ובאופן שמצריך מחשבה. אולי השירה שלי שונה בכך שהיא נעה בין הפשטות והבהירות לנסתר. ברצוני שתגיע למיני אנשים, לא לשוחרי שירה בפרט, שלא תהיה מסובכת מדי, שתלחש חוכמות בקול".
השירים מאוד ליריים בקובץ שלך 'נגיעות'. את מבטאת געגועים, רצון להיות נאהבת, תחושה של בדידות, אכזבה. התפעמות, התרגשות של אוהבים. ספרי מתי את כותבת כאישה צעירה, כיצד מה שאת קולטת הופך לשיר, האם השיר במידה מסוימת מרפא את הפחד, בשירים שלך את כותבת הרבה על הפחד לאהוב.
"מעט מהשירים בספר נכתבו בקיץ שעבר, שירים אחרים נכתבו עוד לפני קבלת התואר: אישה. פעמים אחדות אני כותבת עליי ובשאר נעזרת בתחושות, בחוויות שעברתי ובדימיון כדי לתאר את האחר. ממקום של הזדהות והבנת רגשות הקורא, מתוך הכרה בקיום האורות והחושך בכל אחד מאיתנו.
"וכן, מאמינה ששיר אכן מרפא פחד. השיר מצלם תמונה מסוימת, עליה ניתן יהיה להביט מזוויות שונות.
"את יודעת, אני עונה על השאלות שלך, לאחר שטרקתי דלת אהבה שפג תוקפה. ובמקום לנעול את שאר הדלתות הנוספות ולהישאר סגורה מאחוריהן כשם שנהגתי לעשות בעבר, הפעם אינני מוכנה לוותר לאהבה. אני מגלה עד כמה לב שבור מתאחה והופך רחב יותר. מכין עצמו לאהבה אחרת, שונה.
"לעיתים אתה נמצא בתוך משהו, הופך שבוי למחשבה שזה נצחי, שזה לעולם לא יניח לך, לא ירפה. שלא קיים טוב מכך. וזו טעות. מפני שתמיד קיים טוב יותר במקום ממנו בוחר אתה לצאת. אותו פחד לאהוב נובע מהאפשרות שאת המעוף יחליף כאב, אכזבה, חלל ריק ובדידות. ועדיין הוא לא מהווה תירוץ נכון מספיק כדי לוותר עליה".
חיפשתי בספרך נגיעות אחר שיר שלך שיבטא אותך מעבר לדיאלוג של אהוב אהובה, שכן הספר שלך רווי בדיאלוגים כאלה הנותרים בלא מענה, ומצאתי שהשיר "הריקוד שלי" מבטא אותך. בשיר הזה מתנהל דיאלוג עם דמות של האהוב אולם בסיומו הדוברת חוזרת "ללבד". מדוע את חוזרת ללבד? האם יש כאן אמירה פילוסופית מעבר למילים?
"השיר 'הריקוד שלי' נכתב בהשראת חברה שהיא רקדנית. בנחישות ובעוצמה שלה היא הזכירה לי עצמי. ובעצם את כל אחד ואחת מאיתנו. השיר מזמין את הקורא לצאת לרקוד באופן הכובש שלו, להשתחרר. בסיום השיר אני אכן חוזרת ללבד. אולי מפני שרחבה קטנה יכולה אומנם להכיל שני אוהבים, ריקוד משותף ושמחה אחת גדולה. שמחה שבכוחה להתעצם בזרועות בן זוג תומך - אך שאל לה להתקיים בזרועותיו בלבד.
"אדם צריך שתהיה לו היכולת להגיע אל שמחות גדולות בעצמו, להיות מודע להיותו מיוחד ומסוגל להחליט לקום, לגשת אל רחבת הריקודים ולהיות מאושר. להתמודד עם כל מקצב וסגנון".