חברות הסלולר, הכבלים והלווין רשאיות לתת הנחות ללקוחות קיימים וללקוחות המאיימים לעזוב אותן, והדבר אינו מהווה אפליה פסולה. כך קובעת (יום ב', 9.12.19) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מיכל אגמון-גונן.
אגמון-גונן דחתה עשר בקשות לתביעות ייצוגיות נגד סלקום, נטוויז'ן, 012,
בזק בינלאומי, פלאפון, HOT, פרטנר ו-yes אשר הוגשו בשנים 2015-2011. היקף התביעות היה לפחות 600 מיליון שקל; בחלק מהן טענו המבקשים, כי טרם ניתן להעריך את היקף התביעה. היא קבעה, כי הרשיונות שהעניק משרד התקשורת לחברות אלו, מאפשר להן להעניק הנחות אלו - משום שהן תורמות לתחרות בשוק התקשורת ולהורדת מחירים לכל הצרכנים.
המבקשים טענו, כי החברות הנתבעות מעניקות תעריף מוזל ללקוחות מתמקחים המאיימים להתנתק משירותיהן וללקוחות חדשים, וכי הדבר מהווה אפליית מחירים פסולה הנוגדת את תנאי הרשיונות שלהן. עוד נטען, כי הרישיון מחייב אותן לספק את השירותים ללא אפליה ובתנאים שוויוניים, ובכלל זה בתעריף אחיד לפי "סוג המנויים" שאליו שייך הלקוח. החברות מצידן טענו, כי הן עונות על תנאי הרישיון, וכי מתן ההנחות עונה על הגדרת "סוג מנויים", מעודד את התחרות ומוריד את המחירים לכלל הצרכנים בשוק הטלקום.
במסגרת ההליך, הוגשו לבית המשפט עמדות המאסדרים לעניין פרשנות הוראות הרישיונות (הדומים זה לזה בלשונם ובמהותם). עמדת משרד התקשורת הייתה, כי אכן מדובר בהפרת הרישיון, וכי מדובר באפליית מחירים אסורה. לעומת זאת, המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין, בהתבסס על עמדת הרשות לתחרות וארגוני צרכנים, הייתה בדעה, כי אין מדובר בהפרת הרישיון, וכי מתן ההטבות מועיל לתחרות בשוק ומביא להורדת השירותים לכלל הצרכנים.
אגמון-גונן אומרת, כי הרשיונות דומים ולכן יש לתת להם פרשנות דומה. אין לקבל מצב, היא מדגישה, בו משרד התקשורת ומועצת הכבלים מדברים בקולות שונים - ואין לקבל מצב זה: "בשנים האחרונות מציעים מפעילי התקשורת השונים תוכניות משולבות של טלפון, שירותי אינטרנט ושירותי טלוויזיה רב-ערוצית. בנסיבות אלה אין להטיל חובות שונות על החברות ביחס לשירותים השונים, שבבסיסם איסור על הפליה והגברת התחרות. לא ניתן להצביע במצב זה על כל הצדקה עניינית לכך שמשרד התקשורת יאסור על חברות האינטרנט והסלולר לבצע אבחנת מחירים שהתירה מועצת הכבלים והלווין כי תבוצע ע"י חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית".
אגמון-גונן מנתחת את עמדות המאסדרים והחליטה לאמץ את עמדת מועצת הכבלים והלווין שלדבריה התגבשה בהליך סדור, תוך התייעצות עם הרשות לתחרות (הממונה על ההגבלים העסקיים), ארגונים צרכניים, חוות דעת כלכליות ועריכת שימוע לחברות הכבלים. לעומת זאת, עמדת משרד התקשורת נקבעה ללא הליך תקין, ללא היוועצות ברשות לתחרות, והמשרד אף הביע עמדות שונות במועדים שונים ועל-ידי גורמים שונים במשרד. עמדת המשרד לפיה מדובר בהפרת הרישיון, מנוגדת למכתבו של המנכ"ל דאז,
שלמה פילבר, לפיו הנושא אינו ברור ויש לבחון את השאלה, בין היתר לאור העובדה שכיום מוצעים שירותים משולבים, ויש חברות רבות בתחום. עוד כתב פילבר, כי יש לפעול להאחדת המונחים והמדיניות בנוגע לכלל השירותים.
לדעת אגמון-גונן במקרים מסוימים, כמו במקרה זה בו שיקולי התחרות הם מרכזיים ומדובר בשוק מורכב, חייב המאסדר בתחום מסוים, כמו משרד התקשורת, להיוועץ בממונה על התחרות, מכוח כללי המשפט המינהלי. לאור זאת נקבע, כי החברות אינן פועלות בניגוד לתנאי רשיונן. אגמון-גונן לא הטילה הוצאות על התובעים, לאור חשיבות הנושא ובשל העמדות השונות של משרד התקשורת שיצרו בלבול בנושא.
