תקנות הסימון התזונתי מגדירות את כינוי המזון כ"טבעי" כ"סימון רשות". לפי הנחיות משרד הבריאות, "מותר לסמן מוצר מזון יחיד או מקטע שלו בכינוי 'טבעי', ללא מילים נלוות, כל עוד המזון אינו תערובת של מזונות ושאין בו תוספת רכיבים, ושלא עבר תהליכים אחרים מהתהליכים המפורטים בתקן" (קיים תקן הקובע שמוצר נחשב "טבעי" רק אם עבר סוגי עיבוד מינימליים שנקבעו בתקן, כגון מיצוי, הקפאה וכו', א.פ). על-אף ההנחיות הללו, ישנם בשוק מוצרים המסומנים כ"100% טבעי", שמכילים חומרים שאינם טבעיים כמו רכז סוכר ושנוכחותם אינה מאפשרת לסמן את המוצר כ"טבעי".
תקנות הסימון התזונתי מבחינות בין מוצרי מזון המכונים "טבעיים" לבין מוצרים המיוצרים מרכיבים טבעיים. לפי התקנות, מותר לסמן מוצר כמכיל "רכיבים טבעיים" כאשר אותם רכיבים טבעיים הם חומרים מהטבע שהופקו בתהליכי עיבוד מינימליים. מוצר מזון שיוצר באמצעות ערבוב של שני "רכיבים טבעיים" או יותר, ואינו מכיל רכיבים שאינם טבעיים, מותר לכנותו כמיוצר "מרכיבים טבעיים" אולם אסור לכנותו "טבעי".
חברות המזון הפועלות בהתאם להנחיה זו מטביעות על המוצרים במקום בולט "מיוצר מרכיבים טבעיים", גם אם ברור שהמוצר רחוק מלהיות טבעי כגון אבקת מרק המיוצרת על-ידי חברה ידועה, שמצהירה מעל גבי האריזה על כך שהאבקה עשויה מ-"100 אחוז חומרים טבעיים", אבל על העטיפה מפורטים הרכיבים, וכתוב שבנוסף לתבלינים, אבקת המרק מכילה גם "חומרי טעם וריח" שמקורם אינו ברור.
- תגובת משרד הבריאות: "אופן הסימון לעניין 'טבעי' קבועים בתקן ישראלי מס' 1145 שבתוקף - לסימון מזון ארוז מראש. בתקן ישנה הבחנה בין התנאים לסימון 'טבעי' עבור מוצר מזון בשלמותו לבין כינוי 'מרכיבים טבעיים' עבור מוצר המיוצר מרכיבים טבעיים. על-פי התקן, שעניינו 'סימון מוצר מזון כולו בכינוי 'טבעי' קובע כי 'מותר לסמן בכינוי 'טבעי', ללא מילים נלוות, מזון יחיד או מקטע שלו, שאינו תערובת של מזונות, שאין בו תוספת רכיבים ושלא עבר תהליכים אחרים מאלה המפורטים בתקן".
