"יהודה כבר יסדר"

אמנות השלטון במיטבה אמנות השלטון (הפוליטיקה) הדמוקרטי מתקשה לנבא את העתיד, אבל "יודעת לתקן" את העבר. והיא עושה זאת במגוון אופנים, כשהמטרה הנצחית היא בעיקר לשמר. לשמר תלות, השפעה, כוח, עוצמה, תקווה, יראה, בחירה, משאבים, ובמילה אחת: שליטה או משילות (מילה מעודנת חדשה, שנבחרה הפעם על-ידי איזה יחצ"ן מתוחכם). ההתרגשות שאופפת את המערכת הפוליטית ואת אמצעי התקשורת סביב מינוי היועץ המשפטי הבא, מעידה על הרגישות לשימור הכוח בידי הפוליטיקאים. בדמוקרטיה המקובלת, חוסר הזמן הוא אילוץ עליון לפוליטיקאי שדרכו אצה לו, כדי להטביע חותם בזיכרון הבוחר, בטרם יאלץ לעמוד שוב לבחירה. מולו מתייצב באופן טבעי הממסד הקבוע - השירות הציבורי - מנגנון של חוקים, תקנות ונוהלים שצומח באיטיות (כן, הביורוקרטיה הידועה) ושאוחז בכל הזמן שבעולם. לשירות הציבורי נוח להשתעבד למנגנון שיצר. זה מאפשר לו לשמר ולטפח את עוצמתו, להעניק זכויות וביטחון לעובדיו, ולדחות החלטות "נועזות". הקונפליקט הבלתי-נמנע בין השלטון הזמני הנבחר, לשלטון המנגנון השריר והמקובע, "מייצר" את מרבית החשיפות התקשורתיות ואת מרבית האלתורים היצירתיים המבריקים, שצצים במחוזותינו חדשות לבקרים. ההפרטה היא תוצר ישיר למצב. הגו אותה הפוליטיקאים שלא עומד להם הכוח להתמודד, לייעל ולזעזע את "הביורוקרטיה", כדי להניע את גלגלי המשק. הם "נאלצים" להפקיד כסף ציבורי בידיהם של גורמים פרטיים שהם "יעילים" הרבה יותר, בפרט כאשר חלק לא קטן מהכסף הזה מגיע לכיסיהם הפרטיים. כך משמרים הפוליטיקאים בידיהם השפעה וכוח ניכרים, ולא מן הנמנע שאף מעבירים לעצמם, בדרכים סמי-כשרות, חלק מהכספים האלה באמצעות "מסלקת ההפרטה". כך יש ביכולתם גם לאיים על המנגנון הציבורי, ולהראות לו ולעובדיו שניתן להסתדר די טוב בלעדיהם... זוהי אמנות השלטון במיטבה!... "תן לשולטים את אשר לשולטים" והחלף אותם. מעט מאוד, מעט מדי, פוליטיקאים בעלי יושרה וחזון שורדים מספיק זמן ומגיעים לעמדות שליטה והשפעה! "ובהעדר חזון יפרע שלטון!". זוהי מציאות נתונה שלא ניתנת לשינוי בדרכי נועם. והמשכיל בעת כזאת יבין, יידום וישרוד, ואם הוא נועז, יצליח גם ליהנות. יש שיכנו זאת שחיתות ויש שיכנו זאת אמנות השלטון. איך טען בשעתו מיודענו אהוד אולמרט: "אני עובד בשבילכם" ואני עובד קשה! ואצלנו הרי מקובל שלכל מקום עבודה יש את ה"צ'ופרים" שלו!... אז לראשי ממשלה בוודאי מגיעה עדיפות של מקום העבודה! "תנו לשולטים את אשר לשולטים". את בחירתו של עו"ד יהודה וינשטיין יש לראות כעוד בחירה מוצלחת על הרקע הזה. יועץ לרגע מני מזוז הוא יציר קלאסי של המנגנון הציבורי פרקליטות המדינה. הוא גדל וצמח בתוכו, הוא פקיד ממשל אפור קלאסי. הוא לא מכיר ולא יודע מערכת אחרת. לכן מני מזוז לא נחשב "יצירתי" מספיק. הוא מייצג את הפקידות ה"יבשה", המגושמת, המנהלית, האיטית, החוששת לקבל "החלטות נמהרות" וליטול סיכונים. כל ההתנהלות שלו ושל הפרקליטות התאפיינה בכך. הוא נבחר בשעתו בגלל זה. הפוליטיקאים, ובראשם שרון, חשו אז, שמינוי של פקיד אפור יעניק להם "שקט תעשייתי" נכסף. בהתחלה זה גם נראה כך (פרשת סגירת תיק האי היווני), אבל בהמשך התברר שבמקום בו נדרשת יכולת הכרעה והחלטה, נחשף הפקיד האפור "במלוא הדרו". חוסר האומץ לקבל החלטות ולהכריע, הפך כמצופה ל"דינאמיקה" של דחיות, המאפיינת כל כך את השירות הציבורי. כמה שתכריע פחות - תעשה פחות טעויות, תואשם פחות ותינזק פחות. מה בוער? הסבלנות היא שם המשחק, אל תיפול למלכודות הפוליטיקאים! אילו נבחר היום משפטן מוערך מהאקדמיה, היינו מקבלים שוב "תיאורטיקן" מבריק בנוסח ברק הזכור לטוב. זה היה ודאי מייצר עוד בועה מנותקת שמרחפת, שהייתה סוגרת אופציות שונות בפני הפוליטיקאים הנבחרים חסרי הסבלנות, קצרי הזמן. האקדמיה כשלעצמה הרי אינה שונה באופייה מהמנגנון הציבורי, יש בה את אותן נורמות יעילות וקידום, ואולי אף גרועות יותר. כל מה ש"פסול" בפקידות השלטונית ובאקדמיה, צפוי שלא יימצא במגזר המשפטי הפרטי. כזכור, אמנות השלטון "יודעת" לתקן את העבר! לתפקיד הזה נדרש היום משפטן מוערך עוצמתי, המכיר והמוקיר את הפוליטיקאים ואולי אף מחויב להם פה ושם, אבל לחלוטין אינו תלוי בהם. אישיות הפוכה מזו של מני מזוז! בטוח יותר, מהיר ויעיל, בעל כושר שיפוט ואומץ להחליט לכאן או לכאן. וחשוב מכל: אינו חושש לקחת אחריות על עצמו ולהקרין זאת על המערכת כולה. עו"ד יהודה וינשטיין נראה "תפור" לתפקיד בהגדרתו זו. לכאורה, נהגתה כאן עוד הברקה יצירתית. הצרה הגדולה היא, שהוא מגיע לפרקליטות מ"עולם אחר", מקצב עבודה אחר, מנורמות יעילות אחרות, מהספקים אחרים, ממנגנון אישורים שונה לחלוטין, מהיררכיה כמעט הפוכה! והוא הרי מגיע כמעט לבדו? אם תרצו: עב"ם זוהר בחלל המנגנון האפל. הלא כך הוא ייראה בעיניהם?! אם הפוליטיקאים אינם מסוגלים להתמודד מול המנגנון הציבורי ומבקשים הצלה וברכה בהפרטה, מדוע הם חושבים שנטע זר כזה יצליח במקום שהם נכשלים? הרי מוערך ככל שיהיה, יהודה וינשטיין זה, יהפוך במהרה, לנר דועך באופל המנגנון. ולא איש כמותו יסתפק ב"אור גנוז" לאורך זמן. ואם הוא הוזמן לעשות שם סדר, איזה כלים נותנים בידיו? הרי גם שר המשפטים שמעליו נטול כוח פוליטי של ממש, כמה כבר שווה תמיכתו? הרי חולי ההדלפות וה"כזבומציה" רק יגברו! התקשורת "תחגוג" בכל צעד ושעל שלו. ורעיון הפיצול הנכסף - "תרופת הפלא" לתחלואי המשילות ולסבל הפוליטיקאים - גם אם יקודם, ייגרס ויישחק עד דק, וסופו שרק ינפח ויסרבל עוד את המנגנון עד להברקה הבאה. ותזכירו לי, מתי הייתה השביתה האחרונה בפרקליטות המדינה?!... בתקשורת מדובר ביהודה כבאיש מנוסה, מבין עניין וחכם, אז מדוע לכל הרוחות הוא צריך את זה?! מה הוא כבר יצליח לסדר? מה מסתירים מאיתנו כאן? הוא וגם הפוליטיקאים? האם הוא רק בא לייצר את המהומה ו"לפרוש בשיא"?