נאמן בין פרויד למזוז

פיצול Splitting הוא אחד ממנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים הפרימיטיביים והראשונים שנוצרים לו לאדם. פרויד ראה במנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים דרך לא מודעת של נפשו של האדם להתמודד עם קונפליקטים שהחיים מזמנים לו. הגנה היא דבר חיובי כמובן, ולכן מנגנוני ההגנה, למרות שהם מעוותים את המציאות, הם כלי חשוב בשפיות אנושית. עם זאת, שימוש מסיבי מדי של הגנות, עלול לפגוע בסופו של דבר בתפקוד התקין של הפרט, כמו-גם של ארגונים. הפיצול, שמלאני קליין נחשבת לפסיכואנליטיקאית הראשונה ששמה עליו דגש, הוא אותו מנגנון שמסדר את העולם ב"טוב ורע". הוא נובע מהקושי הבסיסי של ילד להתמודד עם האפשרות שההורה שכה מתסכל ומרגיז אותו לעיתים, הוא בדיוק אותה דמות שגם אהובה עליו כל-כך. הפיצול הוא מנגנון בסיסי שלא יכול להכיל אינטגרציה בין דברים מנוגדים וקוטביים. הוא לא פועל רק ברמת הפרט, אלא גם ברמה של ארגונים ואף מדינות. "האויב" לדוגמה הוא ביטוי לפיצול, שכן קשה להכיל שאותו אובייקט יכול להיות שלילי וחיובי בעת ובעונה אחת. הדבר מאפשר להילחם באוייב מבלי להרגיש רגשות אשם, שהיו מתעוררות מול אובייקט שיש בו גם משהו חיובי. ומהתיאוריה אל המעשה - תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה מכיל את הקטבים המנוגדים הללו. מצד אחד הוא איש סודו של ראש הממשלה, יועצו הנאמן, זה שאמור להגן על הממשלה ולייעץ לה כמיטב הבנתו איך לנהוג ולא למעוד. מצד שני הוא גם ראש התביעה ובמסגרת תפקידו זה נדרש לקבל הכרעות אשר לעיתים אינן עומדות בקנה אחד עם האינטרסים הממשלתיים, לדוגמה, בהחלטה להעמיד לדין פלילי חבר ממשלה, או בפעולה כנגד הממשלה או נציגיה שפועלים באופן לא תקין. עד לשנים האחרונות, נראה היה שתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה מצליח להכיל את הניגודים הללו, כיוון שבסך-הכל נדמה היה שאינטרס המדינה עומד במשותף בראש סדר העדיפויות של היועץ המשפטי והממשלה כאחד. אולם מאז שסדר היום הציבורי כלל תביעה אישית כנגד שרים וראשי ממשלה, שיתוף הפעולה והאינטרס המשותף הופרו. מתח חדר לתוך מערכת היחסים ויצר לכאורה ניגוד אינטרסים בתפקידו של היועץ. מכאן שהצעתו של שר המשפטים יעקב נאמן לפצל את תפקידו לשני חלקים, הגיונית וסבירה. אולם לא בכך נגמר העניין. מחד הפיצול יפיג את המתח ואולי אף יביא להתייעלותן של שתי הפונקציות המפוצלות בנפרד, אך מאידך הוא יופעל, כמו כל מנגנון הגנה אחר, תוך עיוות המציאות המורכבת שנמצאת בחוץ. במקום שהממשלה תתמודד עם המורכבות של המציאות, תושלך המציאות לשני משפטנים בשני כובעים שונים מפוצלים, אשר יריבו ביניהם, האחד "למען" הממשלה, השני "נגד" הממשלה. הפונקציה שעושה אינטגרציה ומאזנת בין הכוחות השונים תעלם. האם הפיצול הזה כדאי בסופו של דבר? כנראה שלא, וזאת עבור כל מצב פוליטי אפשרי. בממשלה שבה יש צורך להפעיל סנקציות רבות כנגד אישים או החלטות, הפיצול הזה יפעל כנגד הדמוקרטיה ויחליש את שלטון החוק. בממשלה שבה אין צורך כזה, תחסר התמונה המלאה אשר יועץ משפטי בהגדרת תפקידו הנוכחית מחזיק עבור כל המערכת המשפטית והממשלתית יחדיו. הייתי ממליץ אם כן לשר המשפטים לבחון לא רק את פונקציונליות התפקידים שעל היועץ המשפטי למלא, אלא גם את האינטגרציה וההכלה שתפקידים אלה משמשים עבור הדמוקרטיה הישראלית שעלולה להיפגע מפיצול שכזה.