•
תוכן החלטת הממשלה להשוות שכרם של אנשי 'המשטרה הכחולה' לשכרם של קציני צה"ל - מכוח החלטת ממשלה, שכרם של קציני המשטרה מושווה לשכרם של קציני צה"ל. סעיף ב' להחלטה קובע, במישור הכללי והעקרוני, את המנגנון שמכוחו ייקבעו תנאי השכר המשולמים במשטרה. מכוח החלטת הממשלה האמורה, הוקמה ועדת מעקב, בה חברים נציג אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר ונציג המשרד לביטחון פנים. מתפקידה של הוועדה האמורה לערוך התאמה ולקבוע כיצד ישולם השכר המשולם בצה"ל לאנשי המשטרה. נספח א' לסיכום הבינמשרדי , מונה את בעלי התפקידים הזכאים לתוספת "מפקד לוחם". על-פי הרשימה בנספח זה, המדובר בקציני הימ"מ, יחידה 33, קציני חבלה, שוטרי יחידת המסתערבים בירושלים, טייסים וקצינים לוחמים במשמר הגבול המשרתים ביחידות תחת פיקוד צה"ל. כמו כן נקבע כי מפקד לוחם הזכאי לגמלה לפי חוק שירות המדינה יהיה זכאי למענק לחימה חד פעמי במועד פרישתו לגמלאות בגין השנים בהם שירת כמפקד לוחם לאחר 1/7/03. כמו-כן מענק משלים חד פעמי משולם במועד הפרישה /שחרור בגין שירות כמפקד לוחם למפקדים עם ותק של למעלה מ-10 שנים.
•
המשטרה כמעסיק ציבורי - המשטרה היא כאמור מעסיק ציבורי ובמעמדה זה עליה לפעול כלפי עובדיה בהגינות, ביושר ו
בתום לב. זאת במיוחד אשר שכר השוטרים נקבע באופן חד צדדי. כללי מנהל תקין והחובה לפעול בהגינות ובתום לב, מחייבים את המשטרה להציג בפני השוטרים תמונת מצב מלאה ברורה ומפורטת של שכרם ותנאי עבודתם. פועל יוצא של היותה של המשטרה גוף ציבורי, הוא כפיפותה לביקורת השיפוטית המבוצעת על-ידי בתי המשפט ובכלל זה בתי הדין לעבודה.
•
האם ההחלטה שלא להעניק מענק 'מפקד לוחם' לקציני המשטרה הכחולה נגועה באפליה ובאי-סבירות? - תוספת מפקד לוחם הינה תוספת שכר שנקבעה בעקבות החלטות ממשלה כפי שפורט לעיל. התנאים לקבלת תוספת זו עוגנו בסיכום הבינמשרדי שנחתם בין משרד האוצר לבין המשרד לביטחון פנים. בחינת סיכום זה מלמדת כי תנאי הכרחי להקמת הזכאות לתשלום התוספת הוא כי המזוכה ישרת בתפקידי לחימה וביחידות לחימה באופן שעיקר עיסוקו הינו פעילות מבצעית. אין חולק כי תפקידם של התובעים- קציני סיור, אינו נכלל ברשימת התפקידים המוגדרים כ'פעילות מבצעית',ומשכך לא ניתן לקבוע כי הינם עומדים בתנאים שנקבעו לתשלום התוספת.
•
האם תפקיד התובעים ביחידת המשטרה הכחולה עונה על הגדרת תפקיד לחימה? - אם התשובה לכך תהיה חיובית הרי שניתן יהיה לקבוע כי התובעים עונים על הקריטריונים שפורטו בסיכום הבינמשרדי ואז יהא על בית הדין לבחון האם החלטת הנתבעת שלא לשלם לתובעים את התוספת הנדונה עומדת במבחני הסבירות על פי המשפט המינהלי. אין חולק כי התובעים, בעת שירותם במערת המכפלה שימשו וחלקם עדיין משמשים בתפקידים ממגזר האג"ם- סיור. מן העדויות שנשמעו בפנינו עולה כי במסגרת תפקידם מספקים התובעים כמו יתר השוטרים במגזר אג"מ-סיור שירותי שיטור על כל היבטיהם. הם פועלים לאכיפת החוק, טיפול בעבירות פליליות ובהפרות סדר, כל זאת במציאות לא פשוטה ורבת עימותים תוך סיכון אישי נוכח הרגישות המיוחדת של מערת המכפלה בפרט והעיר חברון בכלל.
•
צה"ל והמשטרה הכחולה – השונה והדומה (מכוח העדויות שנשמעו) - עד התביעה, תנ"צ עלי זמיר אישר בעדותו כי ישנם תחומי אחריות נפרדים לכל אחת מיחידות המערה וכי עיקר תפקידה של המשטרה הוא באכיפת החוק, שמירה על הסדר, בידוק אזרחים וכיוצא בזה בעוד שמי שנושא באחריות באירועי תקיפה ופתיחה באש הם מג"ב וצה"ל. עוד הוסיף בעדותו כי קציני משטרה כחולה אינם עוברים את אותה ההכשרה והאימונים שעוברים קציני מג"ב , אך בשל המצב הביטחוני הקיים באזור השוטרים עמדו בתרחישים קשים ואף הם מאומנים להתמודד עם אירועי פח"ע. התובע 2, ראובן ענבר, אף אישר בעדותו כי קציני המשטרה הכחולה אינם עוברים הכשרה קרבית ואינם מחויבים להיות בוגרי בה"ד 1 כדוגמת קציני מג"ב, אם כי בעת אירוע פח"ע, מי שנוכח במקום האירוע מעניק את הטיפול הראשוני ואין כל אבחנה בתפקיד שממלא. עוד העיד כי השוטרים אינם מבצעים תפקיד שכולו לחימה וכי למעשה ייעודם התפקודי הוא לשמש כגוף מסייע למג"ב וצה"ל, אשר מופקד על נושא שמירת הסדר הציבורי אך גם על נושאי אבטחה ולחימה.
•
צה"ל והמשטרה הכחולה – השונה והדומה (מסקנת בית המשפט) - מן העדויות שנשמעו, עולה כי קיימת הבחנה בין ייעודם ותפקידם של שוטרי המשטרה הכחולה מחד-גיסא לבין תפקידם של שוטרי מג"ב מאידך-גיסא. למעשה וכפי שעולה מעדויות הצדדים רמת ההכשרה שנדרשה מן התובעים היא כשל קציני משטרה אחרים במשטרת ישראל בכלל ובחברון בפרט ולא כשל קציני מג"ב או צה"ל. שוני זה בהגדרת התפקידים של שוטרי מג"ב לעומת שוטרי המשטרה הכחולה, מוביל למסקנה כי אין המדובר באותה קבוצת שוויון: "עוד יצוין בעניין זה כי ערים אנו לטענת התובעים, לפיה במסגרת תפקידם במערת המכפלה הם שולבו במערך האבטחה במעגל הפנימי והחיצוני של המערה; היו חשופים לאותה רמת סיכון של קציני מג"ב ואף נשאו ציוד השווה במהותו לציוד שנשאו קציני מג"ב וכי אף הם השתתפו באימונים ובתרגילים, אולם אין בכך בכדי לשנות ממהות תפקידם של התובעים - אשר אינם לוחמים אלא שוטרים במגזר אג"מ-סיור".
•
בכל מקרה תוספת 'מפקד לוחם' היא תוספת תפקודית אשר מנותקת מרמת הסיכון - באשר לרמת הסיכון אליה חשופים התובעים, מן הראיות שהונחו בפנינו עולה כי תוספת מפקד לוחם, היא אינה תוספת המשולמת כדי לתת מענה לרמת הסיכון בתפקיד אלא כאמור המדובר בתוספת תפקודית הניתנת למי שהוא בעל הכשרה קרבית של לוחם. על רמת הסיכון בתפקידי המשרתים במערה ואופי שירותם, אלה, לרבות התובעים מתוגמלים בתוספת אחרת המכונה "תוספת פעילות" המשולמת ברמות שונות, והתובעים מתוגמלים בתוספת פעילות ברמה הגבוהה ביותר, כפי שצוין לעיל.
•
אין נפקא מינה כי ה'משטרה הכחולה' מטפלת באירוע עם התרחשותו - "באשר לטענת התובעים כי אף הם נוטלים חלק בפועל בלחימה ובאבטחת המקום בעת אירוע פח"ע , מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי במקרים של אירוע לחימה, דקירה או פתיחה באש, מגיב באופן ראשוני כל מי שנמצא סמוך לאירוע. לטענת הנתבעת דרישה זו למתן תגובה ראשונית מתאימה לאירוע כאמור הינה דרישה הקיימת מכל שוטר או איש כוחות ביטחון אחר שנקלע לאירוע, ללא קשר למקום שירותו ותפקידו השוטף. אולם כפי שהעידו כל העדים, לרבות התובעים והעדים מטעמם, מי שלוקח את הפיקוד והאחריות על אירועים מסוג זה הם הכוח הלוחם – היינו מג"ב או צה"ל ולא שוטרי המשטרה הכחולה כדוגמת התובעים".
