לאור התגובות שקיבלתי על המאמר על הרב ברג והסלבריטי [מאמר משמאל], החלטתי לענות במאמר תשובה.
את כל התגובות בהן נתקלתי כאן שמעתי כבר מזמן, מהרגע שהגעתי למכון לחקר הקבלה. שמעתי גם דברים הרבה יותר גרועים. למזלי אני תמיד בודקת מה שאני שומעת ורואה, וכך גם עשיתי במקרה הזה. יתירה מזו, הסתירה בין דברי ההשמצה והבלע ששמעתי ובין מה שחשתי והבנתי גרמו לי לחקור את הנושא חקירה עוד יותר יסודית ומעמיקה.
סביר להניח שאם הייתי חושבת כמו רוב המגיבים, לא הייתי נשארת במרכז לקבלה, כי רק אידיוט ישאר במקום שכל הזמן סוחטים ממנו כסף והוא אינו מקום "אמיתי". חברה שלי מהסידהה יוגה אמרה לי ברגע שעברתי מסידהה יוגה למרכז ש"במרכז הם לא אמיתיים".
כששמעתי אותה, אמרתי לעצמי, אוקיי, עכשיו יש לי הזדמנות לבדוק מה זה "אמיתי".
כי אני צרכנית נבונה. מעולם לא נתתי לאף אחד למכור לי חתול בשק, ולפני שאני קונה משהו, אני חוקרת היטב ועושה השוואת מחירים וערך.
בנוסף, אני מאמינה באינטואיציה שלי. היא זו שהצילה את חיי, ולא הרופאים. הצלתי את חיי בתי התינוקת כאשר הרופאים כלל לא הבחינו שבבטני יש תאומים. רק אני ידעתי שעלי לעשות פעולה יוצאת דופן כדי להציל את חייה. וכך גם כמעט איבדתי את ידי כי רופא החליט שהיא שבורה ושם אותה בגבס כאשר לא היה שום שבר ויכולתי להישאר נכה כל חיי.
אני לא טיפוס של מעריצה עוורת של אף אחד, גם לא של אף רב. אני טיפוס של כבדהו וחשדהו. ולכן בדקתי ועדיין בודקת את המכון לקבלה ממש כמו במיקרוסקופ. ואני מוכרחה לומר שמה שקיבלתי שם עולה לעין ערוך על כל מה שנתתי.
כל הענין בקבלה הוא להפוך לאדם נותן, במקום לאדם שמקבל כל הזמן. אנחנו רגילים לקבל, ולא כל כך לתת. יש גם עניין של לחם ביזיון, כאשר מקבלים משהו בלי להרוויח אותו או לשלם עליו.
לכן חשוב כל כך לשלם על כל מה שמקבלים, ובאמת לא משלמים במרכז כל כך הרבה יחסית לכל מיני סדנאות רוחניות אחרות שגובות אלפי שקלים, ואף אחד לא אומר עליהן שהן מסחטות כספים.
אני אומרת לכם בוודאות שכל מילה של הרב ברג היא מילה בסלע. הוא מטיף לדבר אחד: להפסיק לשנוא. וזה מה שכל כך קשה לאנשים לעשות. הם רוצים להמשיך לחגוג עם התכונות השליליות שלהם כדי שלא יצטרכו לעבוד קשה ולהשתנות.
כל המקובלים במשך ההיסטוריה סבלו רדיפות והשמצות, וכך גם משפחת ברג.
אני מברכת כל רגע בחיי מאז שהגעתי למרכז לקבלה שעוזר לי לראות את עצמי כמו שאני, בלי כחל ושרק. בוודאי שזה לא כך כך נעים, ולכן אנשים בורחים או עוברים למקומות בהם לא דורשים מהם להשתנות באינטנסיביות כזו או נותנים להם דברים בחינם או בזול וגורמים להם ללחם ביזיון.
ואשר לתופעות הניו אייג'. אנשים נוטים להתייחס לתופעות הללו בזלזול, אבל לדעתי הן תופעות מבורכות, כי הן מוציאות אותנו מדפוס המחשבה הדתי תורני גלותי שהביא עלינו חורבן ושואה. איני רואה שבציבור הדתי אנשים שונאים איש את רעהו פחות, למרות שהמצווה העיקרית שיש לקיים בתורה היא "ואהבת לרעך כמוך". כל שאר המצוות נועדו כדי לסגל אותנו ולאפשר לנו לקיים את המצווה הזו, שכל כך קשה לקיימה.
אם זורקים אבנים בשבת, האם עושים זאת מתוך אהבה או מתוך שנאה? ואם יש משמרות צניעות אלימות, האם יש כאן אהבה או שנאה? בכל מקום שיש בו כפיה, הוא המקום הלא אמיתי.
איני שוללת את עולם הדת מכל וכל. אני בטוחה שבין הדתיים יש אנשים מאמינים, הגונים, שרוצים בכל ליבם להשתנות ומאמינים במה שהם עושים. אבל יש גם הרבה תופעות הפוכות. כי שמירת המצוות כלשעצמה אינה ערך עליון. הערך העליון הוא כפי שנאמר קודם, ואהבת לרעך כמוך. כמה מן המגזרים הדתיים חורתים את הסיסמא הזו על דגלם? ומדוע יש כל כך הרבה זרמים דתיים? איפה האחדות והאחווה? כל אחד צריך להראות כמה שהוא צודק וכמה שהוא חכם.
לכן מעולם לא נטיתי אחר הדת, למרות ששני הסבים והסבתות שלי היו דתיים. למזלי חזרו הורי בשאלה, וכך ראיתי את שני הצדדים של המטבע. ואני יכולה לומר לכם בוודאות, שחיי החופש של הציבור ה"חילוני" עדיפים לעין ערוך מאשר כל האיסורים שיש בעולם הדתי, איסורים שלרוב איש אינו מבין ומקיימים אותם פשוט כי כך אמרו, בלי לחקור את פשר הדברים.
כמה מן האנשים יודעים ומבינים מדוע שומרים כשרות? ומדוע בכלל שומרים שבת? ומהי שמירת שבת אמיתית?
את התשובות לשאלות הללו קיבלתי במרכז לקבלה ומתוך ספר הזוהר.
אבל אל תבינו אותי לא נכון: המרכז לקבלה מקיים את כל מצוות הדת קלה כחמורה. המרכז לא מגדיר את עצמו בלתי דתי. במרכז לקבלה מקיימים כל מצווה באדיקות רבה. הם רק לא כופים זאת על תלמידים כמוני, שהחירות המחשבתית והרגשית שלהם חשובה להם יותר מכל דבר אחר.
ובשם החירות הזו שאותה אני שומרת באדיקות רבה אני יכולה לומר לכם שהמרכז לקבלה שומר על נשמת היהדות המקורית.
כלל לא חשוב לי אם הרב קיבל הסמכה לרבנות או לא, למרות שאני בטוחה שכן. אני שומעת מה שיש לו לומר וקוראת בזוהר ויודעת, פשוט יודעת, שזו האמת. איני צריכה אסמכתאות מלומדות כדי לדעת מהי האמת, כי לבי הוא אבן הבוחן היחידה לאמת החיים.
כל אדם יודע טוב מאוד את האמת הזו. כל אדם יודע בלי שאף אחד אמר לו שאסור לרצוח. מאיפה אנו יודעים? מתוך הנשמה שלנו. בתוך כל אחד יש קול נשמה שמדבר אליו, אבל אנו לא מקשיבים.
למזלי למדתי מגיל צעיר מאוד להקשיב לקול הנשמה שלי, שמעולם לא מכזיב אותי, וכך אני יודעת הרבה פעמים דברים שאמורים לקרות מבלי שאיש אמר לי, ויודעת כל מיני דברים אחרים פשוט מתוך עצמי, ואחר כך קוראת על זה בעיתונים.
ומתוך הידיעה העמוקה הזו, של הנשמה שלי, אני אומרת לכם שהמרכז לקבלה הוא מקום אמיתי, שמלמד את נשמת הקבלה ונשמת היהדות.
כמובן שיש בו דברים שצריך לתקן, כי יש בו הרבה אנשים שלכל אחד יש תיקון משלו, אותו הוא בא לעשות בעולם הזה, בעזרת המרכז לקבלה. אבל אם מסתכלים על התמונה בכללותה, ואם אשאל את עצמי האם הייתי מוותרת על השנים בהן אני לומדת במרכז, אומר ללא כל היסוס שאיני מצטערת על השנים הללו. להפך, הן פתחו לי את הלב, את השכל ואת המוח, אני רואה דברים שלא ראיתי קודם ויודעת דברים שלא ידעתי קודם ואני גם משתפרת כאדם ויכולה לעזור לאנשים אחרים לשפר את חייהם.
ואין דבר נפלא מזה.
