ל
ידיעות אחרונות מגיע פרס על ניסיון החייאה בתנאים חמורים של מוות פוליטי.
אהוד אולמרט, האיש שסוחב אחריו משא כבד של חקירות, כתב אישום פלילי, לוקח את החוצפה, יחד עם העיתון שאני מנוי עליו לצערי (העיתון פשוט מגיע מאוד מוקדם בבוקר), ומקדיש את עמוד השער ועוד ארבעה עמודים פנימיים לאיש שכ"כ שנוי במחלוקת והכל במטרה אחת ברורה: לטשטש את החשדות נגד אולמרט ואולי אפילו, חו"ח ולכאורה, להשפיע על בית המשפט.
למען האמת, גם אני לא זיהיתי במבט הראשון את הדמות שנשקפה מדפי העיתון. איש משפחה (טבעת נישואין נוצצת), איש הגות וספר (עט בידיו מוכנה לכתיבת דברי הגות) ועיניו אומרות בינה. ממש פוטו-שופ במיטבו. בהמשך נלמד כי האיש הוא גם "איש ספר" ממש, שמשום מה מונח סגור על שולחנו. העת מוכנה כעת לכתיבת דברי ההגות או אולי להכנת מאזן רווח כספי כל שהוא. ובקיצור, איש משכמו ומעלה.
אבל יותר מהכל, הכתבה עושה שרות דב לאיש שמזכיר לנו, דבר שכעט רובנו שכחנו, כי האיש הפך לראש ממשלה פשוט במקרה ואולי מבלי שאיש התכוון שכך יקרה.
לנו האזרחים מהשורה נותר אלא להמתין לדברי בית המשפט אם לחסד או לשבט, במיוחד לפני יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
שנה טובה לחיילי צה"ל באשר הם ולכל עם ישראל.
