גם מי שנטה להשתכנע מנחיצות "העסקה", מצטמרר נוכח רשימת הרוצחים ומעשיהם. מוסא השלמון, למשל, שמיד לאחר שחרורו תמורת טננבאום שילח שני מתאבדים לבאר שבע שרצחו שש עשרה נפשות. כמה פעמים צריכים ההשלמונים לשוב ולרצוח, עד שנבין ששחרור כזה כמוהו כלחיצה על ההדק? 17 מאסרי עולם נגזרו עליו, אבל מהו מאסר עולם תחת "שלטון החוק" הישראלי: חודשיים? שלושה? ומהו השלמון על-יד ווליד אינג'אס, המתפאר ב-26 מאסרי עולם? ומה הם ליד המפלצת שפיתתה ורצחה ילד בן 16?
עוד לפני שנשאל, האם הייתה לנתניהו ברירה, נרשום לפנינו שיש לו ברירה שלא לבוא ולהצטלם ב"קבלת הפנים" המתוכננת ל
גלעד שליט. בכך, יחזיר ציבור שאיבד את שפיותו אל עולם המציאות שבו אין לו על מה לחגוג, אלא רק להתבייש - להרהר במפלה הצבאית שהביאה לחטיפתו של גלעד ובמפלה המדינית, המוסרית והמשפטית המאלצת אותנו לשחרר לתוך חברה אזרחית תמימה 1,000 חיות טרף.
נאמר מיד: היום, אחרי 5 שנים של קבלת המסגרת הקונספטואלית של 1:1000, מהן כמחצית בשלטונו ובאחריותו של נתניהו, ואחרי שדעת הקהל עברה ריכוך של 5 שנות "בליץ" תקשורתי, שטיפת מוח במימדים סובייטיים - נתניהו אינו יכול לשנות לפתע את הכללים, למשל לטובת יחס של 1:1 כפי שממליצה ועדת שמגר. לו ניסה, היה מאבד את כיסאו.
הזמן היחיד לשים קץ למחול השדים הכפייתי, הממשכן את חייהם של אלפים לטובת הקלה רגעית מלחצם של חטוף אחד ומשפחתו, היה עם הגיעו של נתניהו לשלטון. אלא, כפי שאימץ לו את אוסלו ואת המדינה הפלשתינית, כך גם כאן בחר להתכסות באותו התירוץ: "מדובר בירושה שקיבלנו מה
ממשלה הקודמת ואין ברירה". אולם אם אין ברירה - לשם מה, בדמוקרטיה, מחליפים שלטון? ומדוע הטעה והשלה את בוחריו?
את הברירה שהוחמצה יש לבדוק מיד, מפני שאחרי "תרועת הפסטיבלים" בוא תבוא החטיפה הבאה. והואיל ו-"1:1000" אינו יחס מספרי סתם, כ'א השקפת עולם, דרך חיים (או מוות), פרופיל פוליטי ומוסרי של חברה, תצטרך ממשלה שתחליט לחולל את המהפך ל-1:1 לתת מענה, באיזו שיטה תאלץ את האויב לשחרר את טרפו, שלא בדרך הקודמת.
המהפך יתחיל בעיקרון ה"הדדיות": מחבלים במאסר ייאלצו לסבול את התנאים שבהם יוחזקו חטופינו - בידוד מוחלט, בלי טיפולי שיניים ולימודים אקדמיים, ללא שלטון עצמי, מטעמים, פינוקי קנטינות, טלוויזיות ועיתונים - ואחרי עריכת סיור לימודי לסוהרים בכלא גואנטנמו.
בתגובה, עלול ארגון הטרור לאיים על חיי החטוף, מה שיצריך הבהרה, שכל מנהיג וכל נושא תפקיד בארגון ישלמו בחייהם, והיחס לא יהיה בהכרח 1:1. בתנאים החדשים לא יהיה מקום לכל "הודנא". אויב יהיה אויב, מלחמה תהיה מלחמה וניצחון - ניצחון. נשוב להיות נורמאלים. וכמובן, שלא יעלה על הדעת שנספק לאויב דלק וחשמל, נרפא את חוליו, נייבא ונייצא את סחורותיו, נגבה בעבורו מכס ומע"מ, נספק לו שירותי בנקאות וראשיו יתראיינו באולפנינו כאח"מים.
עסקת שליט, ומה שהיא מסמלת, אינה אלא קצה הקרחון של שיטה מדינית שלמה. מחיר ההשתחררות מקללתה הוא ביטל מדיניות-אוסלו, מהפכה בתקשורת הישראלית, החלפת הדיסק בצבא ובשב"כ משיתוף פעולה עם הפת"ח - ואולי מחר גם עם החמאס - למלחמת חורמה בטרור, והעיקר: שינוי האווירה בדעת הקהל מ"שקט בכל מחיר” להצבת יעדים לאומיים שלמענם, ורק למענם, מוכנים לשלם מחיר.
כדי שלא להיסחט שוב, דרוש שינוי ערכים במערכות חיינו - מן החברה שנסראללה המשיל לקורי עכביש, לקורי הפלדה שהיינו מראשית ימי הציונות... עד שהפילוסופיה של ה"אני" וה"עכשיו" הביאה עלינו את המחלה, המתפרצת עכשיו לנגד עינינו, ב-1027 בועות מדממות.
