X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
מה שצריך אזרח ישראלי לדעת הוא בראש ובראשונה את מצבה העגום של מערכת הביטחון וצה"ל, ומכאן יוכל להבין מדוע גנרלים חסרי אחריות, זחוחי דעת, ציניים ומתוסכלים מנהלים על גבם מערכה תעמולתית הגורמת לנזק מוראלי תעמולתי המסייע לאויב
▪  ▪  ▪
הכור הגרעיני באירן. לא להסתמך על האופציה הגרעינית של ישראל [צילום: AP]

האינטרסים של ישראל

לפי מחקריהם של שלמה אהרונסון ואבנר כהן שאלת הגרעין הישראלי עלתה כבר בשלהי מלחמת השחרור, כשדוד בן-גוריון בעצה אחת עם בכירי המדענים הישראלים יסד את הדוקטרינה הגרעינית לישראל כאמצעי מוסרי, פוליטי ומעשי למניעת שואה שנייה, זו שעל חורבותיה של הראשונה קמה מדינת היהודים. היה זה אך סמלי ששישה מיליון יהודים נרצחו בשואה ועוד שישה אלפים נהרגו במלחמת השחרור להקמת המדינה היהודית בארץ ישראל.
הדוקטרינה הזו התבססה על הערכת מצבה של המדינה היהודית במרחב הערבי והאסלמי בו היא הוקמה, ובאסימטריה בין עוצמת הענק האיסלאמי בשטח, במשאבים ובאוכלוסין אל מול הננס הישראלי. בן-גוריון טען שישראל יכולה לנצח בכל המלחמות אך לא להשיג שלום, והערבים יכולים להפסיד בכל המלחמות אך לא להסכים לשלום. לישראל די בהפסד אחד כדי להיכחד בשואה שנייה, ועל כן נשק יום הדין הנו ערובה לקיומה והוא יופעל אם יגיע רגע שכזה במלחמותיה בערבים.
דוקטרינה זו הכתיבה שפיתוח ואחזקה של נשק גרעיני (לפי פרסומים זרים, כמובן) יהיה בגדר של מונופולין ישראלי, וישראל תמנע בכל דרך אפשרית השגתו של נשק כזה בידי הערבים (אז אירן וטורקיה היו מחוץ למשוואת האיומים).
דוקטרינה זו פעלה היטב והשיגה את כל מטרותיה, הן נגד עירק ב-1981 (כור אוסירק) והן נגד סוריה 2007 (כור הפלוטוניום הסורי בדיר א-זור, כאשר הכור לייצור פצצות אורניום באל חסקה הושבת בשל המצב בסוריה).
אירן לעומת זאת, מציבה לפני ישראל אתגר גדול בהרבה מזה שהציבו עירק וסוריה. אירן פיזרה היטב את התשלובת הגרעינית שלה בשטחה הענקי והשקיעה מאמץ כביר במיגון תת-קרקעי של המתקנים, ובנוסף, ברית המועצות וסין חמשו את אירן במיטב ציוד הלחימה הנגד מטוסי והנגד טילי, כולל מערכות ללוחמה אלקטרונית, מכ"מים משוכללים לגילוי, זיהוי ועקיבה אחר מטוסים וטילים, שהפכו את המרחב סביב המתקנים הללו למוגן ביותר בעולם מתקיפה אווירית וחללית.
כך כאשר קיים וויכוח אסטרטגי, טקטי ומבצעי בסוגיית התקיפה באירן, אפשר רק לשער את גודל הלבטים, החששות, והסיכונים הנלקחים בחשבון על-ידי היועצים המקצועיים (לא כולל חונטת הגנרלים בדימוס ופרשני הביטחון בעיני עצמם) ובמיוחד של הקברניטים מקבלי ההחלטה.
בישראל של היום הולכים ומיטשטשים גבולות הסמכות והאחריות וקבלת המרות של הדרג המייעץ כלפי הדרג של הקברניטים. התנהגות הדרג המקצועי כלפי הדרג הפוליטי בישראל היא חסרת תקדים. היכן נשמע כדבר הזה, שקציני צבא, בכירים בקהיליית המודיעין ובמערכת הביטחון יוצאים חוצץ ומדליפים לעיתונות ידיעות המחלישות את עמדת המדינה ויוצרות בקרב אויביה תחושה של התפוררות מוסדית כוללת המציגות אותה כמדינה של "קורי עכביש"?
כאן באים לביטוי מסוכן לא רק שאלת קבלת המרות ויכולת המשילות של הדרג העליון, אלא סוגיית חולשתה של הכנסת בכל הקשור לשאלות היסוד של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
חולשת הכנסת דרך ועדת חוץ וביטחון, היא במתן שיק פתוח לכל גחמה של מערכת הביטחון וצה"ל, בלא להיכנס לעובי הקורה של הבעיות עימן נכשלות המערכות הצבאיות והמדיניות של ישראל בצורה עקבית זה למעלה מ-44 שנים; למשל, בסוגיית המבנה הארכאי והלקוי של צה"ל בכלל, וחולשת זרוע היבשה בפרט; רכש בלתי מבוקר של אמצעי לחימה בלא בחינה של חלופות, או במשמעויות שלו על מרכיבי כוח אחרים של הצבא.
ברמה האסטרטגית: על מקבלי ההחלטות לבחון חלופות הן לדוקטרינה והן לניהול המערכה שניתן להפעיל לצורך השגת המטרה.
השאלה העומדת על הפרק בנושא הגרעין האירני היא האם לדבוק בדוקטרינה הקיימת (דוקטרינת בן-גוריון ומממשיה בגין ואולמרט) לעדכן אותה, או אולי לבחור בדוקטרינה חדשה?

האם יש למדינת ישראל יכולת להכרעה קונבנציונאלית?

כאן יש לשאול, האם מאז מלחמת ששת הימים ועד מבצע עופרת יצוקה הצליחה ישראל להכריע את אויביה ולנצח בהתמודדות עם הרכבי הכוחות הסדירים והלא סדירים עמה נלחמה? לצער כולנו התשובה שלילית, וחמור מכך - ככל שמדינת ישראל משקיעה את חלבה ודמה במערכת הביטחון היקרה שלה, כך הולכים הישגיו של צה"ל במלחמות ופוחתים ממלחמה למלחמה.
האם זוכרים אנו שפעם הרתיעה מדינת ישראל את אויביה שלא העזו בין מלחמת השחרור ועד מלחמת המפרץ הראשונה לירות לעבר העורף האזרחי של עריה ויישוביה? שלא לומר שמאז הסכמי אוסלו, וכניסת ערפאת לרצועה, נשחקה עד תום יכולת ההרתעה של צה"ל ומדינת ישראל נגררה בצווארה אל חיזבאלליזציה של רצועת עזה, עד שתוכנית ההינתקות הממארת של אריאל שרון ושותפיו המושחתים לדרך הנסיגות הפכה היום את מיליון תושבי דרום הארץ לבני ערובה של החמאס, לאחר שתושבי הצפון הפכו לבני ערובה של החיזבאללה ואירן.
וכך, ככל שצה"ל וממערכת הביטחון המשיכו לטעון כלפי הדרג המדיני "שאין פתרון צבאי לטרור אלא במו"מ מדיני", כך הפנתה המדינה את עיקר משאביה לטכנולוגיה הגנתית, או אם תרצו להטמעה מוחלטת של תפיסת קו בר-לב הכושלת של מלחמת יום הכיפורים בתפיסת הביטחון של ישראל.
קו בר לב של ימים אלה היא תפיסת המגננה הרב שכבתית נגד טילים עליה מתגאה מערכת הביטחון והעומדים בראשה, כמו בפרויקטים יומרניים לרכש בסכומים דמיוניים של מטוסי F35 חמקניים, ושל כמות אדירה של נגמ"שים, שלא בדיוק נבדקה שאלת כמותם, מאפייניהם ונחיצותם ביחס לתורת הקרב של זרוע היבשה, שלה עצמה מאז מלחמת יום הכיפורים דרושה רביזיה מעמיקה, כזו ששום גורם אחראי במדינת ישראל לא העז לבקר אותה, לבחון את חולשותיה החוזרות ונשנות בכל מלחמות ישראל, כדי להתאים אותה לסיכונים ולאיומים הניצבים מול צה"ל במזרח התיכון של שלהי 2011.
מערכת הביטחון המיושנת והארכאית של מדינת ישראל איננה מסוגלת להגן ולו במעט על אזרחיה. אם במלחמת לבנון השנייה התרסק פיקוד העורף יחד עם כישלונות צורבים של המערכת הצבאית על כל זרועותיה, ניתן היה לצפות שהמשרד החדש להגנת העורף בראשות שר בממשלת ישראל, ימסד בחמש השנים שחלפו מאז, יכולת התגוננות לאזרחי ישראל, ואם לא באמצעי מיגון פסיביים לאזרחים, אז לפחות בבניית יכולת התקפית וכושר תגמול מרתיע כלפי האיומים המופנים אל אזרחי ישראל מצד מדינות וארגוני טרור שכיתרו את מדינת ישראל לכל ארכה ורוחבה בסוללות טילים מכל הסוגים, הטווחים ועם כושר השמדה הן של מטרות אזרחיות והן מטרות צבאיות.
טוב היה עושה ראש הממשלה לו היה נכנס לעובי הקורה בקבלת החלטותיו חסרות ההיגיון האסטרטגי של שרי הביטחון והגנת העורף.

האם מסכן הגרעין האירני את קיום ישראל

נשק גרעיני בידי אירן אכן מסכן את קיום מדינת ישראל, השאלה היא איך, ובאיזה נסיבות:
1. האירנים יירו נשק גרעיני כמכה ראשונה על ערי ישראל כדי להשמיד את אוכלוסייתה ולהשתלט על שטחה השמדה של "מטרות ערך" אזרחיות של ישראל.
מגבלות הכוח וחסרונותיו: לישראל יש יכולת למכה שנייה שתשמיד את אירן ובעיקר את האליטות המוסלמיות והשיעיות השולטות במדינה, והעשויות להחזיר את המדינה אל תשתיות ימי הביניים2. האירנים יימנעו בסבירות גבוהה מהפעלה של נשק כזה למטרת השמדת עם של מדינת היהודים. לדעת הח"מ קובעת הדוקטרינה הישראלית במקרה זה לא רק השמדה של התוקף עצמו, אלא גם של מדינות נוספות המאיימות על מדינת ישראל, כדי למנוע מהן לנצל את ההצלחה של המכה האירנית ולתקוף אותה
2. האירנים יירו נשק גרעיני של מכה ראשונה לעבר "מטרות כוח" צבאי של ישראל, בעיקר שדות התעופה, מתקנים אסטרטגיים ובמיוחד כאלה שהם נחשבים (לפי פרסומים זרים) לצרכיי נשק גרעיני. בחלופה זו הם יימנעו מפגיעה באזרחים ככל הניתן ובמתקנים אזרחיים (מטרות ערך).
מגבלות הכוח וחסרונותיו: בשל שטחה הקטן של מדינת ישראל וסוגיית משטר הרוחות ופיזור נשורת גרעינית למדינות אחרות במזה"ת, הפעלה של פצצות גרעין קטנות (TiNUK) על שדות התעופה ואתרים נבחרים להשמדה, תוביל לפגיעה משמעותית באוכלוסיה האזרחית הסמוכה אליהם, ובכל מקרה הדוקטרינה הגרעינית של ישראל תופעל במצב הזה בדומה לאופציה הראשונה, אף כי בעוצמה המדודה ביחס לעוצמת הפגיעה בה, ונראה שעובדה זו ברורה לאירנים, שלא יחפצו לבחור בברירת שמשון במהופך: "תמות נפשי עם היהודים".
3. הנשק הגרעיני האירני נשמר לצרכיי מאזן-אימה בלבד מול ישראל והשלטון האירני רואה בו נשק יוצר שוויון מול האופציה הגרעינית של מדינת ישראל.
מגבלות הכוח וחסרונותיו: במקרה זה, עיקר המאמצים של אירן יתמקדו בהקמת קואליציה ערבית-אירנית, בשת"פ אפשרי עם טורקיה, המתחרה הגדולה שלה על ההגמוניה באזור זה, תוך התגברות על המחלוקות הקיימות בין מדינות השיעה לסונה, כולל המחלוקת בין הסונה הטורקית לסונה של מדינות ערב, ובין מדינות ערב הסוניות לשיעה האירנית, על כל ההבדלים שבין השיעה העירקית עם זו של שכנתה ממזרח, ההולכת ומשתלטת עליה לקראת עזיבת ארה"ב ב-2012.

הערות:

1. המחלוקת בין רוזבלט לצ'רצ'יל בוועידת יאלטה בשאלת הוויתורים של ארה"ב לסטאלין באירופה, כדי שבריה"מ תסייע לארה"ב להכניע את יפאן. ביחס לישראל – הנסיגה מסיני 1957, התעלמות ג'ונסון נשיא ארה"ב ממכתב ההתחייבות של איזנהאור לבן-גוריון בנוגע לפתיחת מיצרי טיראן אם ייסגרו שבו על-ידי מצרים במאי 1967 כפי שהוצג לו ע"י אבא אבן, עצירת הספקת נשק לישראל 1975, 1981 לאחר הפצצת הכור העירקי.
2. אופציה גרעינית לישראל", שי פלדמן, הקיבוץ המאוחד, 1983, עמ' 63 - 75.
3. פרסום של החיזבאללה ראה תיק דבקהhttp://www.debka.co.il/article/21450

הערכת הסיכונים בשלושת האופציות האירניות

חלופה 1: סבירות נמוכה. אירן לא תסתכן בהשמדה הדדית מובטחת עם מדינת ישראל, מה עוד שהיא מאמינה כי יש ביכולתה להשמיד את שדות התעופה הישראלים לצורך השגת עליונות אווירית באמצעות נשק קונבנציונאלי (טילים, מטוסים ארטילריה, קומנדו) ואז לפעול נגד מטרות כוח אחרות, ימ"חים, מרכזי גיוס מילואים, מחסני תחמושת, דלק ומטרות אסטרטגיות אחרות שיאפשרו נטרול כוחה הצבאי של ישראל והשתלטות על שטחה הריבוני במלואו. למטרה זו יופעלו חטיבות קומנדו של החיזבאללה בצפון ישראל ושל החמאס וארגוני ג'יהאד איסלאמי מרצועת עזה וסיני3.
חלופה 2: סבירות נמוכה עד בינונית. ישראל תגיב במכה גרעינית על שטח אירן ושטחים של מדינות ערב העלולות לפלוש אל שטחי ישראל, אך בהתאמה מדודה לעוצמת המכה שספגה על שדות התעופה ומתקנים אחרים, הנדרשים להפעלת צבא המילואים שלה במלחמה כוללת. ככל שהמכה שתספוג ישראל תהיה קטנה יחסית בעוצמתה כך תונחת מכה נגדית מדודה על התוקף, אך במקרה של פגיעה אנושה במטרות כוח ובמיוחד במטרות ערך אזרחיות, כך תהיה המכה השנייה של ישראל חזקה יותר עד כדי הרס מלא של התוקף.
חלופה 3: סבירות גבוהה. אירן בונה עם סוריה, לבנון-חיזבאללה וחמאס עזה חגורת מצור צבאי סביב מדינת ישראל מתוך כוונה להתישה בשלבים ובהמשך להשמידה באופן קונבנציונאלי. אירן מבינה שמכה גרעינית ראשונה נגד מדינת ישראל תגרור מכה ישראלית שנייה שתשמיד את אירן או תגרום לה נזק בלתי נסבל, ועל כן הנשק הגרעיני שברשותה מיועד ליצור שוויון כוחות אסטרטגי מול מדינת ישראל, שיאפשר לתקוף אותה קונבנציונאלית ביחסי כוחות עדיפים, בהנחה שישראל לא תעז להגיב גרעינית במקרה זה ותילחם אך ורק באמצעות חימוש קונבנציונאלי.
חולשות חלופה 3: במצב בו הכוח האירני ערבי יצליח להשמיד את עיקר הכוח הצבאי של ישראל, בהנחה שארה"ב או נאט"ו לא יצאו להגנת ישראל, קיימת סכנה שישראל תאלץ להפעיל את נשקה הגרעיני נגד כוחות הקואליציה האירנית, במצב בו לשני הצדדים נשק גרעיני ושניהם עלולים לעשות בו שימוש.

מה מאחורי מסך העשן

ויהי ערב שישי 28 באוקטובר 2011 והעיתון שיש לו מדינה (ידיעות אחרונות) החליט בניצוחו של נחום ברנע לפתוח במה שקרוי "דיון ציבורי בסוגיית תקיפת מתקני הגרעין". מדינה אמרתי? כן, אבל מדינה שבה שולטת האנרכיה, משל אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה, וככתוב בספר הספרים, נביאי אמת ושקר ניצבים בשערי העיר בעיניים יוקדות לשמיים, ובפה ניחר בזעם קדוש מתנבאים ומנבאים את קץ אחרית הימים אם תעז ישראל לתקוף את אירן. וכנגדם המתנגדים, המזהירים מפני שואה שנייה, חס ושלום, שתתרחש על מדינת ישראל אם זו תעצור את מטוסיה מהתקפה על שבעת אתרי האפוקליפסה האירנית בהם מיוצר הנשק הגרעיני של אחמדינג'אד והאייתולות של מדינת האסלם השיעית האירנית.
וכאן באים דגולי האומה, בהם מאיר דגן, מפקדו רב הפעלים של המוסד האגדי למודיעין ולתפקידים מיוחדים, והשר צנוע ההליכות וישר הדרך בני בגין, המתגוששים ביניהם בתקשורת. דגן טוען: "כי כאזרח מותר לו להביע דעתו בנושא הגרעין האירני" - זה שעל מלחמת חורמה בו היה מופקד עד לא מכבר. ומנגד מביא בגין הבן טענה כי נזק עצום נגרם לישראל בהתבטאויות מופקרות בשאלה גורלית שכזו, ונזקה גדול כמה מונים מהנזק בגינו תרצה ענת קם 4.5 שנות מאסר. ותגובת דגן לא אחרה לבוא, ואיש נערץ זה, שחובתו כחוק היא לשמור מידע ובמיוחד מידע על תוכניות וכוונות אפשריות של מי שהיה כפוף אליו במסגרת עבודתו, ממשלת ישראל והעומד בראשה - זרק לחלל האוויר תשובה (שחצנית לטעמי): "אם עברתי על החוק - תעמידו אתי לדין!"
וכך חלף שבוע של מבוקה ומבולקה בכל רשתות התקשורת המקומית והעולמית, ונדמה היה שרק הצעה בנוסח משאל העם, דוגמת זו שמר פפנדריאו, ראש ממשלת יוון עומד לערוך בשאלת קבלת תוכנית הצנע האירופית, חסרה לנו "בוויכוח הציבורי"; והגדיל עשות עיתון הארץ, שערך משאל משל עצמו, מה חושב הציבור בישראל. וכך שמע העם את הקולות בממשלת ישראל המגנים בנשימה אחת את חושפי המידע בציבור, אך מנגד פועלים כדי ללבות את אש הוויכוח בדיבורים ובמעשים, החל מההודעה בכנסת של ראש הממשלה ובלשון איום כלפי אירן, כמו גם בשיגור טיל לשמיים ובחשיפת תרגילי חיל האוויר במערב הים התיכון ובטווח פעולה זהה למטרות שבמזרחו. וכך יו"ר האופוזיציה תקפה את ראש הממשלה ועמה יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, מר מופז.
בכל אלה מצאתי רק קול שפוי אחד המבטא את דאגת העם הפשוט, סיכום הדיון של העיתונאי ארי שביט בתוכניתה של איילה חסון במהדורת מבט של שבת בערוץ הראשון: "ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל את מאבק ההישרדות של כולנו מול האירנים, אז אל תקשו עליו לעמוד במשימתו יותר מהקשיים הגדולים שממילא רובצים עליו".
עוד אמר ארי שביט וביותר מרמז, כי דברים כגון אלה של דגן אינם בהכרח לגופו של עניין, אלא אולי לגופן של כוונות אומרם להתחרות על המשבצת של קדימה בבחירות 2013 לעת ירידת מניותיה של ציפי לבני ואי יכולתו של מופז להפגין מנהיגות שתסחוף אחריה מצביעים פוטנציאליים, לפחות במשאלי דעת הקהל.
אבל לא רק פוליטיקה פנימית, גם בלילי ידיעות והתבטאויות סותרות הקשורות לשאלה האירנית. הנה התפרסמו ידיעות על ביקורים הדדיים של הרמטכ"ל הבריטי בישראל, ושל בני גנץ בלונדון, ובהן נאמר כי אם ארה"ב תתקוף באירן בריטניה תסייע לה, ואולי גם כוחות נאט"ו. והנה בא פרסום הממשלתי על התרגיל עם חיל האוויר האיטלקי שהוא חלק מנאט"ו, וזה מזרים דלק למדורת השמועות המוסיפה למבוכה בעוד מושגים שהציבור הרחב איננו שולט בהן, כגון: "חלונות זמן של עד שנה מהיום בהן הכורים באירן הופכים להיות חמים", או: "נקודת השגת נשק גרעיני וטילים המסוגלים לשאת אותם, פצצת אורניום מול פצצת פלוטוניום, מתקן לניסוי חומרי נפץ לצרכי נשק גרעיני, סימולטור לעריכה של ניסוי גרעיני", ועוד ועוד;
ולזה צריך להוסיף את ההודעה (הרפה משהו בניסוחה) של האמריקנים כי הם מתנגדים לתקיפה באירן, והם חוששים, כדברי סנטור גינגריץ' – מועמד רפובליקני מוביל לבחירות לנשיאות - "שאם ישראל תחוש כי קיומה בסכנה של שואה שנייה היא תפעל בכוחות עצמה אם ארה"ב לא תסייע בידה".
והציבור מגיב בפנייה חסרת תקדים אל פיקוד העורף להצטיידות במסיכות אב"כ, אם תרצו מבוכה של אנשים למודי ניסיון שאינם מאמינים לפיקוד העורף, בדיוק כפי שהגיבו ראשי הערים בדרום להרגעות בדבר הפסקת ירי הקטיושות והקאסמים מרצועת עזה באותו שבוע ממש.
אז בואו ונעשה סדר בבלגאן: ראינו כי עיקר המנהיגות הפוליטית של ישראל, כולל יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, איננה סבורה, כפי שאמר ארי שביט, שצריך לעזור לנתניהו לעזור לכולנו כדי שנוכל להתמודד עם האיום האירני, זאת כאשר העולם המערבי מתחיל לחוש במחדלים שלו, ובאשמתו, שהובילו את אירן לנקודת האל חזור בייצור נשק להשמדה המונית. גם שמענו שוטים שאומרים בנשימה אחת שהנשק הגרעיני של האירנים איננו בעיה של ישראל אלא בעיה של העולם, ומשום כך כמסקנה, אל לה לישראל לפעול נגד האירנים.
אז בואו נהיה כמו אמריקה, שביסוד מדיניות החוץ והביטחון שלה תמיד עמדו האינטרסים של אמריקה מעל הכל, גם כשאלה היו בניגוד גמור לאינטרסים של ידידותיה הטובות ביותר, כפי שקרה לאנגליה בסוף מלחמת העולם השנייה, ולנו פעמים אחדות והרות גורל ביחסינו עם המעצמה החזקה בעולם 1.

משמעויות ניתוח האיומים על קיום מדינת ישראל

הסבירות לספיגת מכה גרעינית ראשונה מצד אירן כמדינה גרעינית על-ידי מדינת ישראל נמוכה משום היכולת להשמדה הדדית מובטחת MAD - Mutual Assured Destruction שתיווצר בנסיבות האלה, וגם האופציה השנייה לירי של נשק גרעיני למטרות כוח צבאי (בעיקר שדות תעופה) תגרום לתגובה גרעינית של ישראל שעוצמתה תהיה שקולה לעוצמת הפגיעה בה.
בשתי האופציות לאחר ספיגת המכה הראשונה, על ישראל לתקוף גרעינית את סך מדינות ערב המאיימות עליה קונבנציונאלית (כולן או חלקן) בהתחשב בפיתוי שיניע מדינות אלה לנצל את המכה שספגה ישראל, לפלוש לשטחה ולהשמידה קונבנציונאלית.
בכל הנסיבות הללו קיום כוח קונבנציונאלי חזק המסוגל להכריע כל קואליציה ערבית איסלאמית הוא סוגיית-מפתח בקיומה הפיזי של מדינת ישראל.

סיכום

מה שדרוש למדינת ישראל היא לא תקיפה של היכולת הגרעינית האירנית, אלא בעדיפות עליונה השמדת הפוטנציאל של יכולת השיגור הקונבנציונאלית של טילים ונשק ארטילרי אותו הקימה אירן בסוריה, לבנון ורצועת עזה, והוא המאיים באמת על חיי אזרחי ישראל, שלוותם, רכושם וכבודם.
דברים אותם הדליף נחום ברנע בשמם של בכירים במערכת הביטחון וצה"ל, המתנגדים לדבריו לתקיפה באירן, מרמזים אולי על מצבו של העגום של צה"ל, שלא רק תורת הביטחון שלו איננה מתאימה לגודל האיומים והיקפם בזמן ובמרחב שיעמדו לרשותו בעת מבחן, אלא שגם סדרי הכוחות העיקריים שלו, אוגדות לוחמות במילואים, אינם בהיקף הנדרש למלחמה כוללת בכל החזיתות.
שנים רבות נלחמו קצינים כתא"ל אמציה חן ואל"מ עמנואל ולד המנוח לשנות את המבנה הכושל של האוגדות המשוריינות של צה"ל, ממבנה משימתי לא קבוע של כוחות האוגדה למבנה קבוע של חטיבות שריון, חי"ר, אגדי ארטילריה, יחידות הנדסה, מודיעין שדה, רפואה ולוגיסטיקה שכולן פועלות בצורה אחודה במסגרת הקרב המשולב שהוא תורת המלחמה של "קרב אוגדתי", כלומר של המאמץ הלחימתי בו מופעלת המסגרת האוגדתית כשלמות יחידתית המאפשרת לכל מסגרת הפועלת בתוכה להסתייע במאפייני קרב וביכולות מבצעיות ולוגיסטיות שאינן קיימות במסגרות הבדידות של חטיבות וגדודים, כגון סיוע אווירי, סיוע ארטילרי, אחזקה ותובלת דרגי אספקה, דרגי רפואי אוגדתיים וגיסיים וכו'.
וכאן חייבים אנו לשאול: מדוע ממשיך צה"ל לדבוק במבנה המשימתי הארכאי של עוצבות היסוד שלו? , מדוע אין ועדת חוץ וביטחון ממלאת את תפקידה כמבקרת של מערכת הביטחון וצה"ל ובוחנת את המבנה הבעייתי של זרוע היבשה בכלל ושל האוגדה בפרט? ומדוע אין המועצה לביטחון לאומי עושה זאת?
אולי התייאש הדרג המדיני הפוקד ליעל את צה"ל (דבר אותו ייחסו בעבר ליצחק רבין המנוח, ושבעטיו, החליט לכאורה, על הסכם אוסלו, כי נואש מהיכולת לתקן את צה"ל). ואולי יודעים ראשי מערכת הביטחון שהמלך שלהם עירום ונוח להם שימשיך להתהלך כך?
ואולי חוששים בכירים אלה, כולל מאיר דגן המתנגד לתקיפת מתקני הגרעין של אירן מתוך ידיעה שצה"ל ופיקוד העורף אינם יכולים או ערוכים לעמוד במלחמה כוללת של ירי טילים על ישראל, ואף לא ללחימה מסיבית בשתי חזיתות מול סוריה ולבנון מצד אחד, חמאס אל-קאעידה והג'יהאד האיסלאמי מצד שני ברצועת עזה וסיני, שלא לומר הצטרפות מצרים ללחימה לצד החמאס?
וכך בכירים אלה, כולל האלוף אורי שגיא והרמטכ"ל לשעבר ליפקין שחק במקום להאשים את עצמם ולקחת אחריות למצבו העגום של צה"ל מאשימים גורמים עלומים במערכת (ברק? נתניהו?) לא פחות מאשר "באחריות לחרחור מלחמה נגד אירן".
מה שצריך אזרח ישראלי לדעת הוא בראש ובראשונה את מצבה העגום של מערכת הביטחון וצה"ל, ומכאן יוכל להבין מדוע גנרלים חסרי אחריות, זחוחי דעת, ציניים ומתוסכלים מנהלים על גבם מערכה תעמולתית הגורמת לנזק מוראלי תעמולתי המסייע לאויב.
לשאלה האם לתקוף במתקפה אווירית את המערכת הגרעינית של אירן - לדעת המחבר, ובהסתמך על המידע והנתונים המצויים המובאים במאמר זה, הסיכונים ביחס לתוצאות אינם מצדיקים, לפחות בשלב זה, וחרף חלון הזמן המשוער של כשנה להשגת יכולת גרעינית אירנית, שישראל תתקוף, ובוודאי לא לבדה את הגרעין האירני.
על ישראל לבחון ולעדכן בעדיפות עליונה את הדוקטרינה הגרעינית שלה, ולהתבסס על הנחת יסוד שמדינה גרעינית כאירן תיצור לראושנה מאז הקמתה שוויון אסטרטגי גרעיני ש למדינת אויב מול ישראל, בנסיבות שבהן הופך המזרח התיכון לאזור הנתון לסכנה של השמדה הדדית מובטחת MAD - Mutual Assured Destruction דוגמת זו שהייתה קיימת במלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות.
בהנחה שסבירות מכה ראשונה של אירן נמוכה עד בלתי סבירה בשתי צורות אפשריות של התקפה על ישראל, הסבירות שהנשק הגרעיני האירני ישמש כאמצעי מרתיע נגד ישראל לצורך הפעלה של קואליציה קונבנציונאלית נגדה הופכת סבירה יותר. המסקנה של כותב הדברים שרפורמה מעמיקה בתורת הביטחון של ישראל ורביזיה כואבת בצה"ל הם הדרך הנכונה להתמודד עם האיום האירני, שפרדוכסאלית יחייב את צה"ל שלא להסתמך יותר על האופציה הגרעינית שלו (לפי פרסומים זרים) כסוגר פערי יכולות לחימה בשדות הקרב הקונבנציונאליים של המזרח התיכון.

תאריך:  06/11/2011   |   עודכן:  06/11/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אירן והגרעין - מה שלא העזת לשאול
תגובות  [ 13 ] מוצגות  [ 13 ]  כתוב תגובה 
1
תגובה
צנחן  |  6/11/11 11:54
2
תגובה
סתם_1  |  6/11/11 16:13
 
- תשובה לסתם אחד
יוסי בלום הלוי  |  6/11/11 19:17
 
- טוב, סליחה
סתם_1  |  6/11/11 20:15
 
- מלחמה איננה משחק
יוסי בלום הלוי  |  6/11/11 23:44
3
מאיר עיניים
יוסי שפניר  |  6/11/11 16:13
4
יישר כח על הכתבה ל"ת
עתליתי  |  6/11/11 17:03
5
אומרים על מחזות של צ'כוב שאם
מופיע אקדח  |  6/11/11 18:40
 
- תשובה לאקדח
יוסי בלום הלוי  |  6/11/11 19:11
6
תודה על הכתבה ל"ת
אוהד ג  |  6/11/11 19:59
7
לכוח קונוונציונאלי אין מגבלות?
אלטע קאקער  |  7/11/11 10:09
 
- תשובה לשאלות של "אלטע"
יוסי בלום הלוי  |  7/11/11 14:33
8
שכחת את התסריטים הבעייתים יותר
מגיב  |  7/11/11 19:38
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אליקים העצני
הניצחון שישראל הנחילה לחמאס על-ידי ההרכב הכבד של רשימת משוחרריו, מותיר לה לכאורה רק דרך אחת "להציל את אבו מאזן", והיא - שחרור של מרצחים שמספר הקורבנות שהפילו יעלה אפילו על השיא שהשיגו 450 מרצחי החמאס
יוסף מישל דוד
על שלושה מקרים שעשו היסטוריה במדינת ישראל: עסקת שחרור החייל החטוף גלעד שליט, בריחת צבא ההגנה לישראל מלבנון והפקרת חיילי צד"ל, ותוכנית ההינתקות
רלי פנחס
האם יש הבדל בין טראומה לאומית לטראומה אישית? התשובה היא לא. אין דבר כזה טראומה לאומית. טראומה לאומית היא סך כל הטראומות הפרטיות. היא לא גדולה או קטנה מהן והיא נראית בדיוק כמותן
יעקב ממן
ראש מועצת כוכב יאיר-צור יגאל נגד השבתת המשק על-ידי ההסתדרות    "ההסתדרות לוקחת את מחדלי העבר שיצרה, ממנפת אותם כיום לטובתה במטרה עיקרית: התעצמותה הפוליטית, תוך העצמת השפעתה בשלטון המקומי והמרכזי"
אפרים הלפרין
פעילי ומארגני מחאת הצדק החברתי מתמסדים, הם נרשמים כעמותה, ועומדים לשלם לעצמם שכר. ומדוע לא?    את הנהלת החשבונות שלהם, חייבת העמותה הנמצאת (על-פי הפרסומים) בשלבי רישום, לנהל באינטרנט, מהשקל הראשון, בשקיפות מלאה, עם פירוט סכומים ושמות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il