מחשב לכל ילד זה עוד בדרך. לכל איש יש שם, אבל השמות שתופסים אלו שמות גנאי. ולפי אחוזי הבגרות, נראה שבלא מעט מקומות יש יותר כאלו שאין להם תעודת בגרות. מה בדיוק עושה תעודת הבגרות? האמת שלא הרבה. התחילו עם תעודת בגרות מורחבת והכניסו שם בגרות באומנות ופיסול, ריקוד ושירה, וגם תעודת בגרות חברתית. אלו רעיונות טובים להכנתו של הילד לחיים הבוגרים, אבל לא באמת גורמים לילד לעשות משהו עם עצמו ועם הדף הקרוי תעודה. כל הורה צריך לזכור, שהרוב המכריע של התלמידים יסיים כיתה י"ב באחד התיכונים של משרד החינוך, אבל יותר מ-50% מהתלמידים יגלו שהם לא יצליחו לעמוד ביעד האחד והיחיד של משרד החינוך - תעודת בגרות.
כבר כתבתי וציינתי שאין, וחבל שאין, ניסיון להתאים לתלמידים שלא יזכו לתעודת בגרות מסגרת חינוכית אחרת, שתתאים להם ותאפשר להם להצליח ולפרוח.
מדינת ישראל החליטה לייבש את מוסדות הלימוד המתמחים בהכשרת כוח אדם מקצועי טכני החיוני כל כך לתעשיה במשק. מחלבות טרה בשדרות לא מצליחה לגייס עובדים (לפחות מנהל כוח אדם הם כן הצליחו לגייס). בענף הבניה קיים מחסור חריף שאותו ממלאים עובדים סיניים שיכולים לדרוש וגם לקבל שכר של 15 אלף. התעשיינים מדווחים כבר כמה שנים על קושי בגיוס עובדים מקצועיים בקרב תעשייני ענפי הגומי והפלסטיק, האלקטרוניקה, המתכת והחשמל.
ד"ר שרון חדד מסביר כי בשנים האחרונה אנו עדים גם לקושי הולך וגובר של מעסיקים לאתר עובדים מקצועיים בעלי הכשרה טכנית. מדובר בהנדסאים, טכנאים, רתכים וחרטים, אנשי צנרת ואינסטלציה, מכונאים ולבורנטים. כתוצאה מכך, המעסיקים נאלצים לדחות פרויקטים, חלקם פרויקטים המיועדים ליצוא, לצמצם הזמנות ולהקטין בכך את היקף הייצור. וזה לא במקרה. מדובר בהחלטה אסטרטגית בשילוב של האדרת התארים האקדמיים ורצון של האוצר לחסוך בתקציבים.
יש אלטרנטיבה
אירית תלמוד העוסקת בתחום כבר כתבה ודיברה בנושא והיא שואלת שאלה פשוטה: לא כל האנשים בעולם זהים, ולא לכולם מתאימה אותה המסגרת. כל איש חינוך מתחיל יודע את זה. אז מדוע המערכת לא נרתמת כדי להתאים לתלמידים פתרונות טובים יותר?
האבסורד הגדול ביותר בסיפור הזה הוא שיש אלטרנטיבה. בעולם המערבי כבר הבינו שחינוך עיוני אינו האופציה היחידה. בעולם המערבי כולו, החינוך המקצועי משגשג לצד החינוך העיוני, שווה בין שווים. מי שרוצה בוחר בבי"ס עיוני (כמו של משרד החינוך) ומי שרוצה בוחר בבי"ס מקצועי.
לצד המקצועות הרגילים של מכונאות ונגרות, שאגב יש להם היום דרישה אדירה, אפשר למצוא בבתי הספר המקצועיים את כל מקצועות העתיד - מקצועות התעופה, גרפיקה ממחושבת, הנהלת חשבונות, סאונד, עיצוב גרפי, SAP, ניהול לוגיסטי, ניהול, צילום, עיצוב שיער, בישול, חשמל ועוד. בישראל זה לא כך. לתלמידים אין באמת את אופציית הבחירה. הם כלל לא יודעים על קיומם של בתי הספר המקצועיים ועל יתרונותיהם.
לעומת זאת באוניברסיטאות ובמכללות הפרטיות והמתוקצבות שיעור הסטודנטים לניהול במגמת עלייה. לפי נתוני הלמ"ס בעשור בין 1999-2008 כמות הסטודנטים לניהול כמעט שילשה את עצמה. היקף הגידול גבוה הרבה יותר מאשר שיעור הגידול הכולל במספר הסטודנטים. כולם רוצים להיות מנהלים. ומי יעבוד?
בית ספר מקצועי כהזדמנות
זה אפשרי להקים בתי ספר מקצועיים אמיתיים ברמה גבוהה שבהם במהלך הלימודים, משולבים התלמידים בעבודה במקצוע שלהם בחברות גדולות כמו בזק וחברת החשמל, ובתום הלימודים הם מקבלים תעודת סיווג מקצועי. רובם ישרתו בצבא במקצוע אותו רכשו, ויסיימו את הצבא עם ניסיון מקצועי מצטבר של כ-5 שנים. בגיל 21 יהיו מוכנים להשתלב בקלות ובהצלחה בשוק העבודה, ויתרמו תרומה אמיתית למחסור האדיר הקיים בישראל בכוח אדם מקצועי.
ובינתיים מישהו מכיר שרברב טוב? חשמלאי? רצף? צבעי? יש לי שכן שיודע לעשות את כל זה ביחד, ולא נותן לי לישון בשקט כבר שנה, דווקא בין שתיים לארבע. ניסיתי להסביר לו, רק שהוא לא מבין עברית. הוא עברית קטן. אני קצת חושש להתעורר עם מזרקה באמצע הסלון או ארון מטבח בחדר השינה שלי. יש מישהו אחר? אני מכיר מנהל טוב...
