רבים מאתנו זוכרים את השם מפא"י. מפא"י הייתה והינה סמל חיובי מאוד להקמת המדינה, אך הייתה גם סמל שלילי מאוד להגמוניה האשכנזית על המדינה, להתנשאות של האשכנזים על הספרדים (עולי ארצות המזרח, צפון אפריקה) שזה מקרוב עלו לארץ, סאלח שבתי.
חשבנו שימי מפא"י חלפו ועברו מן העולם, ידענו שיש עדיין קינים ומקורות של אפליה עדתית בישראל, אך השנים מקהות את החודים, ולכן אין כל אפשרות שהציבור בישראל יקבל פתאום את מפא"י במלוא הדרה, לא בהרצליה ולא בשום מקום. עם זאת, יש אנשים הסוברים כי מפא"י נמצאת עדיין עמוק בשמנת של ישראל, והיא אורבת רק להזדמנות לפרוץ, וכנראה בהרצליה בבחירות אלה, מצאה מפא"י נתיבים נוחים, בכירים, ומקוממים מאוד לפרוץ דרכם החוצה. עו"ד
צביקה הדר המתמודד, וראש העירייה לשעבר שרת הבריאות דהיום
יעל גרמן אשר תמכה בעו"ד הדר.
"אנחנו" ו"הם" או "אינזערער" ו"נישט אינזערער"
אקורדי הסיום של מסע הבחירות של עו"ד הדר בהרצליה היו על משקל "אנחנו" ו"הם". מי אלה אנחנו? מי אלה הם? בלשון מפא"י, "אנחנו" אלה האשכנזים, החכמים, המלומדים, הטובים; ו"הם" אלה פשוטי העם, העולים הפרימיטיביים מארצות צפון אפריקה, הפרענקים. זה הפירוש האחד והיחיד שראש סביר ייתן ל"אנחנו" ו"הם", ואני מתפלא שאנשים מנוסים מאוד כמו עו"ד הדר ויעל גרמן, לא רגישים כלל למשמעות של המילים שלהם, מה גם שהסחורה הזו רקובה ולכן נזקיה לקמפיין שלהם גדולים משמעותית מתועלתה.
בצעירותי שמעתי לא פעם את המושג "אייר איז נישט אינזערער", שמשמעותו: "הוא לא משלנו". דור ההורים שלנו היה דור מפא"י מובהק. אני ובני-גילי מרדנו משחר נעורינו ברעיונות האלה של מפא"י, ומאידך-גיסא גדלנו בסביבה מעורבת שהתיימרה להיות שוויונית, אך הפער הכלכלי, החברתי והלימודי היה ברור מאוד בין ילדי המעברה (מעברת קריית מוצקין) לילדי ה"ותיקים". לעומת זאת, הבנות שלי שמעו את המונחים ספרדי ואשכנזי רק בחטיבת הביניים. ילדיהן, כך אני מקווה, לא יכירו כלל את המושג הזה. ואילו הדר וגרמן ניסו, ולשמחתי כשלו כישלון חרוץ בניסיון המקומם אשר אולי היה אפילו לא מודע, להחזיר את ההיבטים השליליים של מפא"י למרכז המפה (היו גם היבטים חיוביים מאוד במפא"י).
"הרצליה שאנו אוהבים"? ומי זאת הרצליה שאנו שונאים?
בקמפיין של הדר אנו שומעים מפיו ומפיה של יעל גרמן שוב ושוב את "הרצליה שאנו אוהבים".
בואו נביט בסיסמאות בחירות לכנסת האחרונה (המקור: ויקי ציטוט – ולא בחרתי על-פי נטיות ליבי הפוליטיות, אלא לקחתי מדגם סיסמאות של הליכוד, העבודה, התנועה, יש עתיד, הבית היהודי, מרצ וש"ס): "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה"; "יכול להיות כאן טוב יותר"; "ביבי טוב לעשירים, שלי טובה בשבילך"; "ביבי וליברמן - אסון,
ציפי לבני - שלום"; "התקווה תנצח את הפחד"; "באנו לשנות"; "משהו חדש מתחיל"; "מצביעות ומצביעים לזכויות האדם"; "מדינה עם נשמה".
אנו רואים שמי שמוצא עצמו ראוי לשלטון, מרומם לעיתים את כוחו לעומת חולשת האחרים, מרומם לעתים את העתיד הטוב אתו לעומת ההווה המדשדש, מרומם את תמיכתו בחלשים לעומת תמיכה נוכחית בחזקים, מרומם את התקווה אל מול הפחד, את השינוי אל מול הקיפאון, את החדש אל מול הישן.
ומה אומר הסלוגן "הרצליה שאנו אוהבים?" הוא אומר שאת הרצליה של הצד שלנו, אנו אוהבים – ואת הרצליה של הצד שני איננו אוהבים – ובמילים אחרות – פשוט שונאים. גולדה ז"ל כשלה פעם באמירה כזו, "הם לא נחמדים" היא אמרה על הפנתרים השחורים, אבל גולדה ודורה כבר מזמן לא איתנו. אולי אז ההתבטאות הזו הייתה מותרת, וזו הייתה בכלל פליטת פה שאיש לא שוכח לה, אך כאן מדובר בקמפיין מסודר וממומן.
ומילא אם הייתה סיבה. לו משה פדלון היה איש רע, בלתי מוכשר, חסר ניסיון, חסר השכלה ומשתמט מהצבא; הרי הוא היפוכו המוחלט של דבר ואולי בגלל כל יתרונותיו ובשל היעדר כל דבר רע עליו, ומתוך ייאוש, הם זרקו את הבקבוק אל מרכז הזירה, הבקבוק התרסק, יצא ממנו השד העדתי מימי מפא"י, וסופו שחזר אליהם כמו בומרנג.
תמונות הפעילים שהגיעו היישר מישיבות החרדים
בדף הפייסבוק של המתמודד עו"ד הדר נראית תמונה של מספר נערים חובשי כיפה שחורה ולובשי ציצית העומדים מול מה שנראה כמו פעילה של משה פדלון והיא מתדרכת אותם ואולי מוסרת להם חומר לחלוקה וכתוב: "תמונות של הפעילים של משה פדלון, שהגיעו הישר מישיבות החרדים. לא יעזרו הספינים, זה כבר ברור שהקרב על הרצליה הוא בין הרצליה שאנחנו אוהבים לבין הרצליה שהם רוצים. אנחנו הרוב אבל חייבים להוציא את כולם להצביע".
אנו רואים שוב את כל המוטיבים שהוזכרו לעיל, "אנחנו" ו"הם", "הרצליה שאנחנו אוהבים", ונוסף נדבך נוסף - "שהגיעו הישר מישיבות החרדים". פירוש מקל של המשפט הזה הוא ש"הגיעו היישר מהמאדים", חייזרים נחתו, שאינם קשורים לעיר, שלא גרים בה, שאין להם
זכות הצבעה בה והם אלה שעושים את העבודה למתחרה.
הפירוש המחמיר שלי ל"שהגיעו היישר מישיבות החרדים" הוא הסבר שאני שומר לעצמי.
עבירה בוטה וקיצונית על חוק הבחירות דרכי תעמולה
אם לא די בכל אלה, הרי שביום חמישי שלפני הסיבוב השני, פרסם עיתון מקומי המופץ בתיבות הדואר, על עמוד החזית שלו, כאילו מאמר מערכת עם מ' קטן באיזו פינה, מאמר ה"מאשים" את משה פדלון בחבירה לחרדים, וזאת כנראה בניסיון להפחיד את התושבים מפני האפשרות של התחרדותה של הרצליה תחת השלטון של פדלון. הפרסום הנ"ל לא הכיל שום פרט מזהה על הסיעה או מועמד שעמדו מאחוריו, וכאמור היה תעמולת בחירת שנחזתה למאמר מערכת (למעט ה-מ' שאנשים מן השורה לא מודעים למשמעותו), וכל זאת כאמור בעמוד החזית השמור תמיד במגזינים לתיאור עם תמונות של עיקרי הנושאים הנסקרים במגזין.
התעלול השלילי והמזיק הזה עלה לעו"ד הדר ולעיתון המקומי בהחלטה ביקורתית ברורה ומובהקת מאוד של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית,
כבוד השופט ג'ובראן בעתירתו של משה פדלון. מוקדיה של ההחלטה (בלשון חופשית) הם: ודאות קרובה להטעיית הציבור; אין די באות מ' כדי שקורא סביר יבין שמדובר בתעמולת בחירות; אי-הכללת שם המזמין במודעה היא עבירה על חוק בחירות על-פי סעיף...; העתירה של משה פדלון מתקבלת והצו ניתן; על העיתון ועו"ד הדר לפרסם פרסומים שונים שיקהו את נזק הפרסום האסור; המשיבים ישלמו הוצאות בגובה 7,000 ש"ח לעותר.
תגובת המועמד הדר לתוצאות העתירה
בדף הפייסבוק שלו העדיף עו"ד הדר דווקא לתקוף במקום להתנצל ולהביע רגשי חרטה על הכשל הגדול שבפרסום האסור נשוא ההחלטה הקשה. הוא הסביר שגם משה פדלון עבר על חוק הבחירות, כי הוא פרסם בעיתון מסוים במועד מסוים X מודעות במקום Y מודעות המותרות בחוק.
עו"ד הדר שכח כנראה שהוא עורך דין, וזאת מכמה סיבות:
1) אין דינה של עבירה בגינה התקבלה החלטה שיפוטית ובין כזו שלא התקבלה החלטה בגינה. לכולנו עומדת חזקת חפות, מי יודע מה הייתה ההחלטה לו הייתה מוגשת עתירה.
2) ולו הייתה מוגשת עתירה על שטחי מודעות, לא היה לדעתי כל סיכוי לקבלתה ולו כהגנה מן הצדק, כי איש לא אוכף את החוק בעניין שטחי המודעות. האכיפה, קיימת ככל שקיימת, בעניין המודעות, היא על ניקיון (איכות הסביבה), בטיחות (עמודי חשמל וכיו"ב) ותכנים (זיהוי המפרסם, הימנעות מהסתה), אך לגמרי לא על שטחי פרסום.
3) שנים יש כוונות להוציא מהחוק את הסעיפים המגבילים את שטחי המודעות כי איש לא מקפיד עליהם, ואיש לא אוכף אותם.
4) ועיקר העיקרים - איך ניתן כלל להשוות בין פסק של שופט עליון על קרבה לוודאות להטעיית הציבור במסע בחירות, על-ידי מועמד לראשות עירייה, לבין עוד 5 או 10 אינצ'ים בעיתון של סוף השבוע.
השורה התחתונה: קמפיין שלילי מאוד וחסר שיקול דעת
מה אנחנו רוצים מראש עירייה? אנו רוצים אדם חיובי, ואדם עם שיקול דעת. איך היה הקמפיין שייצג את עו"ד הדר? היה זה קמפיין שלילי מאוד וחסר שיקול דעת, אשר הארכי-דעתנית שהצטרפה אליו, יעל גרמן, הפכה אותו לטעמי ליותר שלילי וחסר עוד יותר שיקול דעת.
יוצא מכאן שהיו שני מועמדים שפעלו למען משה בקמפיין האחד הוא משה פדלון, והשני הוא צביקה הדר, ואז באה יעל גרמן וסייעה אף היא לעו"ד הדר לסייע למשה פדלון.
משה פדלון היה ודאי מנצח גם בלי עזרתם של הדר וגרמן, אך את השוליים של הניצחון המוחץ והמוחלט והבלתי מעורער הביאו הדר וגרמן, וטוב היה לכולנו ניצחון פחות מוחץ, ללא "אנחנו" ו"הם", ללא "הרצליה שאנו אוהבים" ללא "הפעילים, שהגיעו היישר מישיבות החרדים" ודאי שללא קרבה לוודאות להטעיית הציבור, ולהחלטות שיפוטיות קשות וחד-משמעיות בגינה.
