X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
אנחנו ניגשים לחיים מבעד למספרי שורה תחתונה במקום להיות בני אדם שגישתם לחיים היא פואטית. בני אדם שמעיזים להכריז את מי שהם כל יום מחדש ולא מתנהלים מתוך ציפיות בני אדם שבאים ליחד מתוך אהבה וחסד ולא מתוך כוחנות, ניצול ופחד
▪  ▪  ▪
יוקר מחייה [צילום: פלאש 90]

התפתחותה של מגמת "כלכלת שוק עולמי חופשי" ושל חברות רב-לאומיות מביאה לצד שביעות רצון חומרית, נוחות קיומית, הישגים מדהימים בתחום המדע והטכנולוגיה, שפע של מידע וידע המתעדכנים כל שנייה, שפע של דימויים וריגושים, שפע של מוצרים, קצב מטורף של שינויים, התפתחות זו מביאה גם ניתוק בן אישי (הפייסבוק, איסטגרם, הטוויטר ועוד, כולם הזההות החדשה של אדם), התמכרויות, חולאים כמו דיכאון, הפחתת ערך עצמנו, אינדיבידואליזם, אגואיזם ולוחמנות ולכן, לא מפתיע שהרבה מאוד ארגונים/עסקים/עיריות (הבחירות בפתח) מתייחסים לציבור ולעובדים כאל פיונים על לוח המשחק הכלכלי והאינטרס האישי.
טבע, בז"ן, בתי הזיקוק, ECI, בטר פלייס, HP, פליקסטרוניקס, אפריקה ישראל, תשובה וחברות נוספות שפיטרו מאות עובדים או עשו 'תספורות' בסכומי עתק של מיליארדי שקלים, הן הדוגמה לכך. ראשי ערים שחשודים בפלילים הם הדוגמה לכך. מדינה שלמה עם יוקר מחייה מרקיע לשמיים, היא הדוגמה לכך. פוליטיקאים רבים מנופחים ממילים חמות אבל ללא קבלות אמיתיות, הם ההוכחה לכך. החזירות החומרית, הראוותנות, בעיות בקבלת החלטות וסדרי עדיפויות, איבוד המצפון בעל ערכים אנושיים, שוויוניים עם ערבות הדדית, שררה, כוחנות, ביורוקרטיה מסואבת, הביאו את כולנו אל סף משבר לא רק כלכלי, כי אם בעיקר משבר עמוק של מהות אדם, של משמעות קיומית, של רוח העשייה.
המשבר הכלכלי והערכי שפוקד אותנו ואת העולם, מצהיר בקול צלול ורם כי הוא בא להיות כאן עד שנלמד לשנות קונספטים, תהליכים וכלים שעשו אותנו לרווחיים ומצליחים עד היום. הזרמת כספים לחברות ושווקים היא כולה פלסטר זמני שלא יפתור את הבעיות העמוקות. פיטורי עובדים (אף פעם כמעט לא מנכלים או מועצת מנהלים) בשם היעילות (דומה לכל תוכניות הדיאטה) מגלים אמת מרה שעובדים הם בעצם כלי שרת בידי בעלי ההון; הם מצטרפים ללוח המשחק או נזרקים ממנו לפי הצרכים של בעלי המניות. כי חומר לא יכול להיות קביים וחומת מגן איתנה בעיתות של סערה. כי ליטופי אגו בעת שפע, מתגלים כמסכת של חיזיון. קריטריונים מסורתיים כמו כסף, רכוש וכד', לאט לאט מאבדים גובה כפרמטרים של אושר. מאמצים הנעשים כיום בניסיון לנצח, או בניסיון לשמר ידע וכישרונות, לשלוט במצבים ובאנשים, אינם אלא בזבוז זמן ומשאבים. הכל מתפרק מכיוון ששום נושא אינו חשוב דיו על-מנת שישמש מצפן.
אנחנו פוחדים
אנחנו נדרשים לשינויים דרמטיים, הפוכים להרגל ולידע שלנו, כי המציאות משתנה. להפתעתכם, אינני מאשימה במשברים המתרחשים עלינו בעלי איגודים, מנהלי ארגונים, בעלי תפקידים ציבוריים, מועצות מנהלים. הם מנצלים הזדמנויות ופועלים לטובת האינטרס שלהם עצמם כי:
אנחנו הסכמנו שלא במודע (ואולי כן) להיות אסירים עם חפתי זהב של בעלי השליטה. בחרנו לשרוד במקום לפעול על-פי צו המהות שלנו. איננו מאמינים כי מגיע לנו שוויון ערך בהשוואה למנהלים הבכירים ובעלי המניות (שכחנו את העוצמה שאנחנו). אנחנו מרשים לבכירים למרוח אותנו כי אנחנו פוחדים שנישאר ללא היכולת לשלם משכנתה ולתמוך במשפחה.
אנחנו ניגשים לחיים מבעד למספרי שורה תחתונה במקום להיות בני אדם שגישתם לחיים היא פואטית. בני אדם שמעיזים להכריז את מי שהם כל יום מחדש ולא מתנהלים מתוך ציפיות. בני אדם שבאים ליחד מתוך אהבה וחסד ולא מתוך כוחנות, ניצול ופחד.
אבל, דווקא משברים אלה שמביאים לחרדה קיומית, הם הזדמנות לטרנספורמציה. האם נמשיך לסרב לראות את ההזדמנויות? האם נמשיך לבחור בכאב, באימה, בתסכול ובייאוש כדרך חיים? האם נמשיך לסרב להקשיב לקריאת הנשמה המבקשת שנשיג את מהותנו העוצמתית? האם נמשיך להתנהל בחיים כמתים מהלכים? האם נמשיך להיות צמאים ורעבים, מותנים בסיפוקים רגעיים למרות שהמציאות בתוכה אנחנו מתקיימים היא מציאות של שפע אינסופי (מצחיק אותי לשמוע שדגים בים צמאים)? האם נמשיך לפזר את האנרגיה היפה שלנו באופן לא מודע בדומה לכסף קטן? האם נאפשר למערבולות הארציות למשוך אותנו למטה?

תאריך:  13/11/2013   |   עודכן:  13/11/2013
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
חזירות, אבל זו לא האחריות שלהם...
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב הודעה 
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
ציפי לידר
בשולי הכותרות: הַנציחו את השואה במוסדות החינוך    אובמה האנדרדוג וביבי המנהיג    די לדוספוביה    ולקינוח בית הבד
דרור אידר
במאמר המערכת של עיתון היהודים נאמר כי 'היה זה נחמד לו אירן שוכנעה לפרק לגמרי את תוכנית הגרעין, אבל לא נראה שדבר זה יקרה אי פעם'    זהו, 'היה נחמד'?! שימעו את הדי התבוסה המערביים הרועמים. שימעו בטהרן, בסוריה ובקוריאה הצפונית: ה"ניו-יורק טיימס" מכריז שיש תקווה לאחריתכם, ודרך רשעים צלחה
עו"ד משה גולדבלט
ההודעה שפרסמו ראשי מחוזות לשכת עורכי הדין בעניין ניסיון ההתנקשות בפרקליט, בה הם מייחסים אחריות למי שמבקר את הפרקליטות למעשה, היא הוכחה לפחדנותם
איתמר לוין
מה תהיה הנקודה עליה יוכרע המשפט? כיצד ניתן לסכם את עדותו של שמואל דכנר? מדוע התערב השופט דוד רוזן בצורה כל כך נרחבת? על מה מגיעות מחמאות לכל עורכי הדין שהופיעו בתיק? והאם ניתן להסתכן בניחוש לגבי פסק הדין הצפוי?
רפי לאופרט
לאחר הכרעת הדין נותרה מתחת לפני השטח שאלת "תום הלב", לאמור: באיזו מידה אנו מאמינים לפרקליטות שסברה שיש בידה באמת להוכיח שמעשהו של אביגדור ליברמן מהווה עבירה פלילית, ובאיזו מידה היה זה תרגיל משפטי בשיטת "מצליח"?
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il