ובלשכה כרגיל - רעש, מלחמה

זו היא לשונו של סעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 - שעל-פיו פועלת לשכת עורכי הדין בישראל ומהווה בסיס ומסד לפעילותה החוקית - כדלהלן:

• "מוקמת בזה לשכת עורכי הדין (להלן - הלשכה), שתאגד את עורכי הדין בישראל ותשקוד על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין".

זו לשונו היבשה והעובדתית של לשון החוק והינה דוגמה - אחת מני רבות - כיצד פועלת "ושוקדת" לשכת עורכי הדין בישראל "על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת-הדין". זה לאחרונה התפרסם, ברבים, פסק-דין של שופט בית המשפט המחוזי, בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ד"ר קובי ורדי, בעניין עתירה שהגישו עו"ד צבי פירון, יו"ר המועצה הארצית של הלשכה, ועו"ד אודי בר-עם, יו"ר ועדת הכספים של הלשכה, נגד ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי. מקריאת פסק-הדין שניתן בעתירה זו עולה, כי ראש הלשכה - המנוטרל כמעט כליל מפעילות של ממש בתפקידו כראש הלשכה, בשל הרוב הלעומתי הפועל נגדו במועצה הארצית ובוועד המרכזי - "תפס יוזמה" ובמסווה של "ועדת כספים" חדשה התומכת/יועצת לוועד המרכזי, הקים, למעשה ובפועל, גוף הנוגס בסמכויות הביצוע של ועדת הכספים של המועצה. אם לא די בכך, הרי עו"ד דורון ברזילי, יצר מחסום נוסף, במכתב שנשלח, על-ידו - תוך ניסיון לניטרול, ולו גם מסוים - של נגישות של שקיפות המידע הנחוץ לוועדת הכספים של המועצה הארצית של הלשכה לביצוע עבודתה. בפסק-דינו קובע כבוד השופט, ד"ר קובי ורדי, כי אין לאפשר לראש הלשכה יצירת מצב דברים שכזה. אכן - נכתב בפסק-הדין - לא ניתן לקבוע שאין סמכות לוועד המרכזי להקים ועדות, שכן ברור לכל, סמכויות כאלה נתונות בידו. לכן, לא ניתן לבטל הקמתה של ועדת הכספים החדשה. עם זאת - קובע כבוד השופט, ד"ר קובי ורדי, בפסק-דינו - כי ניתן גם ניתן לקבוע, שהמכתב שהוציא ראש הלשכה, נוגד את הדין והנוהג, ועל כן, הוא בטל. כמו-כן נקבע בפסק-דין זה, כי גם אם ועדת הכספים החדשה מונתה כדין, הרי היא מוגבלת בסמכויותיה, באופן שאינה יכולה לפגוע ולכרסם בסמכויות ועדת הכספים של המועצה. זהו לשון המכתב שהוכתר בכותרת: "החלטת הועד המרכזי על הקמת ועדת כספים" ששלח ראש הלשכה, כדלהלן:

• "ממועד זה ואילך על גזברות הלשכה לפעול בכפיפות להנחיית ועדת הכספים שלצד הועד המרכזי. בתוך כך, כל היענות לפניה לקבלת מידע או מסמך בקשר עם ענייני הכספים של הלשכה מצד מי מחברי ועדת הכספים שמנתה המועצה הארצית כפופה לאישורו של ד"ר משה וינברג".

אם מבקש מי שמבקש, מקרב ציבור עורכי הדין הנאלצים לממן, מכיסם הם - מכוח הוראות חוק - בין היתר תקציבה השנתי השוטף של הלשכה, באמצעות תשלום דמי חבר, שחייבים הם לשאת בהם, לוועד המרכזי ולוועד המחוזי, אליהם נאלצים ומחויבים הם להשתייך, או סתם אזרח סקרן, המבקש לעקוב אחר התנהלותו הציבורית של תאגיד שהוקם מכוח הוראות חוק ומחויב להן בכל רמ"ח ושס"ה גידיו המנהליים והחוקיים, הרי נביא בפניהם דברי כבוד השופט, ד"ר קובי ורדי, בפסק-הדין שניתן על ידו, לאחרונה, באלה המילים:

• "לא ניתן לקבל את שינוי המצב, כפי שנעשה בעקיפין ולא בדרך הישירה, באופן שבעזרת סמכויות הניתנות לוועדת כספים חדשה ובאמצעות מחסום מקבלת מידע ומסמכים ע"י המכתב, מונעים למעשה מועדת הכספים של המועצה לממש את תפקידה על-פי הדין כפי שהיה נהוג במשך שנים, גם לשיטת המשיבים 1-2, לפקח על תקציב הלשכה ועל הפעולות הכספיות של הלשכה. לצורך הנ"ל, על ועדת הכספים של המועצה להיות נגישה לקבלת מידע מגזברות הלשכה כדי לוודא שאכן הוצאות הלשכה בפועל תואמות את התקציב ולפקח על ביצועו, כפי שהיה נהוג גם בפועל, כולל בתקופתו של ד"ר וינברג כיו"ר ועדת הכספים של המועצה, כאשר לא מצאתי נימוק של ממש וטעם ענייני להצדיק את צמצום ו/או מניעת שקיפות הנ"ל".

מי שהדברים הללו אינם מספקים אותו, מוזמן לקרוא קטע נוסף מפסק-דין זה, בו קובע כבוד השופט, ד"ר קובי ורדי, קביעות עובדתיות אלה, בפסק-דינו, כדלהלן:

• "צר לי שבית המשפט צריך בסופו של יום לשמש כשומר הסף של לשכת עורכי הדין ולרדת לרזולוציה של שיקים, ברם במצב הנוכחי שנוצר בלשכה, ודווקא כדי למנוע הליכים משפטיים יומיומיים, אין מנוס מכך, בתקווה (שכנראה לצערי היא תקוות שווא) שהצדדים ישכילו בסופו של דבר להתעלות מעל האינטרסים הצרים האישיים ו/או הפוליטיים ולפעול אך ורק לטובת האינטרס הציבורי ובמיוחד האינטרס של כל עורכי הדין אותם הם אמורים לייצג".

להעיף לכל הרוחות תנוח ותזוח דעתכם. כפי שנמסר לי, הרי "הצליח" ראש הלשכה, לאחרונה, לאשר "ולהעביר" מינויים שונים של בעלי תפקידים לוועדות שונות שהקים הוא, על דעת שלו ואולי גם על דעת כמה מחבריו. אישור מינויים זה התאפשר, לאחר שאחד העסקנים - שבעבר פעל נגד ראש הלשכה - הצטרף וחבר אליו. בכך העניק הוא לו הרוב הדרוש לאישורם של מינויים אלה. זוהי הפוליטיקה של הלשכה בשנים האחרונות. פעם אני איתך. פעם אני נגדך וחוזר חלילה. כך לא ניתן - בכל הכבוד הראוי - לנהל לשכה. זו אינה דרך מכובדת לנהל תאגיד שהוקם מכוח חוק שעניינו לפעול לטובת ציבור עורכי ועורכות-דין והדברים נכתבים בזהירות הראויה ובלשון המעטה בלבד. מודה ומתוודה אני, איני בקי די בפוליטיקה לשכתית זו, שלדידי-אני מכנה הייתי אותה בכינוי ובשם "פוליטיקת גמדים", מבלי להתייחס, חלילה וחס, באופן אישי למי מבין עשרות עסקני ועסקניות לשכה זו. חלקם של עסקני ועסקניות לשכה זו - אם לא רובם - מכהנים בתפקידיהם ובמשרותיהם שנים הרבה. ככל שנוקפות השנים, מחליפים הם תפקידים, "עולים" לתפקיד בכיר יותר, "תופסים ותק" ואפילו "מתקדמים", מנקודת מבט עסקנית. פוליטיקה לשכתית זו ממומנת מכספי דמי החבר, שהחוק מחייב חברי וחברות הלשכה לשלם מדי שנה בשנה לוועד המרכזי ולוועד המחוזי אליו הם משתייכים, כתנאי לעצם זכאותם, מכוח כך, לעסוק במקצוע עריכת-הדין ולהתפרנס ממשלח-ידם זה. לא הסתרתי דעתי בעבר ואיני מסתיר אותה - גם כיום. יש לפעול לפירוקה המיידי של הלשכה ולהפוך אותה ללשכה וולונטרית, ממש כפי שנהוג הדבר אצל רואי-החשבון. כזכור - עתירה שהגשתי לפני למעלה מעשור לבג"ץ נגד החיוב הכפוי של חברי וחברות הלשכה להיות חברים בלשכה ולשלם לה דמי חבר כפויים, כתנאי לעצם זכאותם לעסוק בעריכת-דין ולהתפרנס מכך - נדחתה בידי בג"ץ. איני יודע אם בג"ץ לא היה משנה דעתו ועמדתו - כיום - ולא היה מאפשר את פירוקה של הלשכה, לאור שיתוקה, הכמעט מוחלט, והדברים אמורים ונכונים - בעיקר - לגבי הגוף המבצע שלה, הלא הוא הוועד המרכזי של הלשכה. כיום, דרישותיי הרבה-הרבה יותר צנועות. אני מבקש להיות חבר בלשכה שיודע אני שפעיליה נבחרו למען אינטרס בוחריהם ואשר אינם עוסקים בתככים ובמיני תחבולות כיצד להעניש ולענוש איש את רעהו. אין לי כל עניין בלשכה שעסקניה מסתכסכים זה עם זה חדשים לבקרים ומביאים מחלוקות שביניהם אל בתי-המשפט שיכריעו ביניהם. שרת-המשפטים הודיעה שקיבלה את מסקנות ועדת פרוקצ'יה, לא התחייבה, ברבים ושלא ברבים, ליישמן. עדיין כוח הבחירה מצוי - אחת לארבע שנים - בידי חברי הלשכה, עת מתקיימות הבחירות ללשכת עורכי-הדין. אם נתאגד כולנו ונעיף לכל הרוחות - בכל הכבוד הראוי - ציבור העסקנים הוותיק, הפעיל בלשכה שנים הרבה. אם נעיף - בכל הכבוד הראוי - לכל הרוחות, ציבור העסקנים הוותיקים שמבחירות לבחירות שואף הוא - בעיקר - לקדם עצמו לתפקיד בכיר ונכבד יותר, אולי נצליח שתהא לנו לשכה נקייה ומכובדת יותר, בעתיד, מזו הקיימת כיום.