אובמה נוטש את השמאל הישראלי

להבדיל מכותבים אחרים בעיתון הארץ עמירה הס אינה מעוררת בי רוגז מיוחד. השלמתי עם העובדה שהיא החליפה צד אם בכלל בתור קומוניסטית ופעילת שמאל רדיקלי היא הייתה אי-פעם שייכת לצד שלנו. מכל מקום - הבנתה של הס את ישראל, מגמותיה ושאיפותיה ביחס לפלשתינים וחריפות הניתוח הפוליטי שלה, הופכים אותה למי שרצוי לקראו למרות שלעתים קשה להתגבר על ההסתייגות והכעסים. רשימתה של הס בקשה דחופה לפלשתינים הוא דוגמה להבנה פוליטית ותובנות מעניינות. הס פונה למשלחת הפלשתינית בקהיר הנושאת ונותנת על תנאי הפסקת האש וקובעת שהם יכולים לוותר על כל דרישה לנמל ושדה תעופה וקשר לעולם, למעט מעבר חופשי של האוכלוסייה בין הגדה לרצועת עזה. היא מודעת להתנגדות ישראל "בעיני הממסד הישראלי, פרשניו ורוב הציבור הישראלי, הדרישה לקשר כזה בין הרצועה לגדה היא "מופרכת". במלה זו מגולמת כל השחצנות הכוחנית של ישראל. מצרים חוששת, בצדק, מכוונת ישראל לדחוף אליה את הרצועה ותושביה ובעיותיה. נצלו את החשש הזה. היום אי-אפשר להסתיר שזה מה שישראל חתרה לעשות מאז 1990: להפריד, ליצור מובלעות פלשתיניות, לנתק ביניהן, לגרום לרצועה להיהפך לישות פוליטית נפרדת." מה שהס אינה מעלה כלל בדעתה היא האפשרות שאולי שתי ההנהגות זו של החמאס ברצועה וזו של הרשות בגדה אינן מעוניינות אף הן במעבר חופשי בין הגדה לרצועה ושואפות לנתק, כל עוד אין אף אחת מהן יכולה לשלוט בשטח הנשלט על-ידי הנהגה היריבה. בכל הצניעות אבקש לשתף את הקורא בתובנות שלי ביחס למה שמתרחש במו"מ להפסקת האש. דומני שהנקודה החשובה יותר היא שארצות הברית, לאחר כישלון מאמציו של קרי להביא להסדר כולל, ולאחר מבצע "צוק איתן", בעצמה אינה מאמינה יותר באחדות שבין רצועת עזה לגדה המערבית ובפתרון המדינה הפלשתינית בגדה וברצועה ומי שהקשיב לדבריו של אובמה יכול, אולי, לזהות תחילתו של שינוי דרמטי במדיניות האמריקנית. אובמה מציין שעל עזה להיפתח לעולם ואינו מזכיר כלל את הקשר עם מצרים או עם הגדה. הוא טוען שהרשות הפלשתינית נחלשה ובעצם טוען שהנהגתה אינה נהנית מאמונו של העם הפלשתיני. במילים אחרות מי שסבור שהרשות תתחזק מאחר שהיא זוכה להשפעה גוברת בעזה בעוד החמאס נחלש בוודאי אינו משקף את דעתו של אובמה. אם אני קורא נכון את הדברים, אובמה אומר לחמאס שאם יחדל ממדיניות הטרור שלו הוא יזכה למדינה פלשתינית ברצועה עם קשר לעולם ושגשוג כלכלי ואזי ייפתחו בפניו גם אפשרויות בגדה שתושביה מאוכזבים מהרשות הפלשתינית. משמעות הדברים היא שאובמה זונח את פתרון שתי המדינות לפחות בעתיד הנראה לעין (את החמאס הפתרון הזה לא מעניין) ומשלים עם הפיצול במחנה הפלשתיני. אובמה גם אינו ממהר כלל לחזק את מצרים, או את אבו מאזן ואינו רומז בכיוון זה. דבריו של אובמה מבהירים עד כמה מדיניות ארצות הברית שתמכה בעת מבצע "צוק איתן" במידה נכרת באינטרסים של החמאס וביקשה לבסס כל הסדר על תמיכתן של קטר וטורקיה לא הייתה "טעות" או נבעה מ"אי הבנת המציאות" כפי שנטען בישראל ובמקומות אחרים. מדיניות זו מהווה שינוי אסטרטגי במדיניות של ארצות הברית ומוטב להפנים שינוי זה. במילים פשוטות ייתכן שהשמאל הישראלי הסוגד לא מעט לאובמה יצטרך לבחור בין אובמה והחמאס לבין אבו-מאזן ומפת הדרכים ששמשה אותו עד כה אינה רלוונטית יותר. אני מודע לכך שכרגע הטיעון שלי נשמע תמוה, אולם סביר בעיניי שהימין ישלים עם מדינה פלשתינית ברצועה ובתנאי שבגדה לא יחול שינוי נוסף ועל כן יאמץ את אובמה אל ליבו בעוד שמרצ והשמאל בכלל יתייאשו סופית מתמיכת ארצות הברית בפתרון שתי המדינות בעתיד הנראה לעין ויגנו את אובמה בכל פה.