בכל מערכת בחירות אני נמצא בדילמה למי להצביע. מזמן חדלתי להאמין להבטחות ולשידורי התעמולה. כמי שאוכלוסיית הגימלאים מעניינת אותו, היו הבחירות בשנת 2006 סוג של גאולה.
מפלגת הגימלאים, שפעלתי נמרצות למענה, זכתה בניגוד לכל התחזיות בשבעה מנדטים והבטיחה לדאוג לקהל הוותיק, זה שהקים את המדינה או הגיע אליה אחרי מלחמת העולם או בשנים שלאחר מכן. 'באמת הגיע הזמן', אמרתי לעצמי, אך כגודל השמחה היה גם גודל האכזבה.
רפי איתן, יו"ר המפלגה ומי שמונה לשר לענייני גימלאים, עסק בעיקר בענייני ביטחון, והשאיר את התנהלות המפלגה בנושא הזקנים לחברי הסיעה שלא חדלו להתקוטט בינם לבין עצמם.
ככה זה אצלנו. דברים טובים קורים אבל האגו האנושי הורס את הכל. לא פלא היה שבבחירות 2009 לא עברה המפלגה את אחוז החסימה, ובבחירות 2013 כבר לא הצבעתי למפלגה שרצה בשם הגמלאים, אף שהאמנתי כמו שאני מאמין היום שמפלגה כזאת נחוצה וחיונית (במפה הפוליטית במדינה).
"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל" אמר פעם יגאל אלון, ויש להכיל באמירה החכמה הזאת את האזרחים הוותיקים של המדינה. למי הצבעתי בסוף? קראתי בקפידה את כל המצעים, והצבעתי למפלגה שבמצעה היו הכי הרבה 'התחייבויות' למען קשישי המדינה. אני אולי נשמע תמים אבל אני מתעקש לתת צ'אנס למי שמנסה לעלות לשיח הציבורי את נושא האזרחים הוותיקים.
לצערנו לא החזיקה הכנסת ה-19 מעמד ועבודות חקיקה מאומצות של הפרלמנטרים למען ציבור הקשישים לא באו לידי ביצוע בגלל אי-יישום תקציב המדינה.
לקראת הבחירות העומדות בפתח שבתי לבחון את המצעים, למען האזרחים הוותיקים המתלבטים ולמעני אני.
לא הופתעתי שאצל רבות מהמפלגות לא מוזכרת אפילו המילה קשיש, ותיק או גמלאי, למרות שגימלאי ישראל "שווים" 18 עד 20 מנדטים והם קבוצת המצביעים הגדולה ביותר כאשר אחוז ההצבעה שלהם מגיע לכדי תשעים אחוז.
להלן הממצאים:
הליכוד
עדיין לא פרסם מצע, וספק אם יפרסם, כפי שלא פרסם בבחירות 2013. ההבטחות המובאות כאן הן מקמפיינים של בחירות קודמים. חדי העין והזיכרון יבחינו כי ההבטחות לגיל השלישי, רובן ככולן, לא מומשו. למשל: העלאת קצבת הקשישים ל-2,400 שקל בחודש, הנחה של 50% בתרופות לקשישים, מתן אפשרות להעסקת עובד זר סיעודי לקשישים מעל גיל 85, מתן הטבת מס הכנסה לגמלאים שיצאו לפרישה מוקדמת, מתן הנחה בתשלומי חשמל, ארנונה ושירותי בזק לקשישים מעל גיל 80, פטור מלא ממס הכנסה לגימלאים על ריבית ועל חסכונות, פטור ממס הכנסה לגימלאים על תשלומי הפנסיה, זכאים לקצבת סיעוד ימשיכו לקבלה גם אם הועברו למוסד סיעודי, השוואת קצבת שארים לאלמנים כמו לאלמנות, הורדת העמלות לקרנות הפנסיה.
המחנה הציוני
מפלגת העבודה, המרכיב העיקרי של "המחנה הציוני", חייבת את המנדט שלה לציבור ותיקי המדינה, העקבי בהצבעותיו למפלגה מאז ומתמיד. במצעה מתייחסת המפלגה לזקנים ומבטיחה כי תטפל בעוני העמוק ובפרט בקשישים. בתחום הביטחון הסוציאלי, מציעה תוכנית המפלגה להגדיל מגיל 70 את גימלת הזיקנה שהביטוח הלאומי משלם - לגברים מגיל 67 ולנשים מגיל 62, ולצמצם את הביורוקרטיה בתחום הסיעוד באמצעות הקמת מוקדי תיאום בין גורמי הסיעוד וקביעת מבחני זכאות אחידים. כן מוצע להכליל בסל הבריאות טיפולי שיניים לקשישים מגיל 75 ומעלה. המיועד מטעם המפלגה למשרת שר האוצר,
מנואל טרכטנברג הכריז: "אנו נדאג כי לא יהיו זקנים עניים".
הבית היהודי
בכנסת ה-19 החזיקה מפלגת הבית היהודי את תיק "המשרד לאזרחים וותיקים" ולמרות זאת אין במצעה אפילו אזכור אחד בנושא הגיל השלישי.
ישראל ביתנו
אין אזכור למגזר הקשישים פרט לאמירה כללית המדברת על שכבות חלשות: "נבטיח שוק חופשי עם דאגה כנה לפרט ושכבות החלשות".
מר"צ
מתוך מצעה של המפלגה: "מר"צ רואה עצמה כמפלגת שמאל ישראלית, שמקדמת זכויות אדם ואזרח, מדיניות כלכלית סוציאל דמוקרטית... מר"צ דוגלת ומקדמת את ערכי השוויון, המוסר, הצדק והשלום ואינה מתביישת לומר בקול רם וברור דברים שאף מפלגה אחרת אינה מעזה לומר". בסעיפי מצעה יש התייחסות רבה לזקנים, בין השאר עידכון קצבאות הזקנה והנכות, קביעת מנגנון לעידכון תדיר ואפקטיבי של קצבאות הזיקנה והנכות שישקף את העלייה ביוקר המחיה ואת השינויים בשכר הממוצע במשק. לטעמה של מר"צ - על הממשלה שתתגבש לפעול לשילוב האשפוז הסיעודי והטיפול הסיעודי בקהילה בסל הבריאות הממלכתי ולצמצום השתתפות המשפחה בעלויות הטיפול. יש להרחיב את טיפולי השיניים הבסיסיים והמונעים לקשישים, ליצור מערך תוכניות הזנה ייעודיות לקשישים החיים בעוני.
ש"ס
המצע מתייחס באופן כללי לשכבות החלשות וביניהן גם הזקנים: "ש"ס תפעל לחקיקת 'סל שרותי רווחה חובה', אשר יבטיח אספקת סל שירותים בסיסי לכל ילד, זקן, נכה ומשפחה הלוקה בתפקודה".
יהדות התורה
אין בהצהרותיה של המפלגה העכשוויים או ההיסטוריים התייחסות ספציפית למגזר הגיל השלישי.
יש עתיד
המפלגה עדין לא פרסמה את מצעה. היא מצהירה כי היא "הוקמה כדי לייצג את מעמד הביניים הישראלי, שמשרת בצבא, שעובד ומשלם מיסים, ואינו מצליח לגמור את החודש". לזכותה יצוין כי במהלך השנתיים בהן הייתה חברה בממשלה זכו שורדי השואה (מתוך אתר המפלגה): "למתן תרופות בחינם לניצולים, להגדלת הקצבאות והמענקים להם הם זכאים ולצמצום מערכת הביורוקרטיה הסבוכה עמה נאלצו עד היום ניצולי השואה להתמודד".
כולנו
המפלגה החברתית פורשת במצעה תוכניות רבות למען מגזר הגיל השלישי. בין השאר היא מבטיחה לפעול להגדלת קצבת הבטחת הכנסה, למצור (למצוא) פתרון לפנסיות עולים שנחסכו בחו"ל ואינן משולמות, לדאוג לדיור לקשישים, להתאים דיור ציבורי לקשישים, להוסיף יחידות דיור בבתי גיל הזהב, לסייע בשכר דירה לקשישים חסרי דירה, להרחיב את סל התרופות ולהפחית את עלויות הבריאות לקשישים, להפחית ההשתתפות העצמית לתרופות, להשתתף בטיפולי שיניים, לקצר זמני המתנה לטיפולים רפואיים, להגדיל מספר המיטות במוסדות אשפוז, להרחיב כוח האדם במוסדות אשפוז, לצמצם משמעותית התור לאשפוז סיעודי גריאטרי, לפקח על מוסדות אשפוז, להקים מרכזי יום קהילתיים לקשיש.
סיכום
קל להבטיח הבטחות, הרבה יותר קשה לקיימן. אצל חלק מהמפלגות יש לפחות כוונה טובה, אבל חלק אחר בכלל לא מתייחס לאוכלוסייה המבוגרת. מכל מקום, ההחלטה למי להצביע מבוססת בסופו של דבר על סל שלם של מוצרים – מי הפיגורות, מה הרקורד שלהן, מה הסיכויים שלהם להיות שותף בקואליציה, מה הראייה המדינית\ביטחונית\חברתית שלהן, ומה מרגיש לנו בבטן הכי נכון.
