בית המשפט המצרי הכריז ביום השבת האחרון של פברואר 2015 על ארגון חמאס כולו כעל ארגון טרור. הכרזה זו באה לאחר שבסוף ינואר השנה, הוכרזה הזרוע הצבאית של הארגון, גדודי עז א-דין אל-קסאם, כארגון טרור והוצאה אל מחוץ לחוק.
למהלך זה קדמה הוצאתה אל מחוץ לחוק של תנועת "האחים המוסלמים" בשנת 2013, עת הפיל הצבא המצרי את משטרו של הנשיא
מוחמד מורסי. בית המשפט המצרי קיבל החלטה זו לאחר שהצביע על קשר בין שורת הפיגועים החמורים שבוצעו בתקופה האחרונה בסיני נגד הכוחות המצריים, לבין חמאס.
בנוסף לצעד זה, גזר בית משפט בקהיר מאסר עולם על 13 מבכירי "האחים המוסלמי", וביניהם מנהיג הארגון וסגנו. גזר דין זה ניתן לאחר שהבכירים הורשעו במעורבות במהומות האלימות מול לשכת ההדרכה של הארגון בקהיר בימי המחאה שהביאה להפלתו של מורסי, איש "האחים המוסלמים" אף הוא.
מעברו השני של הגבול, רק עשרה ימים קודם, החליט בית המשפט העליון בישראל לבטל את החלטת ועדת-הבחירות לפסול את התמודדותה לבחירות לכנסת ה-20 של
חנין זועבי, חברת תנועת
בל"ד ומועמדת הרשימה הערבית המאוחדת, שצוטטה בשלל אמירות שאילו נאמרו בכל מדינה שבה דוברים את שפת אמה ונוהגים את מנהגיה, הייתה במקרה הטוב מוצאת עצמה מאחורי סורג ובריח.
זועבי תבין זאת היטב, היות שקראה בעצמה ליטול דוגמה מהנעשה במצרים, כפי שצוטטה
בראיון שערכה עמה מירית קושניר-סטרומצה, זמן קצר לאחר שמחבלי חמאס שיגרו טיל המיועד להשמיד טנקים אל עבר אוטובוס ילדים בעוטף עזה:
"האינתיפאדה השנייה הייתה יותר אלימה, הראשונה הייתה טובה. כיכר אל תחריר במצרים צריכה להיות המודל החדש עבור הנוער הערבי. הייתי רוצה שהם ייפתחו במאבק עממי נגד המצור, כי כובשים לא יכולים לצפות לחיות חיים נורמליים".
ואילו על חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון אמרה זועבי ב
ראיון לרדיו תל אביב כי "החוטפים אינם טרוריסטים", למרות הקשר שנמצא ביניהם לבין ארגון הטרור חמאס - דברים שעוררו בשיח הציבורי והפוליטי זעם רב, אך לא מעבר לכך.
דז'ה וו
לפסילת התמודדותה לכנסת של זועבי על-ידי ועדת הבחירות לכנסת ה-20 וביטול ההחלטה על-ידי בג"ץ, קדמה החלטה דומה של ועדת הבחירות לקראת הבחירות לכנסת ה-19. אז נפסלה זועבי מלהתמודד בעקבות אירועי משט ה"מרמרה" שבו נטלה חלק ואף
צולמה לצד פעילים חמושים שחלקם אף
זוהו כתומכים וכמשתייכים לפעילות ג'יהאד אלימה נגד מדינת ישראל בהיותם חלק מתנועת "האחים המוסלמים". גם החלטה זו
ביטל בזמנו בג"ץ בהרכב של תשעה שופטים שאיפשרו את התמודדותה בבחירות מטעם תנועת בל"ד.
מבחירות לבחירות, במציאות ביטחונית שאינה סלחנית, מוצאת זועבי כר נרחב להתבטאות ולעשייה נגד המדינה ואזרחיה היהודים. מוועדת בחירות אחת לשנייה, מבג"ץ לבג"ץ, צוברת הגברת ביטחון ועוצמה, שואבת עידוד ותמיכה, כשהיא דבקה במשימתה ובמטרתה.
האם נשכח השיעור שלימד אותנו
עזמי בשארה, הח"כ לשעבר ומייסד בל"ד, מפלגתה של זועבי? אותו ח"כ לשעבר ברח כל עוד נפשו בו משירותי הביטחון הישראלים, לאחר שנחשד בריגול וסיוע לארגון חיזבאללה בעת מלחמת לבנון השנייה, ולאחר שהביע דברי תמיכה במאבקם של סוריה, חיזבאללה וחמאס בישראל, תוך שהוא נוסע ברחבי המזרח התיכון, נפגש ונואם בפני אויביה של המדינה, בעודו ח"כ מן המניין.
יש להזכיר כי ב-2001 נסע בשארה לבקר בסוריה לרגל אזכרה לנשיא "הנערץ" חאפז אלאסד, שבה נכחו גם מזכ"ל חיזבאללה וסגן נשיא אירן, שם הביע תמיכה בפעולות "התנגדות" לישראל. נאומו זה, לצד נאומים נוספים, הביאו לפסילת מועמדותו לכנסת ה-16 על-ידי ועדת הבחירות המרכזית. אך גם במקרה זה הפך בג"ץ את ההחלטה ואישר את התמודדותו של בשארה ומפלגתו לכנסת. גם לאחר ש"ועדת אור" מצאה אותו אשם בעידוד האלימות באירועי אוקטובר 2000, לא מוצה עמו הדין בשל חסינותו.
יש היגיון?
בהיגיון פשוט ניתן להסיק כי זועבי ממשיכה את הקו של מייסד מפלגתה, תומכת בתנועת "האחים המוסלמים", תומכת בחמאס ומכאן - תומכת בטרור. האם נמתין עד כלות להימלטותה המסתורית, או שמא ישכילו מוסדות המדינה לפעול בנחישות ובעוצמה, בזמן?
באותו היגיון פשוט ניתן להסיק כי מדינת ישראל הדמוקרטית והנאורה ממשיכה בקו הסלחני, המתפשר, המתנצל והמתרפס בפני אלה הקוראים בשפה ברורה, בערבית ובעברית, להשמדתה ולרצח אזרחיה היהודיים, בכנותם את מנהיגי המדינה שבה הם חיים ופועלים בשלל כינויים: "פאשיסטים", "גזעניים", "אפרטהייד", "רוצחים" ועוד. ואילו את דאעש בוחר
איימן עודה, ראש הרשימה הערבית המאוחדת, לכנות "תנועה פאשיסטית" ומסרב לכנותו באופן ברור ונחרץ ארגון טרור.
למען עתידנו - עד מתי נבליג?