מנהיג אמיתי נמדד לפי יכולתו לפעול בחשיבה מחוץ לקופסה הפוליטית שבתוכה הוא פועל בימי שיגרה. למרבה הצער, אנו חיים כיום - בעולם ובישראל - בימי סער ומבוכה נוכח תופעת הסכינאות הרצחנית שהפכה לחלק משגרת חיינו, אך מנהיג המסוגל לגבש החלטה שלטונית יצאת דופן - אין לנו. מה שיש זה ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שממשלתו קיימת בזכות רוב של ח"כ בודד שאין דרך הגיונית לדעת לאיזה כיוון נושבת רוחו בכל יום.
סביר להניח שראש הממשלה - שהינו פוליטיקאי מנוסה ורב תושייה - היה בוחר בדרך אחרת לקיום וייצוב ממשלתו, אילו רק הדרך הזו הייתה קיימת על-פי תוצאות הבחירות. אבל זו הדרך על-פי מה שפסק הבוחר. בפועל קיים נתיב אחר, אלא שהוא איננו תלוי רק בנתניהו. והדרך: ממשלת אחדות לאומית בחבירה למפלגת העבודה עד עת יעבור זעם טרור הסכינאים.
כראש המדינה המבקש להמשיך לאחוז בשררה, נתניהו אינו יכול להרשות לעצמו לשבת כל משך תקופת שלטונו על חודו של תער קפריזי המאיים בדרכים שונות ומשונות לשסף את קיומה של הקואליציה הרופפת של ממשלתו. אך כיוון שהמדינה והשלטון בה חשובים לו, חייב נתניהו להיות היוזם של המהלך. ומכיוון שנתניהו הינו באופיו רדוף חשדות, נראה שהוא חושש שחבירה שכזו עלולה להוביל בסופה של הדרך לבחירות, שאיש אינו יכול לדעת איזו תוצאה הן יביאו - והוא חומק ממעשה.
אינני ממליץ לנתניהו לעסוק בהימורים, אבל מנהיג של אמת חייב לנסות למצוא נתיב כדי לשמור על ביתו הפוליטי. עדיף לו לפנות אל
יצחק הרצוג יו"ר "
המחנה הציוני" ולהציע לו הצעה שלא יוכל לסרב לה, גם אם הצעה כזו תהיה חלוקה זמנית של עוגת השלטון. עדיף לנתניהו להיות שליט יחיד רוב הזמן מאשר לא-שליט כל הזמן. את טיבה והרכבה של הצעה שכזו יודע נתניהו טוב מכולם, כי הוא מכיר היטב את הצאן הרועה באחו הפוליטי של ישראל. מהלך שכזה, אם יעלה יפה, יפעל גם לטובת מעמדה הבינלאומי של ישראל, בעיקר בימים אלה, ימים שטופי טרור ודם.
אני משוכנע שאם ההצעה תהיה סבירה, גם המתנגדים לה ב"מחנה הציוני" יבינו את תועלתה למדינה ולמפלגה. ואולי בחירות חדשות בעקבות אחדות שכזו עוד יובילו את הדרך בחזרה אל השלטון שהלך לאיבוד.
