מזה זמן ארוך שהנושא נמצא על סדר היום הציבורי וקיבל רוח גבית עם מותו של פרס וההלויה המתוקשרת, אולם מסתבר כי לא כולם. יש כאלה, והם בעיקר בצד הערבי, שראו בפרס רוצח ולא איש של שלום. הוא נחשב לאיש של שלום בצד המערבי, שם איש לא נותן לבלבל אותו עם עובדות.
עם זאת ראוי לבחון איזה אופציות עומדות על השולחן ולדעתי הן ארבע במספר:
- הסכם על שתי מדינות לשני עמים.
- הסכם ירדן של פרס ונעריו(הסכם לונדון).
- החלטה חד-צדדית על הקמת מדינה פלשתינית.
הסכם שתי מדינות לשני העמים
זוהי האלטרנטיבה שעומדת על השולחן מאז אוסלו, אלא שמאז חלו הרבה תמורות במרחב הים התיכון, משטרים עלו ונפלו ויש כאלה שעדיין בתהליכי גיבוש. יש כאלה שטובחים בעמם כי הם מסרבים לפנות את כס השלטון.
זה איננו יחודי למזרח התיכון. אפריקה כולה שסועה ופצועה ולא ניתן להבחין בה בפרטנרים לשלום. זה עתה נחתם הסכם שלום בקולומביה למרות שלא אושר במשאל העם. מזרח אירופה גם היא מתנועעת כשיכור שזה עתה לגם הרבה ויסקי.
ובתוך כל הכאוס הזה מחפשים את הקורבן ותמיד טוב להתלבש על היהודים. וכך עושים. אובמה שנכשל כשלון חרוץ בכל אשר עשה במדיניות החוץ, מנסה לסגור את תקופת שלטונו באיזה שהיא מורשת שתקרא על שמו ועוד נחזור לכך.
לפלשתינים אין מנהיגות ראויה שיכולה לקבל החלטות אמיצות. עזה והחמאס לא מכירים בשלטונו של אבו עבאס שאינו מכיר מצידו בשלטון החמס בעזה. לכן הפתרון הזה נראה רחוק מאוד ואין לו כרגע פרטנר. אבו מאזן עומד לפני סיום כהונתו כשהוא אדם חולה וזקן וכוחו תש, ולכן אין אופק מדיני עם אבו מאזן.
היפרדות חד-צדדית
באין פרטנר לשלום חוזרים לרעיון שעמד בבסיס ההפרדות מעזה, הנושא הזה נבחן במעבדה של החיים ונכשל כשלון חרוץ, לאן שלא נפנה הישובים היהודיים ביהודה ושומרון משולבים בתוך האוכלוסייה הפלשתינית, ואינני רואה מצב שבו אנחנו מפנים עשרות ישובים מבלי לעבור מלחמת אחים, שמה שקרה ברצועת עזה יהיה משחק קטן לעומת זה.
אפשר אומנם לעשות הפרדות חד-צדדיות חלקיות, אולם אז תמיד ימשיכו ויזכירו את הכיבוש ולא ירפו, היפרדות חד-צדדית היא מרשם בטוח להמשך הלחימה בתנאים פחות טובים.
הסכם ירדן
על-פי הסכם ירדן של פרס (הסכם לונדון) יהודה ושומרון יחזרו לחיקו של מלך ירדן, כאשר הם יהיו חלק מהממלכה. הישובים היהודיים יקבלו את זכויותיהם הפוליטיות מישראל, בעוד הפלשתינים יצביעו לפרלמנט ברבת-עמון, משהו דומה למצב הפלשתינים בירושלים המזרחית.
גם כאן צריך להגיע להסכם, והפעם הסכם משולש ירדן פלשתינים וישראל, וזה משהו קשה ביותר, מה שניתן היה לסגור עם חוסיין לא ניתן לסגור עם בנו, מה שניתן היה לעשות אחרי מלחמת ששת הימים לא ניתן לעשות כיום, ולו מהסיבה שירדן מוצפת בפלשתינים אויבי המשטר ולהוסיף להם עוד 2 מיליון נפש זוהי התאבדות ידועה מראש.
החלטה חד-צדדית
הפתרון הזה הוצא בעבר על-ידי שלמה בן עמי שראה שאין כל התקדמות עם ערפאת ויורשיו והציע שמועצת הביטחון תכפה הסדר על שני הצדדים הניצים.
והנה החלה צרפת ביוזמה חד-צדדית וגיסה לעזרתה גם את מדינות
האיחוד האירופי הקוראות למשא-ומתן בוועידה, אולם אם יכשל המומ יוחלט על הקמת מדינה פלשתינית.
קפץ על העגלה נשיא ארהב
ברק אובמה, שכאמור רוצה להשאיר את מורשתו כעושה שלום ולהצדיק במשהו את פרס נובל לשלום שקיבל כמקדמה, ולכן יש האומרים כי הוא יעלה מיוזמתו החלטה כזו במועצת הביטחון וכאשר אין מי שיטיל וטו הצעה זו תתקבל.
אלא שהזמנים השתנו. נשיא צרפת הבטיח לנתניהו כי לא יוביל שנית הצעה לפתרון חד-צדדי, שנית האדון פוטין שב למרכז הבמה, והוא מראה לאובמה את גבו בחדירתו למזרח התיכון ולמדינות ערב. הוא גם לא שם על המערב כאשר הוא רוצה להשיג משהו, ראו את פעולתו באוקרינה ובסוריה.
הוא כבר הודיע ושני הצדדים הסכימו כי יכנס אצלו מפגש בין אבו מאזן לנתניהו, והוא בוודאי לא ירצה שאובמה יקלקל לו את החגיגה, מה עוד שאובמה הוא סוס צולע ופוטין מחזיק בשלטון כשליט כל יכול, ולכן ייתכן כי פוטין יטיל וטו על הצעת החלטה כזו של אובמה ויראה לו מי כאן קובע.
היחסים הרעועים בין ארה"ב לרוסיה שלאחרונה התחילו לכנות אותם כחזרה לימי המלחמה הקרה רק יחזקו את פוטין בהתנגדותו למהלך של אובמה ויקשיחו את עמדתו. על אובמה אי-אפשר לסמוך כי ראינו כבר איזה קנה סוף הוא כאשר צריכים לתמוך בבני ברית, ראו את מוברק וסיסי במצרים את תימן, סעודיה ועוד.
סיכום
המסקנה העגומה מכל הנאמר היא שאין עם מי לעשות ביזנס, צריך לנשוך שפתיים להלחם בטרור, לנסות וליצור בריתות חדשות או לפחות יחסים מתאימים עם בני ברית אפשריים, ולקוות כי מה שלא הצליח לעשות אובמה יצליח לעשות פוטין.