נעמה יששכר, זוכרים? אוהו, נדמה כי היה זה לפני עידן ועידנים, פסיק בהיסטוריה ההירואית של עם הנצח, ערבות הדדית, פדיון שבויים ופודה ומציל אחד.
43 עולים מאתיופיה שהקשר בינם לבין היהדות בכלל ועם ישראל בפרט, הינו מקרי בהחלט, על-פי עדות שר הפנים הם נחתו בארץ, זכו לפוטו אפ, העדה האתיופית עמדה פעורת פה, משתאה אל מול מחזה האבסורד, ברוכים השבים, השווים ביותר בעת הזאת.
שתי דוגמאות אלו ממחישות את השדה הרדיואקטיבי בו אנו חיים ובתוכו פוסעים. הבחירות השלישיות העניקו לנו הזדמנות נדירה באינטנסיביות שלהן לפענח את צופן הספין והנדוס הדעה והתודעה.
מי יתננו בחירות כל שנה, אפשר היה לייחל ולקוות. הרי במשך כחצי שנה מתחוללים ניסים גלויים, עשייה בלתי אפשרית, קבלת החלטות שלא התקבלו במהירות שכזו מאז ימי חומה ומגדל, מה זה אומר עלינו?
ובכן, משמעות האירועים המגולמים בספינים ובדחיפות אלקטורט, מלמדים אותנו דבר אחד בסיסי - כוח פוליטי הוא הכוח המניע, הקובע בשדה הרדיואקטיבי, צא וראה מה הציעו לאנשים חשובים ככל שיהיו, כדי שיוותרו על ההתמודדות. שר כלכלי בכיר, חברות בקבינט, את יבנה וחכמיה את סקיתופוליס ואתריה, כל שתבקש לו יהי. היאך? האם טחו עיני הפוליטיקאים מראות את עומק השבר, גודל המבוכה ורעות המחשבה?
עיניהם לא טחו, ממש לא. במאבק ההישרדות הכל כמעט כשר, מסריח, מסריח אבל כשר. סותמים את הנחיריים ומעניקים אשרות עליה, סותמים את האוזניים ולא שומעים את קולות מנועי מטוס רה"מ המשנה נתיבו, עוצמים את העיניים ומגישים ביד לא רועדת טס של הצעות שררה, כבוד וממון נדיבות למי שעלול לגרום לשלטון להפסיד קולות.
הנהגה אחראית אינה יכולה לאפשר למדמנה הזו לפרוח. אירועי החזקת המים מלמדים בראש ובראשונה על הנהגה תאבת שלטון, מוכה בסנוורים, צועדת על-פי תהום בעיניים פקוחות לרווחה.
אחריותנו לדרוש ממנהיגנו אחריות, ערכים, מוסר, צדק, היגיון, הכרעה ושמירה, או שמירה עלינו מעצמם.
