העוצר הגדול

ממשלת ישראל החליטה להטיל עוצר על כל ישראלי החוזר הביתה ועל כל אדם עם אזרחות אחרת שבא לבקר בארץ הקודש. מלאכתם של רשעים - הלא הם פעילי ארגון החרם BDS - נעשית בידי הישראלים עצמם. הם מבודדים את עצמם. מדוע הממשלה נוהגת כך? יש סיבות מגוונות. היא הולכת שבי אחרי רופאי-פקידי משרד הבריאות. העומד בראשה מעוניין לעורר אווירה של מצב חרום. לשבש כל הליך נורמטיבי ורגיל, החל ממשפטו וכלה במגעים להרכבת ממשלה. תום לב ואי הבנה. אני סומך יותר על מאמרו של הפרופסור אודי קימרון מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב שטען אתמול ב-ynet שמדובר בהפרזה מובהקת. בעיניי זה "כפרי פוטיומקין" ו"בגדי המלך החדשים" וסיפורי הברון מינכהאוזן. במידה מסוימת, כמובן לא לגמרי. אומנם יש בעיה. יש גם בעיה רצינית. אבל הסגר הכללי והתבהלה שהממשלה והטלוויזיה מעודדות הם משגה המכה כבר עתה בכלכלה ובחברה ובתרבות ובספורט. ביבי, אני חוזר וטוען באוזניך כי האחריות לשבר הכלכלי-חברתי תיפול עליך. מדוע הוא עושה זאת? מפני שהוא רואה בעיני רוחו את ועדת החקירה. אם יוכל לטעון בפניה כי פעל בהתאם להנחיית רופאי ופקידי משרד הבריאות תהיה לו טענת הסתמכות והוא יצא נקי מאחריות. זו החלטה שהתקבלה כאשר לעיני הממשלה דבר אחד בלבד: לצאת בשלום מוועדת החקירה, שטרם קמה. איש לא יוכל לאמוד כמה חברות התרסקו בבורסה וכמה אלפים איבדו את מטה לחמם והפכו לנזקקי סעד, וכמה לקו בחרדה ונדרשו עקב הבידוד לטיפול פסיכולוגי ממושך וכמה, חס וחלילה, נואשו עד כי פגעו בעצמם. על זה לא מקימים ועדת חקירה. אבל אם מתו שניים מן השפעת החדשה הזאת - זו סיבה להקמת ועדה. כדי להתגונן מפניה סוגרים את כל המדינה. יוצא מכלל זה דווקא השר אריה דרעי אשר הזהיר את המחליטים מפני הסגר הסיטוני, מפני העוצר הגדול. לצערי לא האזינו לו. השארת ערוצי החיים פתוחים הייתה משימה נכונה. לא לוותר לעצמנו על החיים הכלכליים והחברתיים והתרבותיים. רק שאיננו עונים עוד כנראה לרמה נדרשת במשפט האלמותי של נתן אלתרמן שנכתב בשנות ה-30' ב"זמר הפלוגות": "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו". יש.