הנשיא מנסה להעביר התפוד החם לכנסת

חוק יסוד הממשלה מחייב את הנשיא ראובן ריבלין להעביר את מלאכת הרכבת הממשלה לחבר הכנסת היחיד המסכים לכך. ונראה שיש לו סיכויים להצליח באשר בסעיף 9 לחוק יסוד הממשלה כתוב (במקרה שהח"כ הראשון שנטל את המשימה על כתפיו לא הצליח) "יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד, או יודיע ליושב-ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה". ולנתניהו יש 59 חכי"ם התומכים בו, ויש עוד שניים מתנדנדים. ולכן סיכויי ההצלחה שלו לא קטנים. ולכן ברור שנשיא המדינה לא יכול לטעון ביושר "שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה" על-ידי בנימין נתניהו. מה עוד שהעיקרון היסוד של כחול לבן (רק לא ביבי) אינו קיים עוד, וניתן להאמין שאם לנתניהו תהיה ממשלה בלי כחול לבן, אז תהיה לו ממשלה עם כחול לבן. מה אם כן מוביל את נשיא המדינה לפעול שלא לפי חוק היסוד? בואו אומר לכם מה אני חושב. בג"ץ נושף בעורפו של הנשיא. כבר שלוש פעמים נדחתה עתירה של קבוצת נכבדים, שמטרתה למנוע מנשיא המדינה את הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו. והבג"ץ, במקום לזרוק את העותרים מכל המדרגות בנימוק מרכזי שהנשיא ושיקול דעתו חסינים על-פי חוק יסוד הנשיא מכל ביקורת שיפוטית; ודאי חסין מביקורת שיפוטית כאשר הוא מבצע את רצון הציבור כפי שנקבע בבחירות - דוחה שוב ושוב את העתירות בנימוק של עתירה תיאורטית, תוך שהוא מסביר שהוא ידון בעתירה אם היא תהיה רלוונטית, היינו: אם הנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו. העותרים, המודעים ודאי לחסינותו של הנשיא מפני כל ביקורת שיפוטית, אפילו לא רשמו את שמו ברשימת המשיבים לעתירה, על-אף שבהחלטת בית המשפט מתאר השופט שטיין את השאלה הנדונה: "האם חבר כנסת שהואשם בבית משפט בעבירה בת-קלון כשר לכהונה כראש ממשלת ישראל, והאם רשאי נשיא המדינה להטיל על חבר כנסת כזה את מלאכת הרכבת הממשלה בעקבות הבחירות הכלליות לכנסת"? כלומר, גם העותרים, גם באי-כוחם, וגם בית המשפט יודעים על הבעייתיות הקשה של עתירה נגד שיקול הדעת של הנשיא. ואם הבג"ץ לא שומר על החסינות של מוסד הנשיאות מכוח חוק היסוד ואומר שוב ושוב שידון בעתירות, כלומר: הוא ידון בשיקול דעתו של הנשיא על-אף ששיקול דעתו של הנשיא איננו שפיט, מדוע שהנשיא ישמור על החוק? אם עושים לנשיא טריק ומתערבים בשיקול דעתו כאשר הדבר אסור, עושה הנשיא טריק נגדי ומונע מהם מלהתערב בשיקול דעתו, וזורק את התפוד החם לכנסת. טריק נגד טריק, והכל בניגוד למילים מאוד מפורשות בחוקי היסוד. וכך מחוררות מערכות המשפט השלטון עוד ועוד חורים באמון הציבור במוסדות אלה, תוך שהן מתייחסות בביטול מוחלט לסעיפים מרכזיים בחוקי היסוד שלנו.