ב-8 באוקטובר 2001, רק 27 יום אחרי מתקפות 9/11, הקים הנשיא ג'ורג' בוש הבן את המשרד לביטחון פנים, אשר החל לפעול שנה לאחר מכן. התקציבים למאבק בטרור הוגדלו והקונגרס העניק לרשויות האכיפה סמכויות חקירה נרחבות. היום, בעיצומה של מגיפת הקורונה, שוב שואלים בוושינגטון האם יש צורך בשינוי דרמטי במדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב, והפעם כדי להתמודד עם מגיפות – מדווח וושינגטון פוסט, בעקבות שיחות עם 29 פקידים בהווה ובעבר, פרשנים וחברי קונגרס.
השיחות מעלות הסכמה נרחבת: אין צורך ליצור עוד גוף ביורוקרטי. כבר אחרי 9/11 יצרה ארה"ב תוכניות המיועדות להגן על המדינה מפני מגיפות, ובמשך השנים נערכו תרגילים לקראת התפרצות בקנה המידה של הקורונה. קהילת המודיעין הזהירה לאורך השנים, כי מגיפה מציבה סיכון ביטחוני לפחות כמו הטרור, הסייבר והפצת נשק להשמדה המונית. אבל בזמן אמת המערכת נכשלה: 2 מיליון אמריקנים חלו, למעלה מ-110,000 מתו.
פקידים רבים לשעבר אינם מצפים שממשל טראמפ יפיק לקחים ויבצע שינויים, למרות הביקורת הקשה על תפקודו. הרי דונלד טראמפ כמעט והכריז ניצחון על הנגיף בתחילת החודש. משרות מרכזיות לכל רוחבו של הממשל אינן מאוישות או מוחזקות בידי ממלאי-מקום, שרבים סבורים שהם חסרי ניסיון ומפוחדים מכדי ליזום שינויים משמעותיים. בקונגרס הפך הנושא לעוד סלע מחלוקת מפלגתי: הדמוקרטים רוצים לשתף פעולה במחקר ובציוד עם בעלות בריתה של ארה"ב, בעוד הרפובליקנים רואים במגיפה אזהרה מפני כוחה הגובר של סין ומעדיפים להעצים את הצבא.
וושינגטון פוסט מתאר, בעקבות שיחות אלו, שורה של צעדים שעל ארה"ב לנקוט כדי להציל חיים ולצמצם את הנזקים במגיפה הבאה. הראשון הוא: לא להמציא מחדש את הגלגל. המרכז לבקרת מחלות אמור להיות הגוף מספר אחת בעולם בתחום המגיפות, ומשרדי הבריאות וביטחון הפנים מתכוננים לקראתן בצורה קבועה. אולם ארגונים אלו הגיבו באיחור והתעמתו זה עם זה. מה שצריך לעשות הוא למנות מתאם בבית הלבן, שיהיה כפוף במישרין לנשיא ויכפה על כל הגופים לעבוד במשותף.
הצעד השני: להתייחס למגיפות כמו לסופות הוריקן. הממשל נשען יותר מדי על מודלים שפותחו במגזר הפרטי, לרוב – בצורה וולונטרית בעולם האקדמי. יש להקים מרכז חיזוי במימון ממשלתי לנושא המגיפות, אשר יספק למקבלי ההחלטות מידע אמין בזמן אמת – כמו הקמת מרכז ההוריקנים במאה שעברה. מרכז זה צריך להיות בשותפות ממשלתית-אקדמית, והוא יוכל לסייע בקבלת החלטות עד לרמת תוספת מיטות בבתי חולים. עליו לעבוד בצורה גלויה, כדי לעודד שיתוף פעולה בינלאומי.
הצעד השלישי: לשפר את היחסים עם סין. פוליטיקאים משתי המפלגות האשימו את סין בניסיון לטייח את הקורונה וממדיה. סין הציבה אתגר אסטרטגי משמעותי לארה"ב עוד לפני המגיפה, והמתחים איתה החמירו משמעותית במהלכה. כמה מן המחוקקים הרפובליקנים קוראים להעניש את סין, ובמקביל מבקש הפנטגון מזה זמן רב להבטיח מחדש את יתרונה הצבאי של ארה"ב על פניה. הדמוקרטים, לעומת זאת, אינם יוצרים זיקה בין המגיפה לבין המאמץ הצבאי של ארה"ב, וטוענים שהקורונה מלמדת על הצורך בנוכחות דיפלומטית מוגברת ובהרחבת שיתוף הפעולה הבינלאומי – במהופך ממדיניותו של טראמפ. מומחים עצמאיים אומרים, ששיתוף פעולה עם סין הוא חיוני כדי להתכונן למגיפה הבאה – כמו גם כדי להתמודד עם שינויי האקלים.
הצעד הרביעי: אין לראות את הצבא כפתרון קסם לכל בעיה. צבא ארה"ב מילא תפקיד חשוב במאבק בקורונה, החל משיגור אנשיו לתגבור בתי החולים וכלה במאמץ לפתח תרופה וחיסון. חלק מן המומחים והמחוקקים אומרים, שהצבא מסוגל לפעול בזמן משבר בצורה מהירה יותר ונרחבת יותר מאשר הרשויות האזרחיות. אחרים מזהירים, שיש להימנע מהסטת הצבא ממשימותיו הביטחוניות, בעיקר מול רוסיה וסין, ואין להטיל עליו תפקידים אזרחיים במהותם.
הצעד החמישי: להשתמש בקהילת המודיעין כדי להבטיח את בריאות הציבור. כאמור, המודיעין הזהיר במשך עשרות שנים מפני סכנת המגיפות ואף צפה שארה"ב פגיעה למקרים רבים של מוות ונכות כתוצאה מהן. אבל לאזהרות המודיעין אין ערך אם המנהיגים מתעלמים מהן. כעת, כאשר הממשלה ערה לסכנת המגיפות, יש לסוכנויות המודיעין תפקיד חדש: להכין תחזיות ארוכות טווח בתחום הבריאות, שיסייעו למקבלי ההחלטות לשקול את הסיכונים הביטחוניים הנובעים מתחום זה.
ולבסוף: להגביר את הבדיקות ואת פיתוח הטיפול והחיסון. בשבועות הראשונים של המגיפה לא בוצעו מספיק בדיקות ולא בוצעו מספיק איתורים של מי שבאו במגע עם החולים. פעולות אלו השתפרו בצורה משמעותית לאורך התקופה והן כעת אבן הפינה בפתיחה מחדש של הפעילות הכלכלית. ארה"ב חייבת לשפר בצורה חדה את הזמן הדרוש לה כדי לפתח ולשווק בדיקות, כמו גם להגביר את מאמציה למצוא תרופה וחיסון לקורונה – ולהקציב לכך את הכספים הדרושים.
