לאור פסיקת בית-הדין לעבודה הסתיימה ביום שלישי האחרון שנת הלימודים בבתי-הספר היסודיים והגנים. זו הייתה שנת לימודים מוזרה שנחלקה לשניים: עד ה-13 במארס (התאריך שבו נסגרו בתי-הספר בשל מגיפת הקורונה), ומה-10 למאי שאז התחיל כל הבלגן.
בהתחלה הוחלט על למידה מרחוק כאשר מורים צולמו כשהם מלמדים שיעורים פרונטליים, רק הבעיה הייתה שלמשפחה ממוצעת בישראל יש שלושה ילדים ומעלה, אבל אין מספיק מחשבים בבית (מה שהוביל למריבות משפחתיות אינסופיות).
הטעויות של ארגוני המורים
לא הבנתי באותה תקופה למה שני ארגוני המורים לא הבינו שבכיתות מסוימות כמו ו', י', א' שחוסר חומר עלול להוביל לכך שהתלמיד יתקשה בכיתה הבאה אליה הוא יעלה. במקום לחשוב על טובת הילדים, הם חשבו על עצמם ועל המעמד שלהם, ונכון לעכשיו, היות שגם השנה הבאה תהיה שנה מאתגרת, ייתכן שיצטרכו להחליף את החופשות בין החורף והקיץ בשל המגפות המשתוללות בחוץ.
ארגוני המורים לא התאמצו למצוא פתרון שיתאים לשכבות מסוימות, אך גם המורים לא עשו דבר כדי למנוע את המצב האבסורדי לפיו הילדים לומדים לפחות חלק מהחומר שהם הפסידו. בנוסף, גם משרד החינוך די עמד מהצד ולא כפה על המורים ללמד, אלא נזכר לעשות זאת בראשית הכהונה של השר גלנט.
מערכת החינוך חייבת לקחת את עצמה בידיים ולהתכונן לגל השני כדי שילדי ישראל וההורים שלהם לא יהיו מבולבלים עד השנייה האחרונה.