כשרה"מ בנימין נתניהו מתעסק בהחזרי המס שלו, כשמאות אלפי מובטלים משוועים ללחם, זה טרלול. כשבוגי יעלון מאשים את המשטרה המבצעת אכיפה ומקיימת את החוק כמשטרת דיקטטורה, זה טרלול. כשאביגדור ליברמן מאשים את בנימין נתניהו כבוגד בביטחון ישראל בשל 'הדלפות' על הנעשה באירן, זה טרלול. כששעה לאחר האשמתו של ליברמן את נתניהו בהדלפות על הנעשה באירן ובמתקני הגרעין שלה, מתרחשות שלוש רעידות אדמה, נכון לכתיבת שורות אלה, טרם קם המטורלל שיאשים ברעידות אדמה אלה, את בנימין נתניהו.
מה קרה לפוליטיקאינו? פתאום קם אדם ומרגיש כי הוא טרללה ומתחיל לפזר מטרלוליו לכל עבר? מה גורם לרמטכ"לים לשעבר, לראשי ממשלה בעבר ובהווה, לשרים, לזמרים, שחקנים, שדרנים, לשחרר את חרצובות לשונם, לירוק אש חורכת, גופרית שורפת, אשפה, המון אשפה במעטפת הגיגנות, עומק עומקים, בעטיפת צלופן של 'טובת המדינה', דאגה לדמוקרטיה. מה גורם לשרים בממשלה, לחברי קואליציה, לתמוך במפגינים המפגינים נגד ה... ממשלה... נגד עצמם. האם יש משהו באקלים של עונה זו אשר גורם לשיבוש מוחי, הגורם לאנשים אלה לאבד ולא במעט את שיקול דעתם, את הגיונם, את תבונתם? האם לא מדובר במזג אנושי, במזג שיפוטי, במזג מוסרי שהתערער, אלא בשנאה, שנאה נטו, שנאה לכל מה שלא אתה, שנאה למי שלא חושב כמוך, עושה כמוך, מתנהג כמוך, שנאה לאחר, שנאה יוקדת המכלה את אונות המוח ומבעירה את המנועים הפנימיים השולטים בך ללא מצרים.
ימים אלה, הם ימי שלושת השבועות, ימים בהם קטב מררי שולט. נדמה כי קטב מררי בשנים האחרונות לא עזב מעולם את המציאות הישראלית, הוא האורקל, הוא האורים ותומים, הוא עמוד האש לפני המחנה, אשר אינו מאיר את הדרך אלא שורף אותה במלא העוצמה, מותיר אדמה חרוכה. עונת הטרלולים והמטורללים קיבלה מזמן את מעמדה כעונה אשר אינה תלויה בעונות השנה, היא מתקיימת בכל השנה, צינה שרב, חגים וחול, עונת הטרלולים.
הייתה לרגע הבלחה, זיק, סדק של תקווה, שאולי, אולי מגיפת הקורונה תחבר אותנו, תמתן את הטרלולים, אם לא מלחמה מול אויב משותף נתנחם בנגיף רואה ואינו נראה, אך הנחמה הזו גוועה עוד טרם נולדה. גם אכלנו את הדגים הסרוחים, ממשלת הניפוח הגדולה שהייתה כאן אי-פעם, גם חטפנו מכות, הנגיף התעורר מרבצו והפך את ששוננו ליגוננו, קצב ההדבקה מתעצם מיום ליום, וגם גורשנו מהעיר, את מקומנו תפסו המטורללים בע"מ, להטוטני ההבל, מג'נגלי הריק, שולפי שפני הכזב, מפיצי חדשות השקר.
יותר מהחיסון למגפה, העם הזה זקוק לשקט, הס, דממה, לעצור את רכבת המטורללים שירדה מזמן מהפסים, להנמיך את עוצמת המטורללים ולהביט פנימה, לתוכנו. השקט יאפשר בחינה מחודשת של המציאות הישראלית, יאפשר טיפול רציני נטול פופוליזם ולחץ בלתי פוסק מגורמים אינטרסנטים, דמגוגים. בבעיות הכלכלה הניצבות במלא עוזן וכאבן, השקט יאפשר חשיבה רב מערכתית, אחראית נטולת מפלגות ושיוכים, אג'נדות ודמגוגיה.
תנו לנו שקט, אפסנו את הטרלולים, דאגו שהמטרללים ינמיכו את עוצמת הדציבלים, אם חפצי חיים טובים אנו, אם חפצי שיקום הכלכלה וטיפול רציני במגפה, זה הזמן לשקט, הטרלול ומטרלליו יכולים לחכות קצת.
