כשהפחד מנגיף הקורונה משתק, הבעיה גדולה. כשהפחד מהלא נודע משתק, החרדה, ואחותה הבכורה גברת דיכאון, משתלטות. כשהפחד ממצב חשבון הבנק משתק, הזיעה הקרה מתכתבת עם הלמות הלב ואתה נותר חסר אונים, נטוש ובלי כוחות.
גם בימים מסויטים אלה, ימים בהם מטה לחמם של מאות אלפי בני אדם נשבר, ימים בהם חלומות מתרסקים, שאיפות מתנפצות, הלילות ארוכים ובימים החרדות משתלטות, חייבים להיות מחד-גיסא, מחוללי אמפתיה, ומאידך-גיסא, יזמים, מחדשים, מתחדשים. רק לא לתת לפחד המשתק לשתק ולהשתלט על כל מערכות החיים.
ימים לא קלים עוברים עלינו, כמו על חלק גדול של בני האדם ברחבי הגלובוס, הפותחים וסוגרים את עסקיהם, בתי הספר, אולמות השמחה, בתי התפילה, עומדים תוהים חסרי אונים אל מול הלא נודע. ההפגנות, המחאות, העצרות, הן מהמוצדקות ביותר. הכאב הוא אמיתי, המצוקה היא בבשר החי, החרדה זועקת מכל נים. ממשלת ישראל, אותה ממשלה שהוקמה תחת כותרת מצב החירום בשל מגיפת הקורונה, איבדה את הביטחון העצום בו התנהלה בתחילת משבר מגיפת הקורונה. המציאות שנכפתה באופן אובססיבי על הממשלה על-ידי תקשורת מגויסת, דורסנית משהו, נשכנית, אותה תקשורת התוקפת היום בצביעותה וחוצפתה את הממשלה על שנענתה לשטיפת המוח שלה, לאובססיביות בהן דרשו כל מגיש וכל אוחזת מיקרופון תחת כל ערוץ נידח, לפתוח את הסגר, להציל את הכלכלה, ואז כשהגיעה הקלקלה מיהרו לנגב במגבון לח את המיקרופון ולהאשים את הממשלה על שפתחה את הסגר מוקדם.
מעולם לא הבנתי מדוע אנשי ציבור נדרשים לקחת אחריות על מהלכיהם, להתייצב בפני ועדת חקירה ואילו מעצבי דעת הקהל המפמפמים השכם והערב אינם מחויבים אפילו בבדל של לקיחת אחריות על אסונות שהם ממיטים על הציבור.
המחאות צודקות כשהן לא מחאות מנוצלות על-ידי גורמים פוליטיים, רדיקליים, אינטרסנטים השואפים לקעקע את יסודות המדינה הדמוקרטית.
אנו האזרחים עסוקים בחיים עצמם, ברצון לברוח מהפחד המשתק, לנסות להרים את הראש מעל פני המים, לצוף בים האימה והחרדה. לממשלת ישראל אסור להתכנס אל מול הפחד המשתק. זו העת ליוזמה, לחדשנות, לתעוזה, לאומץ, להובלת תהליכים משמעותיים, אחראיים, לנתק את עצמם משדרנים ושדרניות עם אש רושפת בעיניהם, סכין עם להב בין שיניהם, וחוסר אחריות משווע. לנתק את רעשי הרקע הפוליטיים, להתכנס בעת הזו לתוככי מידת האחריות ולהניע תהליכים משמעותיים.
גם אם לא כולם ימחאו כפיים, גם אם הלחץ מצד גורמים פוליטיים, הרואים את הרגעים הקשים האלה כהזדמנות, אל תתנו לפחד לשתק אתכם. אתם ההנהגה, אתם המובילים, עיני האזרחים נשואות אליכם, אנחנו נתמודד מול הפחד המשתק, אתם תניחו בצד את הפוליטיקה וזרקו את המפתח למחסן הגרוטאות הפוליטיות עד תעבור המגיפה. עכשיו הזמן לסלק את הפחד, לחבק את התעוזה ולייחל לתקווה אמיתית.