בשבועות האחרונים החליטה הממשלה "לפזר כסף מהמסוק" לאזרחיה - וטוב שכך לצרכי הגברת הביקושים המקומיים והצריכה הפרטית, בכדי להניע מחדש את גלגלי המשק.מדובר במדיניות נכונה לעת הזו, הננקטת ע"י מדינות רבות בעולם לצרכי תמיכה מאסיבית בכלכלתן.במקביל להיבט הכלכלי של מדיניות פיסקלית מרחיבה, יש מקום לשקול חלופות נוספות, שביכולתן להוסיף הישגים חברתיים חשובים למימד הכלכלי גרידא.
על-רקע משב הרוח הנדיב והרענן של הממשלה -הגיע סוף-סוף הזמן וההזדמנות לעשיית צדק היסטורי עם חיילי החובה בצ.ה.ל ע"י העלאת שכר הלוחמים לרמת שכר המינימום במשק (5,300 ש"ח), ואת שכר תומכי הלחימה למחציתו (2,650 ש"ח), ובכך גם להשיג במקביל את הרציו הכלכלי, קרי הגברת הביקושים המקומיים והצריכה הפרטית במשק.מדובר בכ-40 אלף "ואסלים" של לוחמים ותומכי לחימה בשרות חובה, המשרתים בשכר בזיוני ומשפיל לעומת כ-40 אלף "פאודלים" משרתי קבע עם בד"כ משכורות שמנות(תלוי בדרגה כמובן), פנסיות, "תוספות רמטכ"ל וכו'. העלאת השכר למשכורת מינימום משמעה תוספת עלות שנתית של כ-1.8 מיליארד ש"ח-ממש כסף כיס שלא לאומר גרעינים, באוירה הכללית של הגידול הצפוי בגירעון של לפחות 15% מהתמ"ג, קרי 200 מיליארד ש"ח.
מעבר לעשיית צדק היסטורי, לצעד שכזה יש גם היבטים חברתיים-כלכליים משמעותיים. סוד גלוי הוא שאחוז לא מבוטל מהלוחמים ותומכיהם מגיעים מהפריפריה הגאוגרפית-חברתית, כך שמשכורת מינימום תעזור להם ולמשפחותיהם, וכל כולו יתועל לצריכה פרטית ולא לחסכון. כבר היום אלפי חיילים מבקשים ומקבלים אישורי עבודה ואף חופשות מיוחדות לצרכי עזרה למשפחותיהם. מדי שנה כ-6,000 חיילים נכלאים בגין עריקות ונפקדות, כאשר כ-70% מהם על-רקע של חובות וקשיים כלכליים בבית.ההדרדרות של עריקים ונפקדים מצה"ל אינה מסתיימת בשהייה בכלא,אלא עלולה לגרום להפסד מענקי השחרור והפקדון, וכן בעדיפות במימון לימודים אקדמאים ותביעות דמי אבטלה, שלא לדבר על כך שמאות מהם נופלים מדי שנה ברשתם של ברוני השוק האפור והפשע.
שכר מינימום הוגן לחיילים הקרביים שלנו יקטין גם את שעורי הנשירה הבעייתיים מאוד בצה"ל (16.5% - גברים 8.5% - נשים), והוא אף עשוי להוות תמריץ חיובי לגיוסם של סקטורים דלי גיוס כגון חרדים, בדואיים,ערבים נוצרים. מה עוד שהענקת משכורת מינימום תחייב את צה"ל לעשות שימוש יעיל ומושכל בחיילי החובה העומדים לשרותו.
