ימי הקורונה מחדדים ומקצינים את כל הבעיות המבניות של החברה הישראלית ומראים לנו עד כמה מצבנו כחברה בכי רע. שני מגזרים בחברה הישראלית מוציאים עצמם מהכלל בנושא ההישמעות להוראות הקורונה, החרדים והערבים. הראשון עושה זאת מתוך התנשאות והתנכרות מוחלטת לכלל החברה ותחושת שיכרון כוח פוליטי אדיר מגובה באמונה דתית יוקדת. השני עושה זאת מתוך תחושת חוסר אמון מוחלט בשלטון, תחושה שנטשו אותו ולכן אין לו שום סיבה להישמע להוראות, ובנוסף, מבנה חברתי חמולתי.
החרדים בימי הקורונה מפגינים פעם אחר פעם חוסר ערבות הדדית. שום ערך חברתי לא מעניין אותם מלבד לימוד תורה, קיום תפילות וקיום מצוות שבין אדם למקום בעיקר. הערך של אחריות חברתית ואזרחית לא קיים במגזר הזה באופן רשמי. ברור שישנם חרדים שכועסים על חוסר האחריות של ההנהגה, אבל הרוב המוחץ עומד מאחורי הרבנים ומגלה חוסר משמעת מוחלט להוראות ולהנחיות משרד הבריאות וגורמי האכיפה.
במגזר הערבי המצב מאוד דומה מבחינת חוסר המשמעת החברתית ואי הישמעות להנחיות משרד הבריאות, אבל לפחות להם יש סיבה מספיק טובה. מדינת ישראל מתעלמת מהם מפלה אותם ומחלישה אותם במשך עשרות שנים, ובשנים האחרונות ראש הממשלה משתמש בהם בתור שק חבטות תמידי להסתה ופילוג. בנוסף, לצערי כיום בחברה הערבית, הנאמנות של האזרח הקטן היא עדיין נאמנות לחמולה ולשייח העומד בראשה וממש לא למדינת ישראל.
ההבדל המהותי בין החברה הערבית לחברה החרדית הוא ההנהגה. ההנהגה בחברה הערבית רוצה אבל לא יכולה, זאת אומרת משתפת פעולה עם משרדי הממשלה וקוראת לציבור להישמע להוראות אבל אין ברשותה כלים לאכיפה וגם לא נחישות או אומץ חברתי ללכת נגד גורמים חברתיים חזקים בתוך החברה הערבית. מצד שני, ההנהגה החרדית יכולה אבל לא רוצה. לרבנים בחברה החרדית יש את הכוח לעצור את כל החתונות, הארועים, התפילות והכינוסים בזמן קצר ותוך פיקוח הדוק ויעיל, אך היא בוחרת לא לעשות זאת מתוך תחושה שתפילות יותר חשובות מבריאות.
בנוסף, ההנהגה החרדית יודעת שהיא השותף הנאמן ביותר של נתניהו, הם הולכים איתו ביחד כבר חמש עשרה שנה יד ביד ותומכים בו למרות כל החטאים, העבירות והמעשים הלא מוסריים שהוא עושה. הם יודעים שללא תמיכתם אין לנתניהו גוש חוסם ואין לו קואליציה. מבחינתם, התקופה הזו היא הרגע לפדות את שטר הנאמנות שעליו הם חתמו מולו, לקבל כל מה שהם רוצים גם אם זה מנוגד לכל הגיון בריאותי, חברתי או כלכלי.
מבחינת ההנהגה החרדית אין משמעות לכך שהתמורה לנאמנותם (אי אכיפה והחרגה של תפילות וארועים דתיים מהוראות משרד הבריאות) פוגעת אנושות בחברה הישראלית והורסת את הערכים הבסיסיים של חברה חפצת חיים: שוויון בחובות ובזכויות, ערבות הדדית, אחריות חברתית ולאומית. בעוד החרדים דורסים את הערכים הנ"ל ללא הפסקה, כמובן שלא נשמע קולה של הציונות הדתית לאומית. הם עסוקים עד מעל הראש בגאולת הקרקעות בשטחים לטובת ביאת המשיח שאוטוטו, ממש עוד שנייה הוא מגיע. מעניין אם המשיח ילבש מסיכה בהתאם להוראות.
להלן מספר הצעות לחוקים שכנסת ישראל תהיה חייבת לחוקק בכנסת הבאה אם תומכי הליכוד יבינו עד כמה המשך שלטונו של נתניהו מסוכן להמשך קיומה של מדינת ישראל, בעודו מסתמך באופן מוחלט על החרדים, הסתמכות שמפוררת וממוססת את החוסן החברתי של החברה הישראלית כולה:
1. רק מי ששירת בצבא/ שירות לאומי/ שרות אזרחי/ שרות קהילתי (שיקבע בחוק מה זה אומר בדיוק, ולא, להיות תלמיד ישיבה הוא לא שרות אזרחי!!) יוכל להצביע בבחירות לכנסת או להיות מועמד לבחירה לכנסת.
2. הפסקת קצבאות ילדים לחלוטין מהילד החמישי והלאה.
3. הגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות או שמונה שנים רצופות לכל היותר. לא יוכל להתמודד לבחירות נוספות אלא לאחר סיום קדנציה אחת של ממשלה או 4 שנים לפחות.
4. חבר כנסת מכהן או לא יוכל להיות ראש ממשלה או שר אם הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט. אם הוא מכהן כשר או ראש ממשלה, מרגע הגשת כתב האישום חייב להתפטר באופן אוטומטי ללא שיקול דעת.
