"מרד או מרי (התקוממות) הוא סירוב להכרה בסמכות. מונח כללי זה מקיף אוסף של התנהגויות, החל מאי ציות אזרחי ועד לניסיונות מאורגנים ואלימים להרוס סמכות מבוססת". כך בחרו להמשיג את המילה מרד בויקיפדיה ונדמה כי ההמשגה הולמת את מציאות חיינו בעת הזו.
מזהי התהליכים יוכלו בוודאי לזהות כי בימים אלה מתרחשים במוקדים שונים בחברה הישראלית תהליכי ניסיונות מרי אזרחי, אשר כל מטרתם הינה אחת, מיטוט השלטון בדרך מתוחכמת של אנרכיה, אי-סדר, זריעת אנדרלמוסיה ציבורית, תוך ייתור ההנהגה הנבחרת, מיטוט לגיטימיות השלטון באמצעים, לכאורה, נטולי כפייה ועבריינות.
תהום פעורה בין המילה דמוקרטיה למילה אנרכיה. הזכות להפגין, למחות, לצעוק, לכעוס, לתבוע, להציג מצגים, לרקוד, לשיר, להניף דגלים, אפילו שחורים, כתומים וירוקים, לדרוש, הזכות הזו היא זכות בסיסית. מנגד, הקריאה לאזרחים לצפצף על התקנות, לרמוס ברגל גסה את החוקים, לדרוך על הממלכה ולירוק רכז מיאוס וליחה של אנרכיה בפניה. לעמוד בפנים גלויות בטלוויזיה ולהצהיר על העבריינות אותה הוא מבטיח לבצע, במסעדה, במכון היופי, בבית המלון, בחדר הכושר, באולמות שמחה. לא רק שאינם מוקעים אלא זוכים למחיאות כפיים ולקריצה תומכת.
הלגיטימציה למרד צומחת מחלק מאנשי הרפואה והמדע, המערערים על החלטות הממשלה לקיים את הסגר. היא ממשיכה אצל פרשנים המראיינים דמויות המכונות סלבס, הקוראות לרמוס את ההחלטות והתקנות, ממשיכה בראשי ארגונים חסרי אחריות לצד פוליטיקאים תאבי פרסום ושיכורי כוח, אישי ציבור ברשויות מקומיות, שחקנים ובשלנים. התוצאה עגומה וקשה. הספרים, הצלמים, המאפרות, בונות הציפורניים, גננות בגנים פרטיים, מנהלי בתי מלון, שחקנים, בדרנים, ומסעדנים מצהירים בהפקרות שערורייתית כי בכוונתם לעבור על החוק ולפרוץ את הסגר.
הם זוכים לתקשורת אוהדת, מפרגנת, מלטפת, כמעט מעודדת, לא שואלת שאלות קשות, לא מוקיעה. כך נולדת אנרכיה, כך נולד מרד.
שיהיה ברור, ליבי עם אנשי העסקים לסוגיהם ולגווניהם העומדים כואבים מול המציאות הכלכלית הקשה, לעיתים ההרסנית ממנה לא תהייה להם תקומה. אחריותה של הממשלה לפצות את בעלי העסקים, לשפות אותם, להיות יותר מקשובים ואמפתיים. השבר האמיתי באמון ההנהגה הציבורית, הוא כואב, אסוני, מסוכן. הממשלה מחויבת להשיב את האמון לאזרחיה, מחד-גיסא, ומאידך-גיסא, האזרחים מחויבים לשמור על החוקים, התקנות. בכאוס ובמרי יש לטפל ביד קשה, ללא פשרות, המדרון משם חלקלק לאנרכיה.
רוב אזרחי מדינת ישראל הינם שומרי חוק, אוהבי המדינה הדמוקרטית. רובם המכריע אינו חפץ במרד, מתעב אנרכיה, אסור לתת לשוליים הקיצונים, הסהרוריים, לתת תחושה שהשוליים המסוכנים הם המדינה, איתם לא רק צריך לבוא חשבון אלא אף להיפרע. חפצי חיים אנו, אלף ומאתיים אזרחים לא יסבו לשולחן החג, חייבים לעצור את זה.
