הצילום המוצג בפניכם מתעד ארוחה "חגיגית" להכעיס, שיזמו וארגנו יזמי ההפגנה בבלפור, ערב רה"ש תשפ"א. המועד הזה נבחר על-ידי מארגני ההפגנה העלומים בבלפור. הם החליטו לעשותו דווקא במועד זה, בו כולנו מבקשים לבטא משפחתיות וקרבה אינטימית בין כל הקרובים לנו. כידוע, עלינו, בני תמותה רגילים, בלתי "פריבילגיים", בעליל, חלות הגבלות מהגבלות שונות בימי הקורונה. עלינו ועל הקרובים לנו נאסרה התקהלות מינימלית... נאסרו גם תפילות בבתי הכנסת.
נאסרו חתונות (באוויר החפשי!) במגזר הערבי. אבל ראו זה פלא. כאן בבלפור הותר הכול. כאן חלים חוקים אחרים. חוקים של ימי הקורונה העליזים. כאן הפך האתר לגיא החזיון, בו מנצחת השחצנות. בו מנצחת האצבע בעין. כאן מוצגים פסלי גומי מיתמרים אל על, משל מצויים אנו בסדום הקדומה... לנגד עינינו, הותר הכל. כאן גם לא אמורים לעטות מסיכות בד... הרי צריך לאכול לא? יש שותפים למקלדת (ספרתי על אצבעות יד אחת). הם טוענים שהאירוע... חוקי. ואני אומר: אירוע שכל מטרתו התרסה גסה נגד שלטון החוק, נגד המשילות, נגד השכל הישר, ובעיקר נגד המתחייב מהגבלות הקורונה, יכול להיות "חוקי"? העד כדי כך הגיעה צביעותכם?
בבקשה הסבירו לי מה חוקי כאן. היריקה בפרצופו של המוסר הציבורי, בפרהסיה, היא חוקית? הרי רק בכוחה של החסות המלאכותית והגסה בבחינת הפיל בחנות החרסינה, של הבג"ץ ומנדלבליט, ניתן הכשר בדיעבד ובניקור עיניים למעשה הזה (הארוחה הפומבית על המדרכה מול מעון ראש הממשלה). איך ייתכן שזה יהיה חוקי, בעיני ובעיני רבבות אחרים, שלא יכלו להסב עם משפחותיהם, ילדיהם ונכדיהם בארוחה חגיגית דומה, ערב החג? ומה מותר האדם המפגין והוא מצוי בצד שמאל של המפה הפוליטית, לבין האדם המבקש לחגוג, והוא מצוי בצד ימין של המפה הפוליטית? לאחד הותר ועל השני נאסר.
מה בדיוק חוקי כאן? רק הנוכחות של הבג"ץ ושל היועמ"ש, כבדי המשקל וכבדי המחשבה, על כף המאזניים, של השמאל, הכריעה את הכף. לא לצד הציבור שלגביו לחג הזה יש משמעות אמיתית, אלא דווקא לצד הציבור שלגביו לחג הזה אין משמעות... מי שנתן יד לעוול הזה להתבצע, פוגע, לא רק בציבור שהזכרתי, אלא גם בשורשי התחושה הבסיסית של אחדות העם. קרי: לאלה מותר כי הם שמאלנים... לאלה אסור כי הם דתיים ימניים, כי הם חילוניים ימניים ובקיצור כי הם רוב העם... יחי הצדק הישראלי 2020!