זה היה אחד הקרבות המפוארים, מורשת הקרב החשובה על אודותיו עוברת מדור לדור, מהאב לבן ומהבן לנכד ומהנכד לנין עד בא משיח צדקנו. הכל היה בו בקרב ההרואי הזה, תעוזה, נחישות, דבקות במטרה, הסתערות, הקרבה, אומץ, עד לסוף הטוב. כוחותינו פסעו בשמאל ימין קצבי ועמדו מול הרב שוחט בדום מתוח, מגישים לו את תרנגול הכפרות. הקרב הוכרע.
פעם, כשהמודעות לצער בעלי חיים התבטאה בידיעה על מצוות שילוח הקן, עוד טרם שקמו סניגורים לבעלי החיים ואשר הצליחו באופן הסברתי לחולל מהפכה במנהג העולם היהודי, לשחוט בערב יום הכיפורים תרנגול ותרנגולת לכפרה על חטאי האדם ופשעיו, לא נהגו להמיר המצווה והמנהג בכסף אלא ממש לתור אחר תרנגול ותרנגולת כדי מספר בני המשפחה ולהביאם אל השוחט לשחיטה ויהיו כפרתנו. את בשרם נתנו לעניים שהם יאכלו את התרנגול שבעורקיו זורמים חטאנו.
הקרב על אודותיו אני מבקש לספר התחולל לפני 45 שנים. הקרב החל שבעה ימים טרם ההכרעה, מלחמת שבעת הימים החלה בחצר בית הוריי. ששה עשר תרנגולות ותרנגולים נכנסו בסערה לחיינו. שבוע ימים האכלנו אותם בדורה איכותית אשר אבי קנה בקיבוץ שכן, השקנו אותם במים צוננים שהונחו בצלוחיות עמוקות, הזלפנו על נוצותיהם הלבנות מים מהצינור הירוק, מקלחת, בערב הבטנו בהם ישנים מכונפים, ועם שחר התעוררנו לקרקוריהם. כמעט והתחלנו להתאהב בהם ואז זה קרה.
בבוקר ערב יום הכיפורים אבא הניף את התרנגול הזכר וסובב אותו במיומנות על ראשי ועל ראשי אחיי. "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ולשלום", בירך אותנו. אחר סובבו על ראשו ובירך בלחש את עצמו. פעולה זו עשה אבא שוב על ראשי הבנות ואימא עם תרנגולת מבוהלת, שמוטת מקור.
סלינו בידנו, ראשינו הלומים, שישה עשר התרנגולים והתרנגולות, שמונה תרנגולים וארבע תרנגולות כמניין שניים עשר הילדים, עוד תרנגול לאבא, עוד תרנגולת לאימא, תרנגול ותרנגולת נוספים לכבודה של אחת הבנות הנמצאת בהריון ואין יודעים מינו של העובר הוכנסו לסלים. סך הלול המשפחתי עשרה תרנגולים ושש תרנגולות.
רגליהן נקשרו בעדינות, שלושה תרנגולים הוכנסו בסל פלסטיק אחד, שלוש תרנגולות הוכנסו לתוך סל פלסטיק עם ידיות קשיחות, צווחותיהם וצווחותיהן החרידו את הלב. שדה הקרב הראשוני הוכרע, המצעד לעבר בית המטבחיים, המשחטה, החל.
מזל רע
הלכנו אחותי ואני אחרי אימא אשר פסעה בצעדים בטוחים ברחובה של עיר, כל אחד וסלו בידו, כמונו פסעו במדרכה לפנינו ומאחורינו משפחות נוספות וסליהם בידיהם, רעש כמו של לול סוער מילא את רחובות העיר, מתערב עם קולות הברכה "גמר חתימה טובה", ממולנו הגיחה משפחת כהן, אבא, אימא, שני בנים גדולים ותינוקת בעגלה, הם כבר אחרי השחיטה, מותירים שובל של זרזיפי דם, תרנגולות מתות בסליהם ובפיהם מסר: " תזדרזו, עומדים בתור רק עוד שבע עשרה משפחות". אימא האיצה צעדיה, עוד דקות אחדות נצטרף לתור הארוך, וכמו משפחת כהן גם אנחנו נחזור לביתנו ונברך את הנקרה בדרכנו בגמר חתימה טובה.
משום מקום נשמעה צעקה. בתחילה חשבו הכל כי זו עוד צווחת תרנגולות המבינות כי מובלות הן לשחיטה. אחותי הגבירה צעקתה: "היא ברחה, היא ברחה לי", ממולנו במעגלים התרוצצה תרנגולת וברגלה השמאלית חוט שחור רופף, הנחתי את הסלים אצל אימא. כמוני עשו עוד שכנים שגייסו עצמם בצו שמונה ללכוד את העריקה. רדפנו אחריה והיא תעתעה בנו. ניסו לאגף מימין והיא חמקה לשמאל, קצב הנשיפות של המסתערים עלה והתרנגולת העריקה כמו מקבלת מרץ ועידוד מאחיה ואחיותיה בסלים אשר קרקרו בעוז ובעוצמה, כמו מנסים לבלבל את האויב, אותנו.
עייפתי, אימא נתנה בי מבט מצמית ואמרה: "תרנגולת שברחה זה סימן רע". הבנתי, המשכתי לרדוף אחרי התרנגולת הנמלטת על חייה, אשר באורח פלא סירבה בעקשנות להתרחק משדה המערכה. השכנים כבר התקדמו, אימא החזיקה בסלים מסרבת לעוד תרנגול סורר. נותרתי בודד במערכה, אני והתרנגולת, מיוזע, מותש, צמא ובעיקר מסרב לאכזב את אימא. "זה סימן רע" הדהדו מילותיה של אימא.
לגמתי מלוא ריאותיי אוויר, הבטתי באישון התרנגולת, איגפתי משמאל וארבתי ממתין לשעת כושר. "בתחבולות תעשה לך מלחמה". ברגע של איבוד ריכוז מצידה הסתערתי לעברה, השתטחתי על ריצפת הכביש הלוהט אחזתי ברגלה הדקה ולא הרפיתי, התרנגולת שרק רצתה לחיות, בידי. אימא ניגבה בכף ידה את אגלי הזיעה שבצבצו מעל מצחה, אחותי הביטה בי בהערצה, ניקיתי את האבק והלכלוך שדבק בי בפזצט"א המכריעה, נמתחתי, הסימן הרע חלף.
הגענו למשחטה, ריח נורא של מוות עמד באוויר. אימהות, אבות, ילדים, תרנגולות, תרנגולים, שוחט אחד עם חלוק מוכתם בדם, מאכלת חדה ביד ופיו ממלמל ברכות. התור ארוך היה כמעט כאורך הגלות, הרעש והריח הנורא, הנוצות שהאדימו ועפו לכל עבר, מראה הקורבנות שהיו לכפרותינו נחקק בנפשי. הקרב הוכרע, השוחט שחט, שבנו לביתנו עם סלים קלים יותר מותירים זרזיפי דם מאחורינו. אף תרנגולת כבר לא תברח, לא תנוס על חייה, בעוד שעתיים יקבלו אותם העניים ויכינו מהם את הסעודה המפסקת וסעודת פתיחת הצום.
ואני? איני מתגעגע למנהג זה. מספר סיפור קרב ניסיון ההישרדות של תרנגולת אחת שסירבה להיות כפרתנו ועלתה על שולחנו של אביון כדי להזכיר לכולנו, צדקה תציל ממוות, גם של תרנגולות ותרנגולים.
