באחד מביקורי בבית חולים איכילוב, במחלקה פנימית ב', נתקלתי בפרסום פרטי מפתה. נאמר בו: "אחיות מהלב" - השגחה פרטית לאחר ניתוח, יחס חם, אמינות ואכפתיות. מאחר, ולצערי הרב הייתי זקוקה לעזרת אחות, עבור בת משפחה, פניתי למספר הטלפון המצורף, ואף נעניתי בחיוב לבקשתי. קבלתי בהודעת וואטצאפ שם של אחות מוסמכת, באישור משרד הבריאות.
אין צורך להדגיש ולציין, כי הימים הם ימי קורונה, צום יום הכיפורים, וסגר ההולך ומתהדק על צווארנו, אינם פשוטים עבור אדם רגיל ובריא, כל שכן עבור חולה, המתאווה לצאת מסגר בית חולים, להגיע למיטתו המוכרת, לאקלים חדרו, ולדברים המוכרים לו. ועל כן בשל אילוצים אלה, נקבע הטיפול הביתי רק לאחר ימי הצום. רוצה הגורל והאחות, שנבחרה לטיפול היומי, בעבור כסף רב (קופות החולים, אינן מספקות שירות יומי-פרטי, למרות שהחולה משלם במיטב כספו לביטוחים משלימים), התבקשה להישאר בבידוד, וביטלה את הצעת עבודתה.
כאמור לעיל, הימים ימי קורונה, והתפקוד היומיומי בהם לא פשוט. צריך לציין כאן, כי מספר החולים קשה עולה בכל יום, ובית החולים זקוק לעוד מיטות לחולי הקורונה החדשים, ו"להתפטרות" מן חולים הרגילים.
לצורך השגת אחות חלופית, פניתי שוב לפרסום: "אחיות מהלב". אותו פרסום, שקבלתי בבית החולים, ומצוין בו "הסר דאגה מליבך"! התשובה שקבלתי מאותו פרסום הייתה קרה ומנוכרת. לאחר שהודעתי להם כי האחות נמצאת בבידוד, ואני מבקשת אחות חילופית, כתבה לי האחראית על שיבוץ האחיות, כי אני נותנת לה הוראות, וכי היא לא מתעסקת באחריות מקצועית, רק בית חולים, או קופות החולים מתעסקות באחריות ציבורית.
אמרתי לה שהיא מפרסמת פרסום פייק בבית חולים ציבורי, על מתן השגחה של אחים ורופאים הכי טובים בארץ וזאת תרמית הציבור, בתור מישהי שפונה אליה. יתרה מכך, הרי היא בעצמה הפנתה אלי אחות מיומנה, שהייתה מוכנה להתחיל לעבוד מיד לאחר צום יום הכיפורים. האחראית על מערך האחיות, כתבה לי בציניות, כי לא היא פרסמה את הפרסום באיכילוב. והיא בכלל לא מכירה אותי, ואף לא לקחה ממני כסף. ושאין לה שום מחויבות כלפי. לבסוף ציינה שאיני אחות, איני מבינה, ואני עושה נזק לאנושות.
כאן נתקפתי צורך עמוק להזהיר את הפונים לשירות זה ("אחיות מהלב"), מתוך רצון עז לעזור לבני משפחתם, ומתוך חמלה ואהבה לבני אדם, ולהצלת חייהם. הפרסום על-אודות השירות המהולל, אותו ראיתי בבית החולים איכילוב, אינו עומד בשום קריטריונים אמינים על הציבור. על-פי התנהגות הפועלים בו, או מפעילים אותו, הוא זריית חול בעיניים.
