ונתנה תוקף - שיר שאין בו קדושה

כשביום הכיפורים, י' בתשרי ה'תשל"ד - 1973, נשמעה תקיעת שופר עדויה בקול דממה דקה תוהה ובוהה וברעד שאלה - "כמה יעברון את הסף, מי ימות ומי יחיה", היא לא שאלה 2,656 עלומים יפים, האם ישמחו עם צו הקריאה שבידם לרדת נלהבים למדבר סיני ולהעפיל למרומי גולן וחרמון רק כדי לטמון שם לעולמי-עד את פתילי חייהם בחול המדבר או בסלעי ההר. כשביום הכיפורים, י' בתשרי ה'תשל"ד-1973 נשמעו המילים "וכל באי עולם יעברו לפניך כבני מרון, כבקרת רועה עדרו", לא שאלו 5,598 עלומים יפים, האם יהיו מוכנים לחזור אחרי יום הכיפורים חלקם ללא יד או ללא רגל, חלקם ללא עין וללא אוזן, חלקם עם נפש מבותרת לשסעים ונדודי שנה עד יומם האחרון. גם לא נשאלו עוד 294 עלומים יפים, האם יהיו מוכנים מיום הכיפורים הזה לעשות את דרכם הישר לחיים במכלאות שבי בארץ זרה מאחורי סוגר ובריח. קשה לי לקבל את קדושת יום הכיפורים אחרי מה שהוענק לי ב-י' בתשרי תשל"ד. איזו קדושה יש למזמור בו צוין, כי "תינשא מלכותך ויכון בחסד כסאך", ומסביב לאותו כיסא מלכות אטום, בקעו שאגות אימים מאלפי עלומים יפים - יהודים וערבים - כשברגעי חיים האחרונים ביקשו רק חיים, ולא היה מה שיקשיב לתחינתם. הרי ב-א' בתשרי ראש השנה ה'תשל"ד כבר נקבע ונחתם מה יקרה בעוד עשרה ימים ביום הכיפורים ובימים שיבואו אחריו במהלך השנה. כבר ביום ראש השנה נקבע, שלא יעברון את יום הכיפורים 2,656 עלומים יפים יהודים ועוד אלפים רבים של עלומים יפים ערבים. כבר נקבע שהחתימה נדחתה לעשרה ימים: "ובצום יום הכיפורים יחתמון כמה יעברון...מי יחיה ומי ימות". מיום שראיתי מרחץ דמים, שהחל ב-י' בתשרי התשל"ד בשדות הקרב אינני רואה קדושה בשירה, שהייתה חלק מחוויית ילדותי בבית אבא. אינני רואה קדושה במילים: "ונתנה תוקף קדושת היום". בשבילי הוא נותר "נורא ואיום" עם זיכרונות של מרחץ דמים, שאסור היה שיפקוד את חיינו. זה היה חטא כלפי החיים כל מה שהתרחש מיום הכיפורים ב-י' בתשרי ה'תשל"ד ובימים שבאו אחריו במהלך אותה שנה.