אנו עדים לשובה של אמריקה. אחרי ארבעה שנים שנשיא ארה"ב דאג לשסות את אזרחיה, הגיע הזמן לאחות ולרפאות; הגיעה העת לנשיא אחר - לג'ו ביידן, שנראה שכבר לקח את הבחירות. כי בכל הנוגע לענייני הפנים של ארץ ההזדמנויות הגדולות, דונלד טראמפ היה אולי הגרוע ביותר. ארה"ב מעולם לא הייתה עדה לכל כך הרבה פייק ניוז, שקרים ואמיתות אלטרנטיביות, כמו עם טראמפ. הבעיה היא שהוא הפך את התרבות הזו לנחלת הכלל. עכשיו הכל לגיטימי. הרף ירד כל כך נמוך, כל כך למטה, כל כך עמוק, עד שהכל הפך למותר.
לשקר, להסית, לשסע, לפלג, למלא את חלל האוויר בפייק ניוז, לא לקחת אחריות, לתת לגיטימציה לגזענות ודרור לשנאה, להתבהם, להתלהם, לחולל מלחמות פנים, לדאוג אך ורק לאינטרס האישי, לפזר פלגנות, להוליך שולל, לגרום לכך שזה בסדר להיות שוביניסט, להטריד מינית, לא לתת דוגמה אישית כשכל העולם מחכה למוצא פיך, להטיף לבדלנות וללאומנות, לקרוץ לשוליים הקיצוניים, לטפח את רעיון העליונות הלבנה, להבליג לניאו נאצים רק כי הם חלק מהבייס, לתת גב לאנטישמים מאותה סיבה, ובעיקר - להפוך את כל אלו למיינסטרים; זו המורשת של טראמפ - מורשת אשר ביידן מבקש לנפץ.
אז נכון, טראמפ עשה רבות למען ישראל - ההכרה בירושלים וברמת הגולן, העברת השגרירות, החתירה להסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן; נכון, הוא עשה את כל אלו. אך אין לשכוח כי המניעים האמיתיים שלו היו ריצוי האוונגליסטים והרצון שלו לקבל פרס נובל; ובמיוחד אין לשכוח את יהדות ארה"ב - התומכים האמיתיים והמסורתיים של ישראל - ואת האופן שבו הוא הפקיר אותם לאנטישמים. במהלך כהונתו בבית הלבן לא רק שהוא העלים עין מהאנטישמיות ההולכת וגואה, שיש לו חלק משמעותי בהתגברותה, אלא שלו עצמו נפלטו כמה אמירות שאם כל אדם אחר היה אומר אותן היו מאשימים אותו באנטישמיות, והסיבה היחידה שהוא נחלץ מהאשמות שכאלו היא בגלל שידוע לכל שהוא אינו נגוע בשנאת יהודים; גזען כן, אנטישמי כמובן שלא.
מכל מקום, הפעולות והאמירות שלו השנויות במחלוקת לא נעשו או נאמרו סתם ככה, הן היו חלק ממדיניות סדורה אשר נועדה למצוא חן בידי חלק מהבייס שלו, אשר כולל את הניאו נאצים, האנטישמים ותומכי עליונות הגזע הלבן. וכאשר נשיא מעדיף את שונאי העם היהודי על פני היהודים בני ארצו - אסור להחריש. בכל אופן, ביידן הוא אוהד ישראל מובהק, והוא לא יטיל חרפה על יהדות ארה"ב.
על חודו של קול
בנאום של טראמפ בליל הבחירות, הוא אמר דברים שחריגים אפילו לו: הוא הכריז על ניצחונו, שלא היה ולא נברא; הודיע שהבחירות הן הונאה; ואמר שיעתור לבית המשפט העליון על-מנת שיעצור את ספירת הקולות במדינות המפתח בטענה ההזויה שהוא מפחד שהדמוקרטים יזייפו תוצאות, למרות שלכולם ברורה הסיבה האמיתית - הוא פשוט יודע שהוא עומד להפסיד ואינו מעוניין שהקולות יספרו מכיוון שהוא מבקש למנוע מביידן מלהכריז על ניצחון. עובדה, פתאום הוא רוצה לעצור את הספירה לא רק בפנסילבניה, בה ביידן סוגר עליו את הפער במהירות, אלא גם בג'ורג'יה - מדינה שהיה נראה כי טראמפ ינצח בה, וכעת היא מתנדנדת על חודו של קול.
אמירות שכאלו הן הגפרור שעלול להצית את אמריקה. לפי ההערכות, יכול מאוד להיות שיתקיימו מהומות, וחנויות רבות, כולל הבית הלבן עצמו, כבר מיגנו את עצמן בטרם עת. הנאום של טראמפ מבקש לזרות שמן למדורה בכך שהוא מנסה לגרום לאמריקנים רבים לחשוב שגונבים להם את המדינה ואת קולותיהם. למשל, עשרות בני אדם כבר הגיעו לדטרויט למחות ולהתפרץ על-מנת להפריע להמשך הספירה שם.
בגלל אפקט הקורונה, מיליוני אזרחים מימשו את זכותם להצביע בהצבעה המוקדמת, ורובם המוחלט הצביע לביידן, מה שגרם לכך שביום הבחירות רוב ההצבעות היו עבור טראמפ. את הקולות האלו, של יום הבחירות, סופרים קודם כל, ולכן בחלק מהמדינות, חלקן מדינות מפתח, נראה בתחילה שטראמפ מנצח בהן, ולאחר מכן, כאשר סופרים את הקולות שבהצבעה המוקדמת, המגמה משתנה דרמטית. מאחר שטראמפ ידע שבמדינות מפתח מסוימות תיווצר תמונה מעוותת אשר תעיד על ניצחונו בהן לכאורה, ושלאחר מכן התמונה תתהפך, הוא כיוון לנקודה מאוד ספציפית, בדיוק כאשר קורה ההיפוך, ובה הודיע כי הדמוקרטים גונבים את הבחירות מכיוון שלא יכול להיות היפוך שכזה. בכוחו של מהלך שכזה להבעיר את ארה"ב.
במשך שמונה שנות כהונתו של של ברק אובמה, הבייס הגזעני של טראמפ היה צריך לסבול נשיא שחור בבית הלבן. צריך לזכור שאלו אנשים שהרגישו כי מישהו נחות מהם מנהל אותם וכי גנבו להם את המדינה. השנאה היוקדת ורגשי הנחיתות שלהם הצטברו במשך שמונה שנים ורק חיכו להתפקע החוצה. כאשר הגיע מועמד לנשיאות שקידש את הערכים הגזעניים שלהם, הם צהלו משמחה כאילו הגיע המשיח והחזיר להם את המדינה שלהם לגדולתה כפי שהם תופסים אותה.
יצרים של שנאה
הם יצאו בהמוניהם להצביע וקיוו שאותו מועמד יספק את הסחורה ויגרש מהגרים, אשר מאיימים, לכאורה, לתפוס להם את עבודתם, וכל מי שאינו לבן כמוהם. טראמפ היתווה, במיוחד עבורם, מדיניות בדלנית אשר מתכתבת עם האמריקנים האנטישמים של שנות השלושים והארבעים, ובמיוחד עם הקבוצה "אמריקה תחילה", אשר גרסה כי אסור שארה"ב תיכנס למלחמת העולם השנייה ושאף נלחמו על כך עם פרנקלין רוזוולט, ואימץ את סיסמתם.
טראמפ נראה ללא מעט אמריקנים כמו חלום: אם נשיא העולם החופשי משקר או נתפס בשקר ודבק בו, אז זה בסדר לשקר; אם הוא מעודד יצרים של שנאה, אז זה בסדר להיות גזעני. טראמפ נתן לגיטימציה לכל אלו שמאסו מהרעיון של לבקש סליחה, ובמיוחד לאלו שעשו מעשים אפלים או ששוכנות במוחם מחשבות אפלות, ורוצים להרגיש בסדר עם זה ולהוריד את העול מעל הכתפיים שלהם; אם אין מוסר, אפשר להרגיש טוב עם עצמך לא משנה מה עשית. זה קסם להם.
מאותן סיבות מתנגדיו של טראמפ שונאים אותו: כי הוא הוריד את הרף; כי הוא שחרר כל עול של מוסר. הם משוועים למבוגר אחראי שיבוא ויציל אותם ויחזיר את אמריקה לגדולתה האמיתית כפי שהם תופסים אותה; הם מתפללים למנהיג שידע לאחד את העם בעיתות משבר - דבר אשר היה הפוך בזמן כהונתו של טראמפ.
ביידן הוא מנהיג מסוג אחר. בנאום מפויס, הוא הבטיח שיהיה הנשיא של כולם ושישרת גם את אלו אשר לא הצביעו עבורו. הוא הפציר בפני האומה שיניחו את השנאה בצד ושלא יראו את היריבים הפוליטיים שלהם בתור אויבים. בישראל הוא דומה יותר לבני גנץ - שניהם מנהיגים שמתעקשים לנסוך תקווה בעם. טראמפ יותר דומה לבנימין נתניהו - שניהם ניזונים מלשסע ומלפלג.
