מדוע התקפל
בנימין נתניהו והסכים למנות את
בני גנץ לשר המשפטים? הוא הרי יכול היה לעשות את זה לפני חודש, לפני שבועיים, לפני שבוע, לפני יממה - ולמנוע מעצמו את כל הצעקות וההתבזות (זה גם היה חוסך הרבה זמן לבית המשפט, מאפשר ל
ממשלה לתפקד ומונע סכנת חיים של עצורים ואסירים, אבל לא נחשוד בנתניהו שכל אלו מהווים שיקול מבחינתו).
אפשרות אחת: נתניהו הבין שאם מישהו בזירה הפוליטית עוד האמין לאיזושהי מילה שלו, הרי שאתמול הוא הוכיח סופית שהבטחה שלו אינה שווה כקליפת השום, אפילו אם היא מעוגנת בחוק יסוד. נזכיר: ההסכם הקואליציוני ותיקוני חוק יסוד הממשלה שנועדו לממש אותו, קובעים חלוקת תיקים ברורה בין הגושים ומפקידים את מינוי השרים של כל גוש בלעדית בידי העומדים בראשם (נתניהו וגנץ). לכן, גנץ צדק לחלוטין כאשר דרש לאשר את המועמד של גוש כחול-לבן - גם אם זה הוא עצמו. זה בדיוק מה שנכתב בהסכם, וזו בדיוק הסמכות שיש גם לנתניהו מול גוש הליכוד. אתמול נתניהו טחן עד דק את ההתחייבות הזאת. אז למה שמישהו ייכנס איתו להסכם כלשהו להקמת ממשלה חדשה? ההתקפלות היום נועדה לנסות להציל משהו מעיי החורבות שנותרו מאמינותו של נתניהו. הסבר אפשרי, אך לא ממש משכנע: נתניהו, חכם ומנוסה, יכול ואמור היה לצפות מראש את התוצאות הללו של מהלכיו.
אפשרות שנייה: נתניהו הבין שהוא יחטוף בבג"ץ תבוסה מוחלטת. היה ברור לגמרי שאסתר חיות,
ניל הנדל ו
עוזי פוגלמן יבטלו את מינויו של אקוניס, ובסבירות גבוהה מאוד - יורו לנתניהו למנות מיידית שר משפטים מכחול-לבן. הוא העדיף להיראות כמי שפועל מרצונו ולא מכוח פסק דין. ההסבר הזה פחות מחזיק מים, כי לנתניהו לא ממש אכפת להציג את השופטים כמי שמתערבים בזירה הפוליטית ופועלים נגדו; ה-base שלו מת על ההתקרבנות הזאת, וזה בדיוק מה שהוא עושה בהתקפותיו על מערכת אכיפת החוק מאז הגשת כתב האישום נגדו.
אפשרות שלישית ואולי הכי נכונה: נתניהו חשש מחשיפת פרוטוקול ישיבת הממשלה אתמול. בדיון אמש טען בא-כוחו, דוד פטר, כי אין אמת בדבריו של
אביחי מנדלבליט, לפיהם נתניהו קטע אותו ולא אפשר לו להסביר לשרים מדוע לדעתו מינויו של אקוניס אינו חוקי. ניתן היה להתרשם, כי השופטים אינם מאמינים לגרסה הזאת ("אמת חלופית", כינה אותה פוגלמן בציניות - רמז ל-"alternative facts" מהבית הלבן של
דונלד טראמפ) ומעדיפים את גרסתו של מנדלבליט. הם גם ייחסו חשיבות לשאלה מה בדיוק קרה, משום שאם נתניהו מנע קבלת חוות דעת משפטית - קל עוד יותר לפסול את מינויו של אקוניס (למרות שגם התעלמות ממנה היא עילה טובה). וכפי שאמרנו כאן, מבחינה ציבורית - סירובו של נתניהו לאפשר השמעת דעה מקצועית שאינה נוחה לו, הוא ההיבט החמור ביותר של הפארסה שהתחוללה אתמול.
בהחלטה בתום הדיון אמש ציינו השופטים, כי מנדלבליט יוכל לצרף את פרוטוקול הישיבה לתגובתו לקראת הדיון היום. זו הייתה החלטה חריגה מאוד: איש מהצדדים לא ביקש סעד כזה, וקשה להיזכר מתי פרוטוקול של ישיבת ממשלה הוצג לבית המשפט. מנדלבליט היה בעצמו בישיבה, ומיד אחריה העלה על הכתב את גרסתו; פטר כמובן לא היה בה, והוא הסתמך על התיאור שמסר לו נתניהו. סביר ביותר להניח, שהפרוטוקול היה מאושש את תיאורו של מנדלבליט - ואז היה מתברר, בדיון המשודר בשידור חי בכל אמצעי התקשורת, שנתניהו שלח את בא-כוחו לשקר לבג"ץ. אולי אפילו פטר עצמו הבהיר לנתניהו, שאסור לו כעורך דין להעלות טענות עובדתיות כוזבות ושהוא עלול לעמוד לדין משמעתי על כך.
לפי ההסבר הזה, גם נתניהו - שהדיוק אינו התכונה החזקה שלו - הבין שמדובר בשקר אחד יותר מדי. דבר אחד הוא להתכחש להסכם פוליטי; דבר אחר לגמרי הוא לעמוד בבית המשפט העליון ולשקר אל מול פרוטוקול כתוב וברור. אם היה מתברר קבל עם ועדה שנתניהו שם טענות כוזבות בפיו של פרקליטו בפני בית המשפט העליון, היה קשה עוד יותר - מבחינה ציבורית - לשבת בממשלה בראשותו. לכן ייתכן, שההחלטה הטכנית-לכאורה הזאת של בג"ץ היא שאילצה את נתניהו להתקפל.
