הטרור הצליח למנוע מיהודים לחגוג את יום ירושלים. מפחד המתפרעים נאסר עליהם – ורק עליהם – לעלות למקום המקודש ביותר לדתם. מפחד הטרור הם סולקו מן הכותל המערבי. כל זה קורה תחת שלטונו של מי שהכריז על עצמו כ"ימין חזק". שלטון שאינו מצליח להשליט את מרותו בבירת מדינתו, הוא שלטון בפשיטת רגל מוחלטת. האנרכיה הרצחנית המשתוללת ברחבי המדינה היא העדות המוחצת לכך.

עשרות שנים של הזנחת המגזר הערבי, כישלון מוחלט במאבק נגד האלימות והפשיעה במגזר זה, התעלמות ממנו במישור הפוליטי – כל אלו התפרצו השבוע במלוא עוצמתם בערים המעורבות. אפילו בימי האינתיפאדות הקשים ביותר לא היו מחזות כאלה. הטרור משתולל ברחובות, כולל נסיונות לרצוח יהודים באשר הם יהודים – לא בפיגועים אלא במעשי לינץ'. מי שעומד בראש הממשלה במשך 12 שנים ברציפות, נושא באחריות ישירה.

קריסתה המתמשכת של המשטרה המסואבת באה לידי ביטוי מובהק בהתפרעויות בלוד. מאות פושעים יהודים וערבים התעלמו בצורה שיטתית מן העוצר שהוטל על העיר, ותקפו זה את זה – וגם את המשטרה. התמוטטות המשטרה היא תהליך ממושך שיש לו אשמים רבים וגורמים רבים. אחד הבולטים שבהם: כאשר ראש הממשלה והפודלים שלו מסיתים ללא הרף משיקולים אנוכיים נגד שלטון החוק, רשויות האכיפה ובתי המשפט, זוהי התוצאה הישירה.

נתניהו מוביל חידלון מדיני מתמשך בדמות הימנעות מכל יוזמה, לכל הפחות לניהול הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ופוסח על שתי הסעיפים ביחסו לחמאס ולרשות הפלשתינית. מתחת לאפה של ישראל פיתח החמאס יכולת שיגור טילים מתקדמות וצבר אלפים שלהם. ישראל הופתעה מהמטחים הכבדים שלו ומשלמת בחיי אדם. "מר ביטחון" נכשל מול החמאס, כשם שנכשל מול אירן – הקרובה כיום לנשק גרעיני הרבה יותר מאשר לפני עשר שנים. הוואקום השלטוני השורר בשנתיים האחרונות בשל סירובו העיקש להמשיך לשלוט למרות שאינו מקבל רוב, מעודד את אויבינו ומשחק לידיהם.

צה"ל יודע היטב היכן נמצאים המפקדות, בתי המלאכה ומתקני השיגור של חמאס. הוא יודע מצוין היכן מרוכזת יכולת ייצור הטילים של החמאס והג'יהאד האיסלאמי. עובדה שהוא מבצע מאות התקפות מוצלחות בתוך ימים בודדים. אבל מדוע ישראל ממתינה לירי עליה כדי לפעול? מדוע צריכים ישראלים להיהרג? מדוע אנחנו מגיבים במקום ליזום, גומלים במקום לתקוף? וזה קורה אצל מי שמגדיר את עצמו כמומחה עולמי לטרור, וערך ספר בו הוא מסביר שהדרך היחידה לנצח את הטרור היא "סירוב להיכנע ונכונות להפעיל כוח".

גם חיי ערבים הפכו להפקר. זה קורה אחרי שנתניהו נתן הכשר פוליטי וציבורי מוחלט לגזענים מן הימין – הרבה לפני שנתן את ההכשר למנסור עבאס. זה קורה במשמרת של "הערבים נוהרים לקלפיות". זה קורה במשמרת של מי שהתעלם לחלוטין מערביי ישראל בכל הקורונה – עד ערב הבחירות. זה קורה במשמרת של מי שהולך למשחקי בית"ר ירושלים, כאשר מולו יושבים אנשי "לה-פמיליה" שביצעו את הלינץ' בבת-ים. זה קורה במשמרת של מי שהשר לביטחון פנים בממשלתו ואחד מנאמניו המובהקים ביותר, דורש לשחרר יהודים שהרגו ערבי ומטיף ליותר נשק ברחובות.

אילה חסון הותקפה בידי מתפרעים שלשום, צוות של כאן11 הותקף אתמול. זוהי רק שאלה של זמן עד שעיתונאי יירצח. כאשר (ולא אם) זה יקרה, נתניהו וחבורתו – התוקפים ללא הרף את התקשורת ככזו, תוך השמצות ושקרים – לא יוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".