היום ה-11 של המלחמה מאחורינו, ולדאבוננו מאזן ההישגים של אותם 11 ימים מדממים נוטה לטובת חמאס. למרבה הצער, החמאס השיג מספר יעדים עיקריים. אחד מיעדיו היה שיגור רקטות ללב האוכלוסייה האזרחית ולהגיע באמצעות שיגור רקטות לעורף הישראלי. החמאס, למרבה הכאב, הצליח בירי הרקטות לגרום לשיבוש החיים וגם לגרום לערעור תחושת הביטחון באזורים לא מעטים בארץ.
באותם הימים, שהחמאס ירה למעלה מ-4,000 רקטות ללב האוכלוסייה הישראלית בדרום וגם למרכז הארץ ולירושלים, הוא הצליח ליטול את ההגמוניה במאבק על עתיד השלטון הפלשתיני וייצב את מעמדו כמי שמגן על ירושלים. המהומות שהתחוללו בארץ במיוחד בישובים המעורבים, למרבה הצער, היו בהשראת החמאס, שהצליח ליטול את הבכורה במאבק בתוך החברה הפלשתינית.
החמאס הצליח להטביע חותם דתי במאבק למען מימוש המאוויים הלאומיים.
מסתבר, שבמהלך המלחמה ובהתייחסות להערכה ולתוצאות המלחמה, ישראל התבטאה בשפה אחרת והפלשתינים התבטאו בשפה אחרת. כל אחד בשפתו נתן ביטוי למדד המאזן של מנצחים ומובסים במלחמה הזו. ישראל הרבתה להשתמש בשפת הכמויות. ובשפת הכמויות מדינת ישראל רשמה ניצחון מוחלט. בשפת הכמויות ישראל מוטטה מספר גדול של בניינים, מספר גדול של מנהרות ומספר גדול של אנשים שנקטפו חייהם.
התמונה שעולה משפת הכמויות מעניקה ניצחון מוחלט לישראל.
בשפה בה השתמשו הפלשתינים, ובמיוחד החמאס, מסתבר, שהמיתוס הוא הרוח החיה בשפה הזו. והמיתוס הפלשתיני נשאר זקוף קומה הגם שלזקיפותו יש מחיר יקר של הרס משמעותי של החיים ברחבי רצועת עזה.
התמונה שעולה משפת המיתוס מעניקה ניצחון מוחלט לפלשתינים. עלינו להבין שהמיתוס הפלשתיני משדר גם הגיון - כל עוד ישראל שולטת על העם הפלשתיני, לא נימלט מעליה על שרטון חיים מדממים. כל עוד יהירות משיחית תנווט את חיינו לעבר נישול פלשתינים מבתיהם כמו בשיח ג'ראח, מצפים לנו חיים בחיקו של שרטון חיים מדמם.