אם יש דבר מרנין לב בממשלה החדשה זה הכבוד ההדדי שרוכשים (עדיין) שמונת הצלעות בתמנון (להלן "התמנון") שמרכיבים אותה. ערב כינונה, ראינו הפרדה ברורה בין הלהט הרטורי של הפונדמנטליזם (מה שאני קורא מפלגות "יש עבר" עם האג'נדה בטראומות העבר) של המנהיגים המשיחיים (מהציונות הדתית, חניכי הזרם הממלכתי דתי), החרדים (ש"ס, יהדות התורה, מחניכי הזרם החינוכי החרדי), הביביסטים (הליכוד, הדבקים במנהיג פופוליסטי עם התקרבנות ושיסוי), הערבים הלאומנים (המשותפת, מחניכי הזרם החינוכי הערבי); לבין המעשיות והשכל הישר של מפלגות עם הפנים לעתיד, המרכיבות את הממשלה החדשה, שבאות לעבוד ולשרת את ציבור הבוחרים ולא למכור לו סיסמאות סרק מתלהמות. במקום להיות עם הפנים אל העבר הם מאמינים כי יש עתיד למדינה, עם תקווה חדשה, כי ישראל ביתנו היחיד, עם דגל כחול לבן, במרצ, בעבודה, עם רגל ימין ורעם מרעיד.
לתמנון לא תהיה ברירה אלא להשיל מעליו שאריות של קיבעונות פונדמנטליסטים - ימינה (התיישבות על כל שעל ומצעדי דגלים בלב שכונות מוסלמיות), מרצ (אשליית אוסלו ופניה לבית הדין בהאג), העבודה (עליונות בתי המשפט במקום איזון בין שלושת הרשויות), ישראל ביתנו (טרנספר ושמירה על טוהר מידות), יש עתיד (ניאו ליברליזם עם קיצוץ במיסים לעשירים), רע"ם (פונדמנטליזם איסלאמי ומדינת פלשתין עצמאית ולא במסגרת פדרציה עם ירדן), תקווה חדשה (חזון ארץ ישראל השלמה שמשמעותו - מדינה לא יהודית או מדינה לא דמוקרטית), כחול לבן (העדר חזון כלשהו עם מצע לא קוהרנטי). עליהם להתמקד כל אחד בתחומי משרדו, ברוח חברית, עם פרגון וכבוד הדדי, בכוחות צנטריפטלים במקום צנטריפוגלים, עם מציאת המכנה המשותף ולא המפריד.
דווקא התשתית הרעועה של 61, שבה כל ממזר מלך, עשויה להיות סוד הצלחתה. כשיובהר לכל חבר כנסת ולכל צלע בתמנון שכל אחד יכול להפיל אותה הם יפנימו שעליהם להימנע מזעזועים אחרת הספינה תשקע עוד לפני שהפליגה. נתניהו עשה שירות אדיר בזה שפיזר כל כך הרבה מוקשים כבר בימיה הראשונים - מצעד הדגלים, ישובים לא חוקיים, הסכם הפסקת האש הרעוע עם החמאס, ההתנגדות להסכם הגרעין עם אירן, ומעל כולם - גט הכריתות שנתן לממשל ביידן, שהפך אצל ביבי להמן הרשע. זה נותן כוח עצום בידי בנט ולפיד לעמוד בתוקף על האינטרסים של ישראל - הסכנה הקיומית בעוד מדינה פלשתינית, הלגיטימיות של ההתישבות והסכם גרעין ממשי.
לא ברור לי כלל איך ליברמן מתכונן לשלם עבור הגרעון של 160 מיליארד שקל והתוכניות הגרנדיוזיות של הממשלה החדשה בבניית בתי חולים, תשתיות וחינוך, מבלי להעלות מיסים. אפילו ביידן מבצע תוכנית שתעלה כמה טריליונים, אבל מבוססת על הכבדת העול על העשירים והחברות, שכמעט ולא משלמים מיסים. אין ניסים, אין חילחול, לא יהיה ויתור מרצון של אף טייקון וחברת ענק, אלא אם תהיה מדיניות נחרצת של הממשלה שתדרוש מכולם לשאת בעול. הממשלה החדשה צריכה גם להקים מערך שירות לאומי עבור החרדים והערבים, עם חובת שירות של שלוש שנים, שתהווה עוד מקור מימון ענק לגרעון ולפיתוח. היא צריכה לשים קץ לשחיתות ולקשר הנלוז בין הון שלטון על-ידי איסור מעבר בין בכירי ממשל לטייקונים, לשנות את מתווה הגאז השערורייתי שהכניס לקופת המדינה פחות ממיליארד במקום מאות מילירדים שביבי הבטיח, לגבות מיסי ירושה שלא נהיה מקלט מס לאוליגרכים, ולגבות מס מלא על מפעלי ים המלח. הגאז והפוספטים אינם חברת היי-טק שיכולה להשקיע בכל מקום. והכי חשוב, עליה לבצע אינטגרציה מלאה של חרדים וערבים, זרם חינוך אחיד במקום ארבעה ושירות לאומי לכל.
מניסיוני העסקי העשיר אני יודע שהחברות שהכי הצליחו היו חברות פריטטיות בלי שליטה של אחד השותפים, אבל זה יכול להצליח רק אם השותפים הם אנשים ישרים ולא נוכלים שמפרים הסכמים בצורה סדרתית. אומנם אני הייתי עד ליותר מדי מקרים של נוכלים שמתו בשיבה טובה עם מוניטין ללא רבב, אבל המחקר פורץ הדרך שעשיתי הוכיח לראשונה בעולם שהמדינות הכי משגשגות כמותית ואיכותית הן המדינות הכי אתיות. כל שעלינו לעשות זה ליישם את המודל הסקנדינבי או אפילו הסינגפורי (הגיע הזמן שבנט ילמד סוף-סוף מה עשה לי קוואן יו וזה לא מדיניות ניאו ליברלית ליברטריאנית שלוחת רסן, אלא שילוב של קפיטליזם, אתיקה ומדיניות רווחה). יש לי ספקות גדולים בקשר לממשלה, לחוזקה ולהישרדותה. אבל כל עוד לא קמה הרפובליקה השנייה של ישראל עם רוב מוצק של 80% כפי שהיה בצרפת של דה גול ב-1958 ומשנה סדורה וקוהרנטית, זו החלופה החלופית היחידה שיש ועדיפה מהאנרכיה והתוהו ובוהו שהיו לנו בשלוש השנים האחרונות. לכן כולנו נקווה שתצליח, אם אנו חפצי חיים!
