פסגת האקלים הענקית בגלזגו תתקיים בשבוע הבא, עם 25,000 משתתפים ובהם נציגים בכירים מ-100 מדינות. כבר עכשיו אפשר לומר, כותב וושינגטון פוסט, שכדור-הארץ ניצב על ספו של אסון. נותרו פערים ניכרים בין ההתחייבויות להפחתת פליטת גזי החממה לבין מימושן, כאשר מדינות רבות אינן מוכנות להפסיק את השימוש בדלקים מאובנים. מומחים ופעילים מזהירים, שהמדינות הגדולות והחברות המובילות חייבות לנקוט צעדים הרבה יותר רדיקליים כדי להתמודד עם התחממות כדור-הארץ.
ממשל ביידן הדגיש בצורה הברורה ביותר את הדחיפות, כאשר פרסם בשבוע שעבר שורה של דוחות הקובעים ששינויי האקלים מציבים סיכון לביטחון הלאומי של ארה"ב (ראו קישור משמאל). אף אחת מן המסקנות בדוחות אלו אמורה להפתיע, אבל הם באים לאחר ארבע שנים בהן ממשל טראמפ פעל בצורה מעשית למנוע מגופי הממשל לעסוק בבעיה. כעת מנסה ממשל ביידן לאותת, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, באיזו רצינות ארה"ב מתמודדת עם האתגר.
"שינויי האקלים משפיעים על המרחב האסטרטגי ומעצבים את אווירת הביטחון הלאומי, ובכך מציבים סיכונים מורכבים בפני ארה"ב ומדינות אחרות", אמר שר ההגנה, לויד אוסטין, עם פרסום דוח הפנטגון. "כדי למנוע מלחמה ולהגן על ארצנו, המשרד חייב להבין את הדרכים בהן שינויי האקלים משפיעים על משימותינו, תוכניותינו ויכולותינו". הדוחות גם מזהירים מפני ההשלכות האסטרטגיות של הקרחונים הנמסים בחוג הארקטי ומהאפשרות ש-143 מיליון בני אדם יהפכו לפליטים.
למרות הבהירות של אזהרות אלו, יש הרבה פחות ודאות לגבי הפעולות שיינקטו. הנשיא ג'ו ביידן ובעלי בריתו נאבקים להעביר את החקיקה הדרושה כדי שארה"ב תעמוד במחויבויות הממשל בתחום פליטת הגזים. ממשלות רבות התחייבו לקראת גלזגו להגיע לאפס פליטות נטו ב-2050 או שנים אחדות לאחר מכן, אבל רק בודדות הציגו תוכניות ברורות לעשות זאת – ובמקביל הן ממשיכות להשקיע בדלקים מאובנים. זהו למשל המצב עם אוסטרליה וסעודיה.
המארגנים האידיאליסטים של הפסגה התכוונו שהיא תהיה נקודת מפנה, הרגע בו ייחרץ גורלו של השימוש בפחם. אבל הפחם הזול-יחסית ממשיך להוות מרכיב חיוני בתערובת מקורות האנרגיה של העולם המפותח, כולל המזהמות הגדולות סין והודו, הרואות את הפחם כאבן הפינה באספקת החשמל למיליארדי תושביהן.
למרות שהמדינות המפותחות אחראיות לרוב פליטת גזי החממה עד כה, היכולת למנוע התחממות נוספת בעתיד תלויה במידה רבה במדינות המתפתחות בהן שיעורי הפליטה ממשיכים לעלות. על-פי אחת התחזיות, בתרחיש הגרוע ביותר – רוב המדינות המתפתחות השותפות ל"יוזמת החגורה והכביש" של סין יהיו אחראיות ב-2050 לשני שלישים מהפליטות, לעומת 26% בלבד ב-2019.
בייג'ינג התחייבה שלא לבנות בחו"ל פרויקטים נוספים בתחום הפחם, אבל יש גם לזה השלכות שליליות: מדינות עשויות לפנות כתחליף לגז טבעי, שגם הוא מזהם במיוחד. תחנות כוח המונעות בגז ואשר מתוכננות לפעול 40-30 שנה אינן עומדות בתקני הסכם פריז. כאשר מדינות בונות רשתות אנרגיה, הן שואלות היכן אפשר לראות דוגמאות לשימוש נרחב ברוח ושמש – והתשובה היא שאין כאלו, מציין הפוסט.
לא מדובר רק בעולם המתפתח. אפילו גרמניה, בעלת המשק הגדול ביותר והמתועש ביותר באירופה, אינה מצליחה להיגמל מהתמכרותה לפחם. גרמניה רוצה להיות מובילה בתחום האקלים, אבל בפועל – היא אינה מסוגלת לעשות את ההקרבות הדרושות אפילו בדברים הפשוטים ביותר ולהתמודד עם קבוצות הלחץ המונעות התקדמות.
