"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", כותב שאול טשרניחובסקי בשירו הנפלא 'האדם אינו אלא...' וכך רבים הם השבויים בתבניות ואג'נדות ולא מסוגלים להשתחרר מהן כפי שעשה המשורר בסוף שירו כשכתב: "עוד מרחב ועוד דרכים! איה מקלי - אלך...". אני חרדי ומאמין שהרבי מלובביץ' הוא המשיח, אני פלשתיני ונשבע שעשו לי עוול נוראי בנכבה ובנכסה, אני חסיד אוסלו וסבור שלולי רצח רבין היה שלום עלי אדמות, אני ביביסט ומשוכנע שתפרו לו תיק, אני ניאו ליברל ויודע שמטרת החברה היא רק להעצים את הרווח, אני סרבן חיסונים ויש לי הוכחות שהקורונה היא מזימה של השלטונות, אני מתכחש למשבר האקלים ולמדתי שהתופעה תחלוף כפי שקרה תמיד...
אלא שאף אחד מהם אינו מוכן לבדוק עוד מרחבים, ללכת בעוד דרכים, לקחת את מקלו ותרמילו וללכת לאופקים חדשים. אני שבוי בקונצפציה שלי ושלא יבלבלו אותי עם עובדות! מצרים לא מתכוננת לפתוח במלחמה ב-1973, היטלר רק עושה קצת סדר בבלגן בגרמניה ופניו לשלום בן אלף שנים, אם נסיר את הסנקציות אירן תהפוך לשווייץ. וכל זאת למה? אמש נחשפתי שוב לתזכורת כואבת לאמיתות ניצחיות אלה של אנשים מקובעים, כאשר שמעתי את השר לביטחון פנים היקר שלנו נשבע בנקיטת חפץ שהנערה שניסתה לרצוח אמא, שהלכה לתומה עם ילדיה רק כי היא הייתה יהודיה, עשתה זאת רק כי היה לה סכסוך בבית או שנחשפה להסתה של החמאס.
והוא מתעלם מכך שבתיק בית הספר שלה, אליו הלכה בשקט כאילו כלום לא קרה, היו ספרי לימוד עם תעמולה נאצית נגד היהודים וישראל, שנכתבו על-ידי הרשות בראשות אבו מאזן מכחיש השואה אבל לא מכחיש הפתרון הסופי. למה את אבו מאזן לא מתקיפים? כי הוא בן שיח, כי אם לא ניאחז בו כמו במשענת הקצה הרצוץ זאת תהיה הוכחה שטעינו באוסלו, והרי הדבר הנורא ביותר הוא להודות בטעות. כולם טועים רק אני צודק ולעזאזל העובדות. אז עולים אליו לרגל, מתייחסים בסלחנות להסתה, למיליונים שהוא משלם למשפחות הטרוריסטים, לתלונות שלו להאג על "פשעי המלחמה" של ישראל, להסתה שלו בעולם, באו"ם, ברשות ובספרי הלימוד נגד ישראל.
מלטה יוק והפלשתינים הם בני שיח. לכן השר, מרצ, העבודה, והחסידים המתחסדים של אוסלו לעולם לא יתקיפו את אבו מאזן, כפרה עליו! עוד זה מדבר וזה בא שמענו את
דונלד טראמפ מקלל את
בנימין נתניהו, מתלונן על הבגידה שלו וטוען שאותו אבו מאזן "זכור לטוב" היה עבורו כמו אבא. לא פחות ולא יותר. ולמה טראמפ החליף את חברבורותיו? כי גם לו יש אג'נדה, שזייפו את הבחירות, וכל מי שלא מאמין בה הוא עוכר טראמפ, לרבות ביבי חברו מנוער. אבל לטראמפ יש זיכרון סלקטיבי, כי הוא שכח שבעוד ביבי רק הילל ושיבח אותו, אבו מאזן בירך את טראמפ אחרי שהעתיק את השגרירות לירושלים בבירכה האבהית של "יחרב ביתאכ", טוב, חוסך שבטו שונא את בנו דונלד...
זכויות וחובות
תהום מפרידה ביני לבין טראמפ, ביחסי המשפחה, באתיקה העסקית, ביחס לאיכות הסביבה, הדמוקרטיה, ליבוי היצרים, בסגנון, בלשון הבוטה וכו'. בכל זאת, יש דבר אחד המשותף לנו - את שנינו בירך פלשתיני ב"יחרב ביתאכ". ומעשה שהיה כך היה. כשבנינו את ביתנו על הכרמל היה לנו מנהל עבודה פלשתיני, שהיה איתנו נופת צופים, אשתי הצדקת הייתה קונה לו מתנות לילדים ומפנקת אותו בשלל פינוקים והוא נשבע שאנחנו כמו משפחה שלו. באחד האמשים, היא מגיעה לבית ורואה כתובת בערבית כתובה על הקיר ממול הכניסה. היא שואלת את חסיד אומות העולם מה פישרה והוא אומר שהוא כתב את שמו. אלא שלא יכול היה לתאר לעצמו שבעל הבית "מאסרי".
אני אומנם לא שולט בערבית, למרות שנולדתי במצרים, אבל לקרוא ערבית אני בהחלט יודע וכאשר הגעתי לבית שבבניה נחרדתי לראות שהכתובת היא "יחרב ביתאכ", יחרב ביתך, ואת זה כותב מנהל העבודה שבונה את הבית והוא כמו משפחה. מאחר שלא יכול היה להתכחש לכך, פיטרתי אותו על המקום, כי אצלי למשנאים ולמחריבים אין חסינות כפי שיש לאבו מאזן והיה בזמנו לערפאת שלא היה אשם המסכן בטרור שהוא שלח וקטל אלף איש. אבל אני לא שבוי באג'נדה והצעתי קונפאטריה לסיום הסכסוך, קיום רשת חינוך אחת לכל האזרחים, כשבוגרי התיכון ישלטו ברמה של שפת אם בעברית, ערבית ואנגלית, עם אינטגרציה מלאה של ערבים וחרדים, בזכויות ובחובות.
האדם הוא אולי תבנית נוף מולדתו, ואני לא מתכחש למורשת המצרית והטורקית והיוונית והספרדית והאיטלקית והפורטוגזית והצרפתית שלי, אבל אני בראש וראשונה יהודי וישראלי, כי לקחתי את מקל הנדודים והגעתי לעוד דרכים ועוד מרחבים. אף פעם לא נשארתי מקובע כמו חסידי אוסלו, כמו הפלשתינים, כמו טראמפ, הביביסטים, החרדים וכו'. אני הולך בדרכי הקומפטריוט שלי סאדאת שבדק דרכים חדשות, בא לישראל, עשה שלום, והושיט לנו יד ביושר לב ובנפש חפצה, לא בעורמה ובכחש כמו חתן פרס נובל לשלום
יאסר ערפאת, עוד קומפטריוט מצרי. אפילו טשרניחובסקי הענק לא קבע שהאדם הוא "רק" תבנית נוף מולדתו, ולכן שומה עלינו לא להיות מקובעים.
הפלשתינים צריכים לזנוח את חלום זכות השיבה ולדרוש את נהריה, כי זוגתי שתחיה, בת נהריה, בשום פנים לא רוצה באזרחות פלשתינית כמו דניאל ברנבוים. גרשוני והאליטות השמאלניות שלנו צריכים לזנוח את המנטרה "הבעיה של הציור היא הבעיה הפלשתינית" וגרוסמן, אלוני וחבריהם צריכים להפסיק לרצות לבנות להם בית, להרגיש פעמי כ"ט בנובמבר, כי עד אז לא יוכלו להרגיש בבית בביתנו, כשמטרת ההנהגה הפלשתינית בחמאס וברשות היא "יחרב ביתאכ". זה שיא האבסורד, הם רוצים להחריב את הבית שלנו ואנחנו רוצים לבנות את הבית שלהם על חורבות הבית שלנו! עינים להם ולא ייראו! ושטראמפ יחפש לו מודל אב יותר מוצלח מאבו מאזן!
אך לא רק הם. על כולנו להפסיק להיות מקובעים, שבויים בטראומות המעברה, יש עבר, אלטלנה, לרצות לחזור לימי דיקנס ולעידן הקרח. החרדים צריכים להיפתח לעולם הגדול כמו גדול חכמי היהדות הרמב"ם, ולא להישאר ספונים בגיטאות ובעוני במצוות נביאי השקר שלהם שרוצים שיישארו בורים. כבר כתבתי על כך אינספור פעמים, אבל עדיין אני נתקל כל יום באנשים שלא מוכנים לזוז מתבנית נוף מולדתם. אני אולי ה"מצרי" היחידי שלא עלה לרגל לנוף מולדתו ולא נזכר בגעגועים איך השבאב ניסה לשרוף את ביתי, כפי שקרה בינואר 1952. יחרב ביתאכ כבר אמרנו? די, תתקדמו, סעו הלאה, עם הפנים לעתיד ולא לעבר, תשאירו את תבניות העבר לשירים ולא לחיים!
